יום רביעי, 4 במאי 2016

כריסטינה משוודיה חושבת אחרת, מתוך "אגדות אמתיות 2"

בעולם האגדות ישנם סיפורים רבים על נסיכות. בכולם מסופר על נסיכות יפות ועדינות ומנומסות שצריכות אביר או נסיך שיציל אותן, וכולם מסתיימים בחתונה מלכותית. האגדה הזאת תספר את סיפורה של נסיכה אחרת לחלוטין - כריסטינה משוודיה.
היא לא הייתה יפה בכלל ולמעשה אפילו כשהייתה בת חמש עדיין חשבו שהיא בכלל נסיך. היא לא אהבה שמלות ותכשיטים והעדיפה ללבוש מדים של חייל, בגדי ציידים וחליפות של גברים. היא לא הייתה צריכה שום אביר שיציל אותה והייתה יכולה לנצח רבים מהם ברכיבה על סוסים, בקליעה בקשת ובסיוף בחרב. היא לא אהבה בובות והעדיפה לבלות את זמנה בקריאת ספרים על מדע, פילוסופיה והיסטוריה. ואם לא די בכל זאת, לא היו לה שום כוונות להתחתן ולמעשה העדיפה את חברתן של נשים, על פני כל המחזרים שביקשו את ידה.
המאה ה17 הייתה עידן של תהפוכות ושינויים רבים בעולם הדת ובעולם המדע. אחרי קרוב לאלף שנה שבה הוותיקן ברומא שלט על אירופה כולה, התגלתה מידת השחיטות אליה הגיעו האפיפיורים הדקדנטיים של הרנסנאס האיטלקי והחלו להופיע גישות חדשות בנצרות כמו הזרמים הפרוטסטנטים של מרטין לותר ושל קלווין. בעולם המדע, בעקבות התגלית המרעישה שכדור הארץ אינו מרכז היקום ושהוא בכלל מסתובב סביב השמש, נולדה גישה חדשה למחקר לה אנו קוראים היום "הגישה המדעית". לפיה, אין לקבל שום דבר כעובדה עד שיוכח ללא צל של ספק כי מדובר באמת מוחלטת.
בעוד שהגישה המדעית הובילה להקמה של מכוני מחקר רבים ברחבי אירופה ולגילויים רבים בתחומי האסטרונומיה, הרפואה, הפיזיקה, הכימיה, המתמטיקה ועוד, התהפוכות בעולם הדת הובילו את היבשת לעשורים רבים של מלחמות דת עקובות מדם. לעולם הזה נולדה כריסטינה בשנת 1626.
אימהּ ממש רצתה שיולד לה בן זכר שיירש את הכתר ומאוד התאכזבה מכך שנולדה לה בת. היות ולא היה לה כל חשק להיות שוב בהריון, החליטה שכל מה שנותר לה הוא להתעמר בביתהּ ולהתייחס אליה כמו שאף אם לא צריכה להתייחס לילדיה. בניגוד לאימה, אביה של כריסטינה, גוסטב אדולף השני שזכה לתארים "מלך הזהב" ו"האריה של הצפון", אהב את כריסטינה עד מאוד. הוא היה מלך חכם וטוב וידע שזה לא משנה אם היא בן או בת, העיקר שהיא תגדל להיות אדם חכם ואמיץ ותהנה מחיים של שמחה ואהבה.
בשנות המלחמה הוא הנהיג את שוודיה לניצחונות רבים והפך אותה למעצמה צבאית שאיימה על אירופה כולה. מכיוון שידע, כמו שגם אתם וודאי כבר יודעים, שאשתו היא אדם מטורף שאין להשאיר ילדים בחזקתו, העדיף לקחת את כריסטינה אתו למסעות המלחמה הארוכים והמסוכנים שלו, ולא להשאירה בחזקת אימה. כך, כבר בגיל ארבע ניתן היה לראות את הנסיכה הקטנה ניצבת לצד אביה על סוס מלחמה, לומדת ממנו את סודות האסטרטגיה של אמנות המלחמה.
יום אחד שניהם ניצבו על גבעה גבוהה, מביטים על העמק בו מתחולל קרב בין צבאם לצבא דנמרק. לפני שהורה לאנשיו לירות בתותחי המלחמה, ביקש המלך מביתו הנסיכה שתכסה את אזניה ושלא תפחד כי עכשיו ירעמו התותחים. למרבה ההפתעה, לא רק שהנסיכה הקטנה לא פחדה ולא כיסתה את אזניה, היא אפילו שלפה את חרבה הקטנה לשמיים וצעקה "עוד! עוד! בּוּם! בּוּם!"
כאמור, שדה הקרב הוא מקום מסוכן מאוד. לכל מי שנמצא שם, לא רק לילדות קטנות. ובמהלך אחד הקרבות בהן ניצח מלך הזהב, הוא נפגע בעצמו ואיבד את חייו. כריסטינה הקטנה הייתה רק בת חמש והיא נאלצה לשוב לחיק אימה האכזרית ולחיות בטירה הקודרת שלהם כאסירה.   
למרבה המזל, המלך השאיר מאחוריו מועצה של חכמים שראו את מצוקתה של הילדה והחליטו לחטוף אותה משנאת אימה, לגדל אותה ולחנך אותה לפי כל הכללים של חינוך יורש עצר בן. מתוך תקווה שכשתגיע לגיל 18 בו תוכתר למלכה ותתחתן עם הנסיך שיהיה למלך שוודיה, תוכל להיות לו לעזר.
המלכה המרושעת נשארה לחיות לבד בטירה האפילה שלה, שם בילתה את זמנה בלרדות במשרתיה ולצעוק על הקירות.
תחת חסותם של יועצי המלך, כריסטינה למדה שפות רבות, קראה ספרים והתמקצעה בכל האומנויות הראויות לנסיך אמתי. כך, כשהפכה לנערה, שלטה הנסיכה לא רק במקצועות הלימוד הקשים של המדע, הדת, הפילוסופיה וההיסטוריה, אלא גם שלטה באמנויות המלכותיות של הדיפלומטיה, הצייד והסייף.
המורה שלה היה גאה בה מאוד. במכתב שכתב לידידו אמר: "אין לתאר את מידת הלמידה של הנערה, בגיל 14 היא שולטת בתחומים רבים שאפילו בנים רבים לא שולטים בהם. אני בטוח שהיא תהייה כלה מצוינת ביום מן הימים"
עם זאת, לא הצליחו ללמד את כריסטינה שום דבר בגינוני הנשים. היא לא התעניינה בשזירת פרחים ובתפירה, לא חשבה שזה חשוב להתאפר ולהתלבש בשמלות מסורבלות, וסירבה ללמוד להתהלך כמו נסיכה עדינה ושברירית. המצב היה כה חמור שנאלצו להזמין מפאריס מורה לבלט שילמד אותה כיצד לצעוד בעדנה אך היא רק למדה ממנו צעדים שיהיו יעילים בקרבות הסיף ושלחה אותו לדרכו.
השנים חלפו וכריסטינה הגיעה סוף סוף לגיל 18 המיוחל שבו תוכתר כמלכה על כל שוודיה. בעודה ישובה על כס המלכות ומנסה להתרגל לכתר הכבד שהונח על ראשה, התפלאה מכך שכל כוסית שהורמה לכבודה לא הייתה מלווה בתקווה שהיא תהיה מלכה טובה, או שתמלוך בחכמה על הממלכה, אלא רק בקריאות נרגשות שבעזרת השם המלכה החדשה שלנו תמצא זיווג ראוי ותלד יורש עצר זכר.
למרבה הפתעתה אפילו הותקפה במהלך טקס ההכתרה בלא אחת אלא שלוש הצעות נישואין שונות, כולן מנסיכים עשירים וחתיכים מהממלכות הסובבות את שוודיה. לבסוף נמאס למלכה החדשה והיא רקעה ברגלה ונעמדה בכעס.
הכול דממו לשמוע את הנאום המלכותי הראשון של מלכתם החדשה. האם תכריז עם מי ממחזריה תרצה להתחתן? אבל איש לא היה מוכן לנאום שבא מפיה של המלכה:
"יועצים, נתינים ואורחים נכבדים. זה לא מסב לי כבוד גדול להיות מלכתכם החדשה. למרות שהעולם סביבנו מתקדם ונאור, דומה ששוודיה נשארה בימי הביניים. מדינה של איכרים ולוחמים טיפשים שאינם יודעים קרוא וכתוב ולא אכפת להם מכלום מלבד עם מי ומתי אתחתן." לתדהמתם של כל הסובבים המשיכה, "אל דאגה. אני מבטיחה שתחת שלטוני שוודיה תצטרף לעולם המודרני. אני מכריזה בזאת על הקמתם של בתי ספר וספריות בכל ערי הממלכה. לא עוד יגדלו ילדינו לחיים של איכרים בורים אלא לאהבת ההשכלה והחוכמה." עם המילים האלה יצאה הנסיכה מאולם המלוכה.
כריסטינה לא איחרה להגשים את הבטחותיה, בתוך זמן קצר קמו בכל רחבי הממלכה בתי ספר, אוניברסיטאות וספריות אזוריות שהיו פתוחות לכל אנשי הממלכה. באשר לארמון המלוכה עצמו, היא החליטה להפוך את הטירה האפילה של הוריה לארמון מפואר. היא הזמינה מכל רחבי אירופה את מיטב האמנים והיצירות, 800 ציורים יובאו לעטר את קירות הארמון, פסלי שיש וברונזה הוצבו בחצרות וטירת אופסלה הפכה לפתע למקום ראוי למלכה.
לצד הארמון הקימה כריסטינה את התאטרון והספרייה המלכותיים של שוודיה. הספרייה הכילה לא פחות מחצי מיליון ספרים ומאות מכשירי מדע עתיקים וחדישים, זה היה היכל חוכמה פתוח שבו לא היה תחום אסור למחקר או נושא שאין לשאול לגביו שאלות. היו שם ספרים בכל נושא אפשרי ובכל שפה.
עם זאת, כריסטינה לא הזניחה את מחויבותיה המלכותיים ועמלה בכל יום עשר שעות לרווחת הממלכה, שרק אחריהן הרשתה לעצמה להתפנות לתחומי העניין שלה, שכללו לימודי על אסלם וקבלה יהודית, לצד התכתבויות עם פילוסופים גדולים כמו בליז פסקל ורנה דיקארט והתעדכנות בכל חידושי המדע.
מקץ מספר שנים אספה המלכה את כל אנשי חצרה לחגוג את הצלחותיה, אך למרבה הפתעתה, בעודה יושבת על כס המלכות המפואר שלה, מוקפת בהוד והדר כמותו איש בממלכה לא ראה עד כה, איש לא הרים כוסית לכבודה המלכה הנפלאה שלהם שהצליחה להביא את שוודיה החוצה מהחושך של ימי הביניים אל האור של עידן הנאורות. במקום זאת רק נשמעו שוב האיחולים הישנים שהוד מעלתה תזכה במהרה להתחתן וללדת בן זכר. לצד אלה קפצו להן לא שלוש, אלא חמישה הצעות נישואין חדשות.
בכעס רקעה המלכה כריסטינה ברגלה והשתיקה את כל החוגגים. כשאחרון הקולות נדם היא פצתה את פיה: "מצער אותי מאוד לראות שממלכתי נשארה בבורותה למרות שכאן החוכמה מעודדת בצו מלכותי. ניתן להוביל את הסוס אל המים, אך לא ניתן לגרום לו לשתות. אך אינני מאשימה אתכם. מזה שנים רבות אנחנו שרויים במלחמות כנגד אויבנו ולא ניתן לפנות מקום להרחבת השכל והנשמה כשהלב פועם לתופי מלחמה." הכול בהו במלכה בתימהון, למה היא מתכוונת? "לכן," המשיכה, "החלטתי להצליח איפה שאבי נכשל ולהביא את המלחמה הזו לסוף." ההמון קרא בקול, שמח שהנה יצאו הצבאות של שוודיה לנצח את אויבי הממלכה, אבל מה שהמלכה אמרה אחרי כן הותיר את כולם המומים: "אין לי כל כוונה להילחם - אלא לעשות שלום."
רעש של מרמור התעורר באולם המלוכה, האמהות שאלו אותה: "איך אפשר לעשות שלום עם אויבינו אשר הרגו כל כך הרבה מבנינו בקרב?", אנשי הכמורה שאלו: "איך אפשר להשלים עם הכופרים בדתנו הקדושה?", אנשי הצבא הוסיפו: "הרי למעלה משלושים שנה אנחנו נלחמים כנגדם וכל חיילנו למדו לשנוא את האויב כמו שהם שונאים את השטן – איך עכשיו נצפה מהם שיחיו בשכנות ובשלום עימם?", והרכילאים דאגו לשאול: "הוד מעלתך – מתי את מתכוונת כבר להתחתן?"
אבל כריסטינה לא וויתרה על הדרך שלה למרות שכל הסובבים אותה האמינו שהיא שגויה ומטופשת. והיא שלחה נציגים לנהל משא ומתן עם כל מדינות האויב מתוך הדרישה שישובו עם הסכם שלום. כדי להבהיר לאויביה את נחישותה – היא כבשה את העיר פראג ושחררה אותה לא מעט אחרי כן.
