יום חמישי, 21 באוגוסט 2014

שירת זעמי המתוק #36

מערכות השלטון הופכות לישימון,
את כל המדינה. שתלך לאבדון;
הדואר מתפרק, בתי חולים קורסים,
החינוך מפגר והתרבות פשטה את הרגל.
המשכורות קפואות, המשרדים שובתים
הכלכלה מחרחרת והשנאה מניפה את הדגל,
אבל סבבה,
תכתוב על שירה מזרחית,
כי שנות השבעים עדיין כאן
ואין על הקובה של אמא שלך
וזה מה שחשוב באמת.

תם עידן הגנרלים ועכשיו
יועצי תקשורת מנהלים מלחמה
שהופכת אותנו לעזה של העולם המערבי,
מובלעה של טירוף בים של פסיכופטים.
בזמן שממשלה בלי אופוזיציה קוראת
להמשיך בכל הכוח לגבות את הראיס.
אבל סבבה,
בואי תקריאי לי עוד שיר על הכוס שלך,
כי זה גם פוליטי וגם פמיניסטי
ואין על מילים כמו וואגינה
וזה מה שחשוב באמת.

דור שלם גר אצל ההורים
כי אין לו מקום בשוק העבודה
כי החיים עולים לפחות 7
ואתם מוכנים להציע 5
בזמן שעוד חברה משכורות מקצצת
ועוד בועה של נדל"ן מתפוצצת
ועוד משפחה מהחוב מתנפצת
ועוד הלוואה לאומית לוחצת
אבל סבבה,
ספר לי איך חייך השתנו מאז שוויתרת על גלוטן.
כי אין על יציאות סדירות
וזה מה שחשוב באמת

באמת?
זה מה שחשוב?
לא, לנסות לקוות?
לא לשמור על צלם?
לא לנסח תשובות?
לא. רק ללכת בתלם
ללכת כמו חלם
ללכת וללכת וללכת
כי כולם הולכים
מה זה בעצם משנה,

בסוף גם כך כולם מתים.