במהלך כל חופשה ישנה פעילות כל כך ישראלית שאנחנו משתמשים במילה לועזית כדי לתאר אותה – שופינג. יש משהו בהליכה במקום זר, תוך כדי מסירת שטרות זרים ואיסוף שקיות מוזרות, שפשוט מנחם. אולי זה בגלל שהכול בחופשה הוא כל כך חד פעמי - הנוף, מזג האוויר, הגיל של הבנות כשהן ראו טירה לראשונה – הכול חולף כמו החיים וגם רגעים שיבואו שוב בערך, לעולם לא יהיו אותו דבר. אז עושים שופינג. דואגים להחזיר איתנו כמה דברים מוחשיים שנוכל להחזיק ביד אחר כך, או ללבוש ולהגיד "זה? זה מגרנובל" ולהרגיש לרגע קטן קצת חו"ל.
יש ישראלים שבזים לזה. רואים בזה כניעה לדת הצרכנות אמריקאית. ואני מבין איך אפשר לחשוב כך. אבל בואו לא ניתמם ונכחיש שהמניעים לבוז הזה נובעים בחינוך הסובייטי מבית סבא שבז לכל מה שקשור לפעולות עם כסף. חינוך שאגב שהגיע עם מנה גדושה של מוסר עבודה ש... רק בנינו, רובנו בחרנו שלא לאמץ.
מצד שני, יש ישראלים שלוקחים את הקטע הזה של קניות כמה צעדים רחוק מידי. מעבירים חופשה בקניונים. רואים אותם אחר כך במטוס עם סירים חדשים על הברכיים. אני לא כל כך מבין את הגישה הזאת, אבל הם לא מבינים את העקשנות שלי לשאת נאומים לילדים במוזיאון. אם יש משהו שהצרפתים לימדו את כולנו, זה שזו זכותו של כל אחד לצעוד בשבילו בשבילו ולא בשביל אף אחד אחר.
זה עניין של איזון. כן כדאי לפעמים לשחרר את הדאגה הפיננסית ופשוט לבזבז קצת בלי לחשוב, אבל לא כדאי לחזור הביתה בחובות. האיזון שאני מצאתי הוא להקדיש לכך רק יום אחד מהטיול. יציאה אחת מרוכזת עם תחנות מסומנות בעיר. חשוב לעשות את זה בעיר משתי סיבות, ראשית ככל שהעיר גדולה ההיצע גדל ואיתו המחיר הכללי של המוצרים יורד, שנית, לכל עיר גדולה יש את החנויות המתמחות הייחודיות שלה, שהן קצת יותר יקרות מהרשתות הגדולות, אבל הן מספקות עולם שלם של מוצרים שאי אפשר למצוא בשום מקום אחר. וגם אם אפשר למצוא הכל באיביי, לפעמים פשוט רוצים לעשות קצת שופינג, ואם כבר, אז שיהיה מעניין.
אבל – איך אתה יודע איפה כדאי לטייל ולקנות בעיר שלא ביקרת בה בחיים? כמובן שיש ללכת למרכז, אבל מה שנחשב "המרכז" של כל עיר זה דבר מאוד גדול ויש לו אזורים שכדאי לבדוק ואזורים ששווה להימנע מהם. אז מה עושים? פותחים בגוגל מפס מפה של מרכז העיר וכותבים בחיפוש "חנויות בגדים". במהרה ניתן לזהות מה הוא האזור הכללי שבו נמצא ריכוז חנויות הבגדים הגדול ביותר, באותו האזור יהיו גם חנויות מכל הסוגים. לאחר מכן מסמנים כמה חנויות מגניבות אחרות שיעניינו את כל חברי הלהקה שלנו, בונים מסלול הליכה קליל ומהנה בין התחנות השונות שסימנו ובום – יש לכם יום שופינג בעיר, בלי כאב הראש של הליכה תוהה בין רחובות זרים, ובזבוז זמן רב בין מדפים מיותרים.
גרנובל ספציפית מעולה למטרה הזו, משום שהיא מעין בירת היי-קט בצרפת. לכן היא מכילה קהל צרכנים צעיר, מודע כלכלית, מתקדם ואינדיבידואליסטי במיוחד. התוצאה הישירה של זה היא מבחר גדול של חנויות קטנות המתמחות בקבוצות שונות של תרבויות שוליים – חנות לחובבי Warhammer, שזה די סטנדרטי היום בערים גדולות, אבל גם חנות לאנשי קומיקס, למטאליסטים, חנות לדוש באגז שעושים ווייפינג וקוראים רק ספרות מקומית, חנות בובות ופסלים לאוהבי "משחקי הכס" ועוד ועוד ועוד...
לא נעבור על כל העצירות שלנו, אלא רק על מה שהיה מעניין. את הטיול שלנו התחלנו בחנות שוקולדים יוקרתית שעבדה בצורה הזו: על הדלפק היו חמש קופסאות וליד כל אחת מהן מחיר הנע בין 12 ל 56 יורו. אני בחרתי את הקופסה הבינונית, בערך בגודל קופסא של בושם, שעלתה 36 יורויים אלגנטיים. הנחתי את המוכרת לשים מה שבא לה, אבל להימנע משוקולד מריר ומשוקולד במילוי ליקר שאף אחד מעולם לא אהב בתולדות ההיסטוריה של הזמן, והרמתי את הבת שלי שתסתכל איך המוכרת ממלאת את הקופסא בעדינות ובנחישות.
בסוף התהליך המוכרת הנחמדה הגישה את הקופסא לבתי הגדולה שענתה לה בטבעיות של אושר אמתי "מרסי". כולנו התמוגגנו, אבל אף אחד לא התמוגג יותר מהמוכרת שהגדילה עשות ונתנה לה עוד קופסא קטנה של שוקולדים שעמדה בערמה מוכנה מראש ליד הקופה. תגידו מה שתגידו על הנימוס הצרפתי, הם יודעים להתעקש עליו, אבל הם גם יודעים להעריך אותו בכנות.
עצרנו בחנות תחפושות מסיבות השמורות עם הפרק הבא, אבל אז גילינו שזו חנות תחפושות למבוגרים בלבד ושיש לכל התחפושות אופי ייחודי של מסיבות למבוגרים בלבד. עצרנו גם בחנות גבינה ששמה הולך לפניה, ובחנות יין שבה המוכר היה מאוד גאה בי כשביקשתי בקבוק של Condrieu. "אחד מהלבנים האיכותיים ביותר" הוא אמר בזמן שארז לי את הבקבוק. "טוב יותר משבלי!" השבתי בהתלהבות שגויה, מה שהביא אותו ישר לנזוף בי: "לא טוב יותר – שונה." כמובן שהוא צודק.
האלפים עוד היו לפנינו ולי, כזכור לכם, לא היו בגדים חמים במזוודה, אז החלטנו לחפש לי כמה סוודרים. מצאנו אותם בסניף של celio, תאמינו או לא. בארץ זו חברה של אופנה מיושנת במחירים מופקעים, אבל שם זו הייתה חנות של מוצרים איכותיים במחירים מצויינים. רכשתי שני סוודרים מצמר מרינו, ווסט וקרדיגן והייתי ממשיך לקנות שם גם מכנסיים, אבל למרבה הצער הם החליטו להישאר עם הקטע הזה של גזרת סקיני לגברים ואני העדפתי להישאר עם הקטע הזה של כבוד עצמי. נפרדנו בחיבה.
אחרי כל השופינג הילדות רצו פיצה. עכשיו, בכל העולם יש פיצה, זה לא אמור להיות בעיה בכלל לקנות פיצה. אבל בצרפת הם התרגלו לאכול פיצה כמו צרפתים. שמעתי על כך לפני כן, אבל לא רציתי להאמין שזה נכון, עד שראיתי זוג חמוד בדייט עושה את זה. הם. אוכלים. פיצה. עם. סכין. ומזלג. לא רק זה, התוספות שלהם נבחרות מתוך ההנחה שתאכל את הפיצה שלך עם סכין ומזלג, ואז אתה מוצא את עצמך עם סלט באמצע המגש. תמונות מצורפות לקטני האמונה בניכם.
אחר כך התחיל שוב להיות קריר, וכולנו רצינו כבר למהר אל הרכב שלנו ולהמשיך בדרך הארוכה והיפה אל היעד הבא, שהיה כל כך מטורף שאני לא הולך אפילו לתת לכם רמז עליו עד הפרק הבא.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה