יום רביעי, 5 באוגוסט 2015

שלם - פואמה - ה-ו

ה
היכן היה הוא והיכן נתיניו, כשבארץ שלט הרעב?
אם הצליחו לשרוד ולשבת יחדיו
אז נתתי להם שפע ורכושם כה רב
שלא תשאם הארץ ולא ישבו יחדיו.

לך תעשה לך רב,
אני כבר אמלא כיסיו
תזהוני בחרפת הרעב,
תכירוני בחרפת עושרו של הרב.

אני האצבע המורה,
אני הוא סדום ועמורה
כי גם כשיש וגם כשאין
מישהו צריך לשלם.

ו
אני עוד זוכר את הפעם
בה זכיתי לראשונה לטעום את הטעם
של האימה שבמלחמה.
היו לי אז ערים רבות.
אני עוד זוכר את שדה הקרב של עמק השדים
כמה דם!

אני עוד זוכר את גבעות הגוויות.
של חיילי שנער ואלסר ועלם וגוים
אזר העזו להתקומם כנגד ערי
הן זוער וצבויים, ועמורה וסדום.
כל ים המוות נצבע באדום

אני זוכר בגאווה את כל הנתינים
 שנתנו את דמם בעשתרות קרנים.
את דמם ואת הדם של הם והררם
איך נשפך הנקטר בין ההר ומדבר
בין איל פארן לחצוצן תמר

תזהוני בקריאות המלחמה,
תכירוני בגבעה האדומה.
אני החרב השלופה,
אני האמא השפופה,
אני הדגל המונף, אני הראש הנערף.
באשר למלחמה - אני נבראתי בצלמה.
אל כל המלכים ועל פקודותיהם
מישהו צריך לשלם.