יום רביעי, 10 ביוני 2015

מה זאת אהבה? 3. מה האהבה היא כן?



בפרק הקודם סיימנו באווירה קצת עגומה. התאכזבנו לגלות שהאהבה היא לא דבר שקל, או שבכלל אפשר, להגדיר. מכיוון שהאהבה היא לא דבר שחי בנוח בתוך גדרות. בנוסף, גילינו שכל אותם ייצוגים ידועים של אהבה הניתנים לנו ביצירות הספרות, הקולנוע והטלוויזיה, אינם מספרים על אהבה בכלל, אלא על התאהבות.
היום ננסה לגלות מה האהבה היא כן, דרך קריאה במאמרו של פרסי ביש שלי, המשורר הרומנטי, הקרוי "על האהבה".
אבל לפני כן, בפסקה הקודמת הזכרתי מילה המתקשרת באופן כמעט סימביוטי עם מושג האהבה. המילה הזו היא 'רומנטיקה'. מה זו רומנטיקה? כששאלתי זאת את תלמידי, הם מיהרו להגיד דברים מתוקים המתקשרים עם הרצף האסוציאטיבי של כולנו עם המושג 'רומנטיקה': פרחים, שוקולד, טיולים על החוף ונרות ריחניים. אחרי הפרק הקודם אנו יכולים כבר לראות שכל הדברים האלה אינם שייכים לאהבה של החיים אלא לאותה "אהבה של הסרטים" אשר ממנה אנו מנסים להתרחק.
אז מה זה רומנטיקה?
תנועת הרומנטיקה היא זרם הגותי שהחל בראשית המאה ה19, למרות שהיא ידועה בעיקר בגלל המשוררים הרומנטים האנגלים – בלייק, קולרידג', וורדסוורת', שלי, קיטס וביירון. היא גם מיוצגת על ידי מלחינים כגון ליסט, שופן, מנדלסון וואגנר.
אחרי תקופת הנאורות שהדגישה את כוחו של ההיגיון והחשיבה הרציונלית ושאפה לצייר תמונה אובייקטיבית של העולם, הרומנטיקה, כתגובת נגד לנאורות, הדגישה את כוחו של הדמיון היוצר אל מול ההיגיון, וציירה תפיסה עולם סובייקטיבית המתמקדת בעולם כפי שהוא נחשף לפרט המתבונן בו.
המאמר הקטן של פרסי ביש שלי (תרגום של המאמר נצמא לנוחיותכם כאן) נראה ממבט ראשון מוזר ומבולבל. לא ברור כיצד אנו עוברים מפסקה לפסקה, מה הנקודות החשובות ומה הוא מבנה הטיעון שלו. עם זאת, כפי שנראה בהמשך, ניתן להוציא ממנו מספר מרכיבים מהותיים שיכולים לכוון אותנו אל עבר תשובה לשאלה "מה היא אהבה?"
שלי מתחיל את המאמר במילים האלה:
"מה היא אהבה? שאל את החי מה הם החיים; שאל את הסוגד מה הוא אלוהים?"
כאן הוא מעלה את הבעיה שאנחנו העלינו בפרק הקודם – שאהבה היא לא דבר שאפשר להגדיר, אבל משיב על בעיה זו בכך שהסוגד לא צריך לדעת מה הוא אלוהים כדי לסגוד, והחי לא צריך לדעת מה הם החיים כדי לחיות.
לאחר מכן שלי ממשיך בתיאור הבעיה הקיומית הנובעת מתפיסת העולם הרומנטית המעמידה את הסובייקטיביות במרכז. אני רואה אנשים והם נראים לי דומים לי, אך כשאני מנסה לדבר איתם על העולם הפנימי שלי, נראה כאילו שאנחנו מדברים בשפות שונות.
במקום הזה פתאום הבחנתי במבטיהם המזוגגים של תלמידי. אחרי עשור באקדמיה, משפטים כמו "מה ששלי מדבר עליו הוא הבעיה הסובייקטיבית" נשמעים לי ברורים והגיוניים, אבל לתלמידים שנחשפים פעם ראשונה למשפט כזה ולמאמר כזה מוזר כמו של שלי, כדאי להסביר קצת את משמעות הביטוי הזה.
