יום שני, 16 במאי 2016

אביב באוקראינה - 1. יוצאים לדרך


יצאתי לאוקראינה כי הילדה רצתה עוד טיול. יצאתי לאוקראינה כי מאז הנישואין יש לי משפחה שם. יצאתי לאוקראינה כדי להבין מה-דה-פאק קורה שם באוקראינה?
אין ממש דרך להסביר את זה; בשנים האחרונות המדינה הזאת מופיעה מדי פעם בחדשות כמו עוד מקום שיש בו בלגאן, אבל לא בלגאן מתמשך, כמו בחדשות על מקומות עגומים כמו עירק, או סוריה, או ישראל.  אלא, ברוח מזרח אירופאית, כמקום בו מדי פעם יש בלגאן מטורף ואז להישכח במעין "טוב, שם זה תמיד היה כך..." אבל - איזה בלגאן?
הפעם האחרונה שהטירוף השתולל שם, הייתה באפריל 2014, כאשר הממשלה פתחה באש על מפגינים שביטאו זעם כלפי גניבת הבחירות. נגיע לזה. בינתיים אולי כדאי שנתחיל בהתחלה.
זה לא היה טיול רגיל. לא, בכל אופן, כמו שאני נוהג לתכנן טיול. עם טבלאות ותכניות וחישובים ומפות מוכנות ומסודרות מלוות בגיבויים ובגיבויים לגיבויים בצורת אופציות חלופיות לכל תכנית. לא. זה לא היה טיול כזה, לפחות לא בראשיתו.
כפי שאמרתי, מאז נישואי יש לי משפחה באוקראינה אותה פגשתי רק לפני שנתיים וחצי, כאשר הם ביקרו בישראל. עתה היה תורנו לבוא לבקר ולכן כל החצי הראשון של הטיול נמסר לידיהם הנאמנות.
כבר בשדה התעופה הישראלי הייתי צריך להבין שזה הולך להיות טיול שונה. כאשר הילד, שנהנית כמו אביה לחבר מילים שהיא אוהבת לכדי שיר, החליטה להניח בצד את הלהיטים המוצלחים שלה ("אני רוקדת על הבמה וסתם עושה שטויות", ו"גבירותי ורבותי קבלו את הקרקס שלי - לרקוד!") והתחילה לשיר שיר חדש שלא שמענו עד כה. מילותיו היו: "אלוהים - בוא נהרוג את כולם!" והיא צווחה אותן בקולי קולות שהדהדו לאורכו ולרוחבו של הדיוטי-פרי.
היה זה סימן שהטיול הזה לא יהיה כמו אף טיול משפחתי אחר. ואכן, הוא לא היה כזה. מהסיבה הזו, החלטתי שלא לכתוב את הנרטיב שלו באותו אופן כרונולוגי מסודר שבו סיפרתי את מהלך הטיול שלנו לשווייץ ואיטליה ולספר את הסיפור של אוקראינה קצת אחרת. דרך הרכיבים השונים שבנו את הטיול. לכל פרק יהיה נושא, להבדיל ממקום. הנושאים יהיו כמו "אוכל", "הכפר", "היער", "ארץ הביניים", "פסחא בקייב", "נשות צ'רניגוב", "האביב האוקראיני", "חלום" וכו'.
השאלה החשובה שביקשתי להבין בטיול שלי הייתה "לאן אוקראינה הולכת?" כידוע אוקראינה נמצאת היום, כפי שהייתה פעמים רבות בעבר נמשכת לשלושה כיוונים: מזרחה להצטרף לביתה החורגת רוסיה, מערבה להצטרף לאירופה והכיוון השלישי הוא להישאר אוקראינה עצמאית.
אולי זה הזמן להגיד שהשם של המדינה הזו - אוקראינה - משמעותו היא "ארץ הביניים" או "האזור המחלק". מי שמסתכל על הטבע הפראי על המישורים הירוקים, היערות העבים והנהרות המתוקים והשקטים יכול בקלות ליחס לנופים אלו את השם המוכר מארץ ביניים חלומית אחרת - Middlearth.
למרבה הפתעתי חזרתי מהטיול עם תשובה ברורה וחד משמעית. בניגוד לאיזה תובנה פילוסופית מתחמקת בסגנון "אין לדעת...", אבל, על מנת שאוכל לבסס את מסקנותיי, יהיה עלי לשטוח ראשית את טענותיי וזאת אעשה בפרקים הבאים.
לסיום אעיר רק שדרך אמנות הרחוב של אוקראינה (אשר מבחר מתוכה מופיעה בפרק זה), ראיתי שיש כאן דור צעיר עשיר בכשרון וברצון לצייר אוקראינה אחרת, אחת שהיא חלק מהעולם ולא אחת שהעולם מסתכל לעