יום שלישי, 25 בספטמבר 2012

השאלה - מתוך 'אל מול שפות התהום'

לפרק הראשון של 'אל מול שפות התהום'  

כאמור, בין כתלי התהום שבין החוויה והוויה מהדהדת השאלה.
תשובות לשאלה הזו יש הרבה ועדיין השאלה היא אחת.
אם ברצוננו לבנות את הגשר, שלא לומר לחצות אותו. עלינו להיטמע בשאלה. לנטוש את כל התשובות ולרדת, הלאה והלאה בתוך השאלה.
כל שאלה, כשאלה, מחפשת תשובה, מבקשת תשובה. יש שאלות המובילות לתשובה אחת ויש שאלות המזמינות תשובות אינסוף. לא נכון לחשוב ששאלות יש הרבה ותשובה אחת, כשם שךא נכון לחשוב שיכול להיות רק ציור אחד לכל דמות. 
מה היא, אם כן, השאלה?
השאלה הטמונה עמוק בתוך התהום היא שאלה פשוטה מאוד ועם זאת כמה מורכבות תשובותיה.
השאלה היא - "מה יש?"
לשאלה זו שתי פנים. מצד אחד, בתוך השאלה "מה יש?" נחבאת השאלה "מה לא יכול שלא להיות?" וזו תהיה הנקודה הארכימדית שעליה ניסו רבים לבנות. נחפור עם כן בשאלה זו ושם נחפש את הקרקע היציבה שעליה נוכל לבנות את אחד היסודות שלנו.
מצד שני, השאלה "מה יש?" מעלה לנגדינו ריבוי אינסופי של אפשרות, שכן חבוי בתוכה אותו ריבוי העולה מהשאלה "מה יכול להיות?" משאלה זו נחצוב אל תוך עומקו של היסוד השני.
לקראת היציאה לדרך, יומרה וגאווה וחוצפה מרימות אלי את עיניהן. הן שואלות אותי מי אני? ומדוע אני חושב שאני יכול ללכת בדרך בה אנשים רבים, טובים ממני, אשר להם כושר כישרון והכשרה טובים משלי אלפי מונים. אעזר במילותיו של פיכטה כדי להיחלץ מהן: "האמת שהם יודעים, מאין ידעוה אם לא מתוך עיון עצמי? ומדוע לא אמצא אני אותה האמת בדרך אותו עיון, שהרי חשוב אני כמוהם? כמה הורדתי וביזיתי את עצמי עד כה?"
לפרק הבא

8 תגובות:

  1. לא! בפאקינג א רבתי לא!
    מה יש ומה יכול להיות הן שאלות מנוגדות.
    מה יש: מה זה! שאלה שדורשת זיהוי, מציאות.
    מה יכול להיות: שאלה רכה, אפשרויות עולות, תהיות.

    השבמחק
  2. עקיבא היקר,
    דומני שהבנת את השאלה מהכיוון הלא נכון. אין זו השוואה בין מציאות לתהיות, אלא זה ייצוג חדש לשאלה הישנה בין הכרח לאפשרות. בעצם ניתן לנסח את השאלה כך: מה יכול להיות? מול - מה לא יכול שלא להיות? אולי מניסוח זה ההיבט הקוטבי של שתי השאלות מתבהר.

    השבמחק
  3. לא יכול שלא להיות... כלומר חייב להיות.
    כדי לענות על שאלה זו דרוש ידע בפיסיקה, התשובה נגזרת מהמציאות.

    השבמחק
  4. זו בדיוק השאלה שנשאלת כאן - האם מה שלא יכול שלא להיות - מה שבהכרח ישנו - ממוצא בתיאור העולם על-ידי הפיזיקה. ואותה מציאות שאתה מזכיר - מה הוא אופייה? ויותר מזה, האם היא אחת?

    השבמחק
  5. למציאות יש אופי מאוד פשוט, להיות, A is A.
    באשר לריבוי, מה לכל הרוחות הופך את ההזיה הזו לכל כך פופולארית?
    טענה יוצאת דופן דורשת הוכחה יוצאת דופן.

    השבמחק
  6. זו בדיוק הסיבה שבגללה אני בונה את הגשר. בגלל שבצד אחד אומרים A=A ולא מבינים מה הוא הריבוי ובצד השני אומרים חוויות הן שונות ולכל חוויה נפרדת ישנו תוקף.

    השבמחק
  7. איך "לכל חוויה נפרדת יש תוקף" נוגד את חוק הזהות?
    חוויה, אמונה, הסתכלות, כל אלו הם אופני תפישה, מה להם ולהוויה האוביקטיבית?

    השבמחק
  8. אופני ההסתכלות הם הפרטים של השיח החווייתי, שאופן המקביל לזה של הנתונים בשיח הנסוב סביב ההיבט של ההווייה, או האובייקטיבי, כפי שנוהגים לקרוא לו. לגשר בין החוויה וההוויה הוא בדיוק לראות כיצד החוויה הפרטית של כל אדם מתקשרת אל ההוויה, תהא זו אשר היא תהיה. אדם א' שומע קולות האומרים לו שאדם ב' הוא רשע ושיש להכות אותו. אדם א' מכה את אדם ב'. יש לפנינו אירוע של מכה במישור אחד שיש להתמודד איתו במישור אחד, ואירוע של חוויה סובייקטיבית שחדר, כגורם, ללתוך המישור האובייקטיבי לכאורה. העולם שלנו מעוצד מתוך חדירות כאלה ממישור אחד לשני, כדי להבין אותו אנחנו לו יכולים להסתפק רק באחד הצדדים.

    השבמחק