יום שלישי, 10 במרץ 2015

אידי מארס, מתוך 'מבקר בתרבות'

זו תקופה כזו שונה מכל האחרות בשנה. החורף משתהה כמו אורח אחרון במסיבה שכבר רוצה להסתיים, האביב מתאפק שלא להתפרץ. חודש מרץ הוא מרחב מוזר מאוד בשנה, מרחב שבו אפילו הטירוף משתגע.
שמו של החודש לקוח מהאל הרומאי מארס. אל המלחמה. נוטים תמיד לאחד אותו עם האל היווני ארס, מתוך ההנחה שכל דבר שהרומאים עשו, הם למדו מהיוונים. אבל אם יש דבר אחד שהרומאים למדו לבד – זה מלחמה. מארס הרבה יותר שקול מארס הנוטה להתפרצויות. מארס לא נוקם – הוא משיב. בהתאם לזאת, החודש הקרוי על שמו הוא החודש שבו החורף הקשה כבר מאחורה ואפשר לצאת למלחמה.
היו אלה הפרסים שהיו ראשונים לזהות את חשיבותו של החודש המטורף הזה. בהילולת הפריון לאלה אישתר, המתרחשת בזמן זה, היו מכריזים על יום הפוך – יום שבו ההמון נכנס לארמון, מוריד את המלך מכסאו ומכה אותו נמרצות. יום שבו יש מה לשתות ואין חוקים. היהודים אימצו את חג הטירוף שלהם מחג זה – חג פורים מכריז בגאווה על הקשר הפרסי שלו. אישתר ואביה מורדוך, מהפנטיאון הפרסי, הופכים לאסתר ומרדכי היהודי. ההפיכה למלך הופכת להתחפשות למלך והיין הופך למצווה שיש להפריז בה.
נקודה מעניינת בכל הסיפור הזה היא העובדה המוזרה שדווקא עבור אנשים המתמודדים עם סכיזופרניה, התקופה הזו היא המאתגרת ביותר. אנשים החיים עם החולים, מהר מאוד לומדים שבתקופה הקרובה צריך להיות יותר "על המשמר", יותר רגישים. איש אינו יודע מדוע זה כך. מחיפושים אחר רקע מחקרי בנושא מצאתי מאמרים המתארים עלייה בסיכויים לחלות בסכיזופרניה בקרב "בניו של מארס" – אלה שנולדו בחודש זה - אבל לא הצלחתי למצוא התייחסות לתקופה הזו בשנה.
כך התחיל להתעורר בי העניין הזה בחודש מארס. האם זה האוויר המתמלא באבקנים של אביב שמבעירים את החושים מתרדמתם? או שמא זה הירח הגדול במיוחד בתקופה הזו? ואולי זה הפוך – אולי דווקא בגלל רגישות היתר של האנשים הרגישים ביותר בחברה שלנו, המוסדות העתיקים שלנו אימצו את החודש הזה כחודש הטירוף.
מבחינה היסטורית, האירוע הכי מוזכר בהקשר של החודש הזה הוא רציחתו של יוליוס קיסר ב15 למרץ, 44 לפנה"ס. הביטוי "אידו של מרץ" מתייחס לעובדה שתאריך זה חוצה את החודש לשנים – eidos משמעו לחלק.
הביטוי "אידי מרץ"  ידוע, כמובן, מהמחזה של שייקספיר "יוליוס קיסר" המתאר את ההתנקשות הזו. דבר ידוע הוא, שבכל פעם שאדם חושב שיש לו מחשבה מקורית, הוא יכול למצוא אותה מנוסחת טוב יותר בין כתביו של שייקספיר. לכן, לאחר שמדעי הדתות, מאמרי הפסיכולוגיה וספרי ההיסטוריה אכזבו אותי, החלטתי לפנות אל המשורר כדי למצוא את הקשר שבין החודש והטירוף.
עם השאלה הזו בראשי, פניתי למחזה וגיליתי פרשנות חדשה למחזה הזה. מספיק חדשה שמצאתי לנכון לדחות את מלאכת לימודי וכתיבתי העמוסה על מנת להעלות את הרעיונות האלה על הכתוב במהרה. התוצאה היא מסה זו.
פחות מדקה אחרי שאנחנו פוגשים בקיסר לראשונה, נביא זקן מתפרץ מההמון וקורא לקיסר בקול המפלח את אזניו. קיסר שואל מה פשר הדבר והנביא מוסר את ההודעה "הישמר מאידי מרץ". קיסר לא מבין או לא שומע את הדברים, ומכל האנשים על הבמה דווקא ברוטוס ממהר להסביר לקיסר "נביא מבקש ממך שתישמר מאידיו של מארס."
