יום שלישי, 23 באוקטובר 2012

צד ב', שלב ראשון – הדמיון, מתוך 'אל מול שפות התהום'

לפרק הראשון של 'אל מול שפות התהום'
בצד השני של התהום אנו מוצאים את עצמנו עם בעיה דומה לזו שניצבנו לפניה בצד הראשון. אמנם מצאנו יסודות יציבים עליהם נוכל לבנות את השלב הראשון של הגשר שלנו, אבל תמונת העולם הנוצרת מאימוץ אופני ההסתכלות בלבד משאירה אותנו במציאות מפורקת לחלוטין. שכן, אם כל הסתכלות היא רק אופן הסתכלות אחד מתוך אינסוף אופני הסתכלות אפשריים איזו אחדות ניתן למצוא בין המושאים?
איננו יכולים להביא לשלב זה את עיקרון הזהות משום שמנקודת המבט של אופני הסתכלות בהחלט יכולה להיות סתירה בין אופני הסתכלות שונים – אני יכול לראות בכלב חיה טובה ונאמנה, בעוד אחר יכול לראות באותה החיה חיית פרא אכזרית. ובעוד שהמושא שלנו הוא אחד שנינו מסתכלים עליו באופנים כה שונים עד כדי שדומה שאחד זה אינו אחד בכלל. אם נמשיך כיוון חשיבה זה נגיע לכך שכל אופן הסתכלות מביא אתו לראייה שונה של המושא של ההסתכלות וכך איננו יכולים לראות בשום מושא שלנו דבר אחד.
אבל, נשאל את השאלה, על פי מה ביססנו את אופני ההסתכלות כאופני הסתכלות, מה איחד אותם לכדי אופנים אלו? הרי באלו מה הוא הדבר המפריד בין כל הסתכלות והגענו לכך שהשוני בין כל הסתכלות והסתכלות אפשרית מביא אותנו לכדי התובנה שההסתכלויות, אם הן דבר מה בכלל, הינן רק אופנים של הסתכלויות.
להיות שונה זה לא אותו הדבר כלהיות לא זהה, שכן זהות יכולה להיות במושא למרות השונות של אופני ההסתכלות על המושא. להיות שונה, אם כן, משמע להיות לא דומה. דומות אינה תכונה מוחלטת כזהות, אלא תכונה הדרגתית או יחסית; בעוד שבעולם הזהויות דבר הוא זהה לחלוטין או נבדל לחלוטין, בעולם הדומות דבר יכול להיות דומה יותר או דומה פחות. אחדות בעולם הדומות מתבססת, אם כן, על דמיון בין האופנים השונים של ההסתכלות. דמיון זה לא חייב להיות דמיון בין המושאים בלבד, כדמיון בהסתכלויות השונות על הכלב בדוגמא הקודמת, אלא יכול להיות דמיון בין האופנים עצמם. ההסתכלות על המלך כטוב דומה להסתכלות על הלחם כטוב, לא בכך שהמושאים הינם זהים אלא ההסתכלות. בנוסף אנו יכולים לומר שכל אופן הסתכלות דומה לכל אופן הסתכלות אחר בכך ששניהם אופני הסתכלות.
כך אנו מגיעים לשני התנאים  המקבילים של הדמיון בין ההסתכלויות – כל דבר דומה במידה מסוימת לכל דבר אחר, וכל דבר שונה במידה מסוימת מכל דבר אחר. כדי להבהיר נקודה זו אנו יכולים לצייר לפנינו ציר אנכי אשר קיצון אחד שלו הוא הנבדלות המוחלטת או היעדר הזהות באופן מוחלט, והקיצון האחר שלו הוא הזהות המוחלטת ולטעון שהדמיון ממלא את הקו הזה באופן יחסי מהשונה יותר לדומה יותר, כאשר קרוב לקיצון הראשון נמצא השונה עד כדי כך שכמעט ואין דמיון בין השניים, וקרוב לקיצון השני נמצא הדומה עד כדי שכמעט נעדר הבדל בין השניים.
היות וכל אופן הסתכלות הוא נגזרת של המפגש הייחודי בין מבט ומושא, לא ייתכן אופן הסתכלות זהה או נבדל באופן מוחלט מאופן הסתכלות אחר. משום כך איננו יכולים להגיע עד לנקודת הקיצון בשום צד בעולם ההסתכלויות. כך שכל שני אופני הסתכלות, דומים ככל שיהיו, אינם זהים זה לזה באופן מוחלט לעולם, וכל אופני הסתכלות שונים ככל שיהיו אינם נבדלים זה מזה באופן מוחלט לעולם.
עתה אנו יכולים לאחות את העולם המפורק שנקודת המבט על ההסתכלויות על העולם כאופני הסתכלויות בלבד פירקה לגורמים, לכדי נקודת מבט אחידה יותר - נקודת מבט המאוחדת על-ידי הדמיון.
כתכונה של השכל, הדמיון הוא זיהוי הדומה והשונה בין ריבוי אופני ההסתכלות. גם כאן אנו יכולים להעיר שבעוד שהדמיון קיים באופן פוטנציאלי בין כל אופן ואופן של הסתכלות, הדומה לא נמצא בעולם באותו האופן שההסתכלויות והמושאים נמצאים בעולם, כתנאים ראשוניים של כל אופן הסתכלות, אלא שזיהוי הדמיון מתרחש אצל המסתכל – אצל השכל הפועל.
עתה משסיימנו להקים את שני החלקים עלינו למצוא חיבורים מתאימים להרכבת החלקים האלה על היסודות שבנינו. בפרקים הבאים נציג את המחברים האלה.
לפרק הבא

אין תגובות:

פרסום תגובה