לשם כך ביצעתי תרגיל בכיתה. בחרתי תלמיד ושאלתי אותו "מה אתה רואה דבר ראשון כשאתה קם בבוקר?" התלמיד תיאר את הקיר והארון והחלון המופיעים בחדרו בכל בוקר מחדש. תלמידים אחרים מיהרו לשתף שגם אצלם בחדר יש קיר וארון וחלון. אז הסבתי את תשומת הלב של הכיתה לכך שלכל אחד מאתנו יש חלון וקיר וארון שונים. כשהתלמיד תיאר את חדרו, כל אחד מיהר לצייר בדמיונו את חדרו שלו, כאשר, למעשה, לכל אחד חדר שונה, ולמעשה עולם שונה לחלוטין אליו הוא מתעורר בכל בוקר.
אנחנו לא יכולים שלא לשכוח את העובדה הזו ביום יום – כשאדם אומר את המילה "כלב" אנחנו מבינים על מה הוא מדבר, ולא עוצרים לרגע לחשוב על כך שהתמונות בראשו התואמות למילה "כלב" שונות לחלוטין מאלה המופיעות בראשינו. זו הבעיה הסובייקטיבית בקצרה ומי שמכיר בה במלוא כובד המשמעות שלה, לא יכול שלא לחוש את הבדידות והניכור ששלי מתאר בראשית מאמרו.
אבל כאן נכנסת האהבה כפתרון מקורי לבעיה המטאפיזית הזו. האהבה עבור שלי, היא המקום שדרכו אני יוצא מהכלא הסובייקטיבי שלי ונפגש עם אדם אחר. אדם שיכול להבין אותי, לקבל את עולמי ולאשר אותי.
"למה זה כל כך חשוב שמישהו "יאשר" אותי?" שאל אחד התלמידים המבריקים. והוסיף – "תגיד לי מה הקשר בין אישור לפילוסופיה?"
למרבה המזל השפה העברית באה לעזרתי. "אם מישהו מאשר אותי", השבתי לו "אז אני..." כאן חיכיתי שהכיתה תשלים את המשפט – "מאושר!".
האם זה מקרי? או שמא מסתתרת כאן פרשנות מרתקת למשמעות האושר. אדם רוצה להיות מאושר. הוא מחפש זאת בהנאה, או במנוחה, בשקט או במוסיקה, והנה בא אדם אחר ומאשר אותו. אותו ואת העולם המוזר הזה שנחשף מעיניו. והנה האדם מאושר. כדי להשלים את התמונה שאלתי את הכיתה – "אם אני רוצה להיות מאושר – מי הכי חשוב שיאשר אותי?" – אני. תראה לי אדם שמאשר את עצמו ואראה לך אדם מאושר.
שלי עוד מרחיב את היריעה ורואה באהבה כ"קשר והאישור המחבר לא רק אדם לאדם, אלא לכל דבר קיים".
האהבה היא הדלת אשר, בפותחנו אותה, אנו יוצאים מעולמנו שלנו ונכנסים אל תוך העולם. בלי החוש הזה הטמון בתוכנו אין לנו דרך להשתחרר מהבעיה הסובייקטיבית. אדם יכול לספר לי רבות על עולמו, אך אם אני אתרגם כל מילה שהוא אומר לשפתי שלי – האם באמת שמעתי את דבריו?
לפי שלי, לעולם ישנו איזו תואם סודי עם ליבנו "זו הנקודה שאין לראות ואין לתפוש אשר אליה נוטה האהבה" .
אז מה היא האהבה הרומנטית? או - מה האהבה היא כן? ראשית מדובר ברגש, שכן זה הוא עולם הרומנטיקה שבו הרגש מחליף את השכל. שנית מדובר בחיבור עם אחר. מישהו שאני יכול לחלוק איתו את חיי ואת עולמי הפנימי. מישהו שיאשר את העולם שלי ובזאת יעשה אותי מאושר. האהבה לפיכך היא חיבור. כתכונה הטבועה בנו היא יכולה להיות לא רק חיבור עם אדם אחר, אלא עם העולם כולו.
נכון. זו אינה הגדרה, אלא תכונות של דבר שאין להגדיר. כמו לומר על האל שהוא חנון ורחום, מבלי לדעת מי הוא האל הזה שעליו אנו מדברים.

אז יש לנו עכשיו מושג לגבי מה זה אהבה, אבל – איפה אפשר למצוא אותה? על כך בחלק הבא.