קיסר מבקש שיביאוהו אליו, ואז קורה דבר מוזר: ברוטוס מבקש מהנביא ויפנה לקיסר. נשאלת השאלה – מדוע? בגרסה הקולנועית משנת 1953, הנביא הוא עיוור – סוג של טרזיאס שייקספירי. אבל בטקסט עצמו לא נאמר שהוא עיוור. אולי הכוונה כאן היא שהנביא פונה ראשית אל ברוטוס במילים "הישמר מאידי מרץ" ולאחר שהניסיון הזה כושל הוא פונה לקיסר באותם מילים. במילים אחרות, אולי מדובר בשתי נבואות שונות שבאופן מקרי מכילות את אותו תוכן מילולי.
קיצוני מדי? ייתכן, אבל הנה שאלה אחרת שעולה מאותו אירוע: מדוע ברוטוס? האם מארק אנתוני, או כל אדם אחר לא היו יכולים להגיד את המשפט הזה? קיסר פונה אל הנביא, זה חוזר על הביטוי בפעם השלישית וקיסר מבטל את דבריו כמילים של אדם של חלומות. אנו מוצאים כאן התייחסות מפורשת אל מבנה האישיות הזה שלא ממש נמצא כאן. כאשר הקהל מסב את תשומת ליבו אל קיסר, הנביא ואל ברוטוס.
הכל יוצאים וברוטוס נשאר על הבמה עם קאסיוס. קאסיוס שואל לשמו של ברוטוס שלא נראה כתמול שלשום ודומה שהוא דוחה דווקא את אלה האוהבים אותו. הנה לשון התשובה של ברוטוס, הפעם הראשונה שבה ברוטוס מדבר על עצמו:
Be not deceived. If I have veiled my look,
I turn the trouble of my countenance Merely upon myself.
Vexed I am Of late with passions of some difference,
Conceptions only proper to myself,
Which give some soil, perhaps, to my behaviours;
 But let not therefore my good friends be grieved
 (Among which number, Cassius, be you one)
 Nor construe any further my neglect
Than that poor Brutus, with himself at war,
 Forgets the shows of love to other men

ברוטוס מדבר על כך שלארונה הוא טרוד במאוויים שאינם שלו, ולבסוף מוסיף שהוא שרוי במלחמה עם עצמו. אנו מוצאים פה אדם המתואר לנו כבעל בעיות נפשיות. אשר התקופה הזו, הזמן הזה בשנה משפיע עליו כך שהוא מפנה את הגב לחבריו. הנקודה הזו חוזרת גם ברפליקות הבאות של ברוטוס. כך המחזה רק התחיל ואנו מוצאים את ברוטוס ממלא אחר 3 מתוך חמשת התסמינים המיוחסים לסכיזופרניה על פי הDSM: ככל הנראה אין לו הזיות, אך הוא כן מבטא דלוזיות, דיבור מעורפל ותסמונות שליליות כגון חוסר מוטיבציה. אני משער שהוא גם היה מדבר בצורה לא קוהרנטית, אבל אינני מאמין ששייקספיר אי פעם כתב משפט "קוהרנטי" שלא היו לו שתיים או שלוש משמעויות סמויות. יש להעיר בנקודה זו שעל-פי הDSM, זיהוי התסמונת צורך לפחות שניים מתוך החמישה.
בזמן שברוטוס וקסיוס מדברים, יוליוס קיסר דוחה את הכתר שההמון מבקש לשים על ראשו שלוש פעמים ולבסוף חווה התקף אפילפטי. לאפילפסיה כשלעצמה אין ממש קשר לדיון שלנו כאן, אלא בכך שקסיוס משתמש במחלת הנפילה של קיסר כדי לשכנע את ברוטוס להצטרף למזימה.
קסיוס המזהה את חולשתו הנפשית של ברוטוס מנצל אותה כדי להשפיע עליו. בזמן שמאחורי הקלעים מתרחשת הכתרתו של קיסר. העיסוק הזה בברוטוס בזמן שקיסר מוכתר יכול לכוון אותנו אל הכיוון של הבנת המחזה – יוליוס קיסר אינו הגיבור של המחזה הנושא את שמו, אלא ברוטוס.
המערכה נגמרת במונולוג של קסיוס. מהמונולוג אנו לומדים לראות את קסיוס המפתה, השואב את ברוטוס אל תוך תכניתו. אנו נקראים לראות בקסיוס נחש או שטן. ומתוך כך להבין את ברוטוס כקרבן של מצבו הנפשי השביר והנוטה להשפעה.
