יום שלישי, 12 בינואר 2016

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 32

32
הוא אשר בשמי במחבואו חוסה
בתוך הכלא של אותו השם גוסס
שוכח את כל דברי היום והלילה
אוסף הכול על זה השם אל מעלה
מאבד בזה החושך השלילי
את ניצוץ האמת שלי

אבק על אבק, שכבה על שכבה עורם,
מעלה ומעלה את שמי אני מרומם
לבל ייפער לו שם סדק או לוע
לבי לעד נפחד חסר מרגוע
בעוד שקר זה מתחדד
כל מה ששלי אובד

(29)
הוא, אשר אותו אני סוגר בתוך שמי, גוסס בצינוקו. אני תמיד עסוק בבניית הקיר הזה סביבו, ובעוד השם הזה נוסק מעלה מיום ליום, עיניי כבר לא רואות את אור הווייתי בתוך חשכתו האפילה.

אני מוצא גאווה באיכות הסלילה של קירות כלאי, ואני מעבה אותם בחול ובאבק לבל ייווצר הקטן שבחורים בשם זה ובעבור כל הדאגה הזאת שלי אני מאבד עוד ועוד מעצמי.