בתום מספר שנים הושג השכם שלום מפורט אשר הביא סוף למלחמות הדת באירופה שנמשכו כמעט חצי מאה. במסגרת ההסכם שוודיה זכתה לאדמות מדנמרק, נורבגיה ופינלנד ושלטה לחלוטין על המסחר בים הבלטי. כך הצליחה כריסטינה להפוך את שוודיה לאימפריה החזקה באירופה מבלי לשפוך דם מיותר.
מנצחת, היא חזרה לארמונה לקיים מסיבה גדולה לכל אנשי החצר. היא קיוותה שעכשיו, כששוודיה לא צריכה יותר לשלוח את ילדיה למלחמות מיותרות, נתיניה ילמדו להעריך את הדברים הנעלים יותר בחיים, כמו המדע והאמנות. אך למרבה הפתעתה שוב כל הכוסיות שהורמו לכבודה נשאו איתם ברחה אחת – "מי ייתן שתינשאי בקרוב לבחיר ליבך ותלדי בן זכר".
הפעם למלכה לא היה כוח לספור כמה הצעות נישואין נשלחו לעברה. מכל קצוות אירופה הגיעו נסיכים לבקש את ידה. למלכה מעולם לא היו כוונות להתחתן, המחשבה על לבלות את חייה עם אחד מהנסיכים החתיכים והמנוונים האלה עוררה בה בחילה. למעשה, היא העדיפה על כל אלה את חברתה של דוקסית יפהפייה אותה מינתה למחממת המיטה המלכותית שלה וישנה אתה בחיבוק בכל לילה.
אבל העדפותיה האישיות אינן עניינו של איש מלבדה ומעולם לא עניינו ממש את החצר. אותם רק עניין דבר אחד – שיוולד למלכה יורש זכר שיבטיח את המשכיות השושלת המלכותית של שוודיה. וכך הם המשיכו להתעלם מכל הטוב שהמלכה כריסטינה עשתה למענם ורק שאלו שוב ושוב: "נו... מתי תתחתני כבר?"
לבסוף למלכה נמאס. היא רקעה ברגלה ונעמדה בכעס. "כל כך הרבה טוב עשיתי למענכם ואתם רק מתעניינים בחתונה שלי ובצאצאים שאביא, אז הנה אפתור לכם את שאלת הירושה." הכול דממו בציפייה – אולי סוף סוף היא תכריז עם מי היא תתחתן. "אני מכריזה בזאת שאין בכוונתי להתחתן ואין בכוונתי לנמק את כוונותיי בפני בורים שכמותכם." האולם נצבע לבן בפניהם החיוורים של ההמון. "אני מכריזה בזאת שבן דודי קרל גוסטב יוכתר למלך במקומי ושאני פורשת מכס המלוכה ועוזבת את שוודיה."
הכול היו אילמים. איפה נשמע כזה דבר שמלכה פורשת מכס המלוכה?
לאחר ההכרזה המרעישה המלכה דרשה שיארזו את חפציה ויכינו אותם למסע. היא דרשה שיארזו גם 6000 מספריה האהובים במיוחד, התלבשה בבגדי גבר ותוך התחזות לרוזן דוהנה עזבה את שוודיה לטייל בעולם. היא דאגה לעצמה לאחוזה מפוארת בפאתי רומא, שם הקיפה את עצמה באמנים, פילוסופים ואנשי מדע, איתם הייתה יכולה לשוחח שעות ארוכות על כל נושא שבעולם, מבלי שאף אחד מהם ישאל "נו... מתי את מתחתנת?"
במשך שנים רבות תושבי שוודיה בזו למלכה שנטשה אותם. אבל, אחרי שדור המלחמה עזב את העולם, קם דור חדש. דור שזכה לחינוך המעולה שמוסדותיה של כריסטינה אפשרו לו, ולשגשוג הגדול של חיי שלום ומסחר עם השכנים מאפשר. הדור הזה הכיר בחשיבותה של כריסטינה כמלכה שהביאה את שוודיה אל תוך העולם המודרני וזכר אותה באותו הכבוד וההדר שהיו שמורים לאביה.

הסכם השלום שהובילה כריסטינה נשאר בתוקף עד היום. והיריבות שנשארה בין שוודיה לשכנותיה זוכה לביטוי היום במגרשי הכדורגל וההוקי, במקום בשדה הקרב.