אנחנו שוב פוגשים בברוטוס במערכה הבאה. חודש חלף מאז המערכה השנייה, זו שעת לילה סוערת וברוטוס מתקשה להירדם. אם שוב נפנה לDSM נוכל למצוא תנאי נוסף לקבלת סכיזופרניה הנוגע למשך התסמינים. שם נאמר כי על התסמינים להתקיים במשך לפחות חודש על מנת להיות מספקים כדי לבסס את הבעיה הנפשית והבדיל אותה מאפיזודה חולפת. אבל נחזור לברוטוס שלנו. כאמור, שנתו נודדת והוא מגיע להחלטה שלמרות שאין לו כל סיבה אישית למותו של קיסר – הוא בכל זאת חושב שזו ההחלטה הנכונה. לאחר מכן הוא מקבל מכתב אותו הוא לא ממש קורא, אלא יותר מוציא מתוכו מילים התואמים להלך נפשו המבולבל – "לדבר", "להכות".
לאחר מכן מגיע משרתו של ברוטוס להודיע לו על קבוצה של מבקרים ליליים. ברוטוס מופתע. האם הוא לא ידע על הפגישה הזו? מספר דקות קודם לכן הוא גם לא היה בטוח לגבי התאריך ווידא עם משרתו שמחר אכן יהיה "אידי מרץ". והנה הוא מופתע מעצם קיומה של הפגישה של השותפים לקונספירציה – פגישה הנערכת בביתו שלו. לא רק שהוא מופתע, הוא צריך שיערכו לו היכרות עם כל הנוכחים ולאחר שהם מוצגים בפניו, הוא מכיר בהם פתאום.
לאחר מכן אנו רואים את הקונספירציה עצמה. ברוטוס מציג לפתע פנים אחרות – אלה של אדם נאצל ומכובד. אדם הפועל מטעמים נעלים ומסרב לשפוך דם מיותר לשווא. כאן אנו רואים את אופיו הכריזמטי של ברוטוס. עד כה דומה היה שהוא מוכה מרה שחורה, מדוכדך, מכונס בעצמו מבולבל ומיוסר במלחמות פנימיות, והנה הוא מגשים את הסיבה שפונים אליו בכינוי noble Brutus (ברוטוס הנאצל) 12 פעמים במהלך המחזה - פי שניים יותר פעמים מאשר אנתוני וקיסר יחדיו.
חברי הקנוניה מתפזרים ואשתו של ברוטוס, פורשיה, נכנסת. היא דואגת לו, הוא לא מתנהג כרגיל. ברוטוס טוען שהוא בסך הכול חולה והיא עונה לו באבחנה של פסיכיאטרית מודרנית:
"No, my Brutus.
 You have some sick offence within your mind"
הפירוש המקובל הוא שברוטוס מנסה להתחמק מאשתו ולהימנע מלקשור אותה בקנוניה ולכן דוחה אותה במילים "אני חולה". אך מדוע לא נראה בסצינה זו, תמונה של אישה הדואגת לבעלה, שבמשך חודש הוא מביט בה בעיניים זרות, שוקע בעצמו ולא ישן. והאם לא דווקא אשתו של אדם חולה יודעת טוב מכל אדם אחר שהוא חולה בנפשו. טוב יותר ממנו עצמו.
הפעם הבאה בה אנו פוגשים את ברוטוס היא בביתו של קיסר. ברוטוס וחבריו מגיעים ללוות את קיסר להכתרתו. ברוטוס לא מדבר עד שקיסר פונה אליו וגם אז הוא מדבר על השעה. כאן חשוב להזכיר שברוטוס וקיסר הם חברים טובים. ברוטוס לא שונא את קיסר ואפילו לא רוצה במותו. ברוטוס פועל למען הרפובליקה כנגד הכתרתו של שליט יחיד – כל שליט.
לעומתו לקסיוס היו טעמים אחרים, כמו גם לשאר חברי הסנאט שהשתתפו בקנוניה. מבחינה היסטורית קיסר ביצע מספר רפורמות כלכליות שנועדו להשיב את הכסף הרב שהסנאט המושחט צבר לעצמו בחזרה אל האזרחים הרומאים. הקנוניה האמתית הייתה מטעמים הרבה פחות נאצלים והרבה יותר בנאליים מאלה ששייקספיר נותן לברוטוס שלו.
נמשיך לסצנת ההתנקשות בקיסר. שם אנו רואים את ברוטוס חושש. אדם נופל לרגליו של קיסר ומבקש שזה ייתן חנינה לאחיו. ברוטוס מצטרף לכריעת הברך ומתחנן לחנינה. עשרים שניות לפני הרצח, ברוטוס עסוק בצרותיו של אחר.
ואז הרצח. צמאי הדם קופצים ראשונים. ברוטוס עומד קפוא, עם פגיונו שלוף. אך הוא לא פועל, רק בסוף ההמולה קיצר ניצב לפניו וברוטוס נועץ בו את הפגיון. קיסר משיב במילים האלמותיות:
Et tu, Brute?
שייקספיר שם את המשפט האלמותי "הגם אתה ברוטוס?" בשפת המקור – לטינית. לכאורה מתוך כבוד למקור ההיסטורי. באופן מסורתי הביטוי הזה מובן כ"האם גם אתה ברוטוס חבר בקנוניית רוצחי?", "האם גם אתה, חבר, בגדת בי?". מתוך ההבנה הזו המשפט הזה צוטט פעמים רבות בהקשרים של בגידה.
אך אני רוצה להציע פירוש אחר. הביטוי הלטיני – כמו גם תרגומו העברי. יכול להיות מובן בשתי דרכים – הראשונה אומרת "הגם אתה ברוטוס ... בקרב הבוגדים", ועליה מסתמך הפירוש המסורתי. אך ניתן לקרוא את המשפט מבלי להמשיך אותו – "הגם אתה ברוטוס?" כלומר – "האם גם אתה – הדמות הזו שמביטה בפניו של ברוטוס – הוא ברוטוס?"
בשפה האנגלית המשפט הראשון יתורגם "You too Brutus" והשני יתורגם "Are you also Brutus?". האם לא ייתכן ששייקספיר בחר להגיד את המפשט הזה דווקא בלטינית, כדי לא לאבד את כפל המשמעות הזה?
במערכה הקודמת אשתו של ברוטוס אמרה לו שהוא הביט בה במבט אחר, מבט שאינו שלו. האם זה המבט שבו ברוטוס הביט בקיסר? מבט זר כל-כך שחברו הטוב מופתע בראותו כך ושואל "האם גם אתה ברוטוס?"
קיסר מת והמחזה הנושא את שמו לא נגמר, לא. הוא רק באמצע שלו. כאן יש לזכור שהמשורר היה איש תאטרון, וכאיש תאטרון הוא צריך להושיב אנשים על כיסאות. אשאל אתכם – מי יבוא לראות הצגה הנקראת "ברוטוס"? בקוראו למחזה "יוליוס קיסר" שייקספיר הבטיח לקהל סיפור על האיש הגדול שהפך את רומא מרפובליקה לאימפריה, האיש שנבחר על ידי העם ונרצח על ידי הסנאט המושחת. שייקספיר מספק את ההבטחה של השם, אבל ממשיך משם לספר את הסיפור שהוא רצה לכתוב.
בהמשך המחזה ברוטוס לא מיוסר. הוא שקול. האפיזודה חלפה ועכשיו, כשהוא מאוזן שוב, עליו להתמודד עם ההשלכות של מעשיו. אנתוני מוצא אותו ומוציא אותו להורג בשם החוק. כמו כל טרגדיה, המחזה מסתיים מעל גופת הגיבור שלו – ברוטוס.
אך מדוע זו טרגדיה? משום שקיסר נרצח? משום שרוצחיו הועמדו לדין ונמצאו אשמים? משום שההיסטוריה כבר קבעה שהרפובליקה תיפול ותוחלף על ידי האימפריה? לפי מה שאמרתי כאן, לא אלו הסיבות.
המחזה הוא טרגדיה משום שברוטוס הוא אדם נאצל והגון. הקנוניה נגד קיסר לא הייתה צריכה אותו, ובכל זאת הוא מצויר כמנהיגה. הוא לא יוזם אותה, לא מתכנן אותה ולא הראשון לממש אותה, ובכל זאת – אנתוני רודף אותו בלהט אחר.
המחזה הוא טרגדיה על אדם שהפסיד בקרב על נפשו. אדם הגון וטוב שנהה אחר מחלתו באידי מארס, ונאלץ לשלם על כך באפריל.

אבל ברוטוס הוא אדם מכובד. איך אפשר לייחס לו מחלה כל כך סטיגמטית? אולי זו בדיוק הסטיגמה שראתה במשוגע איזה יצור קרוע חסר צלם אנוש, שמנעה מאתנו לראות את פניה האמתיות של המחלה, הפנים אותם שייקספיר העלה על הכתב במחזה "יוליוס קיסר". 
בפסל של ברוטוס מאת מיכאלאנג'לו אנו מוצאים את המבנה הקלאסי של תבנית חזה וראש, עם הבדל אחד מהותי - הפנים פונות לצד, כמו מקשיבות למישהו שאינו שם. מיכאלאנג'לו הבין את הסיפור.