יום שלישי, 17 ביוני 2014

שירת זעמי המתוק #34

הקמטים שלי,
מפת חיי הבוגרים,
מספרים סיפור שחרוט על פני.

שנות לימודי,
זיכוני בשלוש
קווים מקבילים לאורך מצחי.
אני קורא להם:
קאנט, היידגר וויטגנשטיין.

לצידי עיניי
קורי צחוק נרקמו.
עשרה במספר,
בהתאם לעשר שנות זוגיות אוהבת
להן זכיתי.

אל אלה נצטרפו להן
שני חגווי דאגה
בין גבותי
הם באו עם שנות נישואי.

אבל אל כל אלה, מבלי כל תואם פואטי, הצטפרו עכשיו למורת רוחי עוד מספר סדקים בתורת פני. בשבוע הספר הדוכנים אותם ניהלתי ניצבו פונים היישר למערב. בכל שקיעה, עם פתיחת היריד פניה ללקוחות גזרה פנייה לחמה המסנוורת.
לא מנומס לפנות ללקוח עם משקפי שמש.

בחזרה לשירת זעמי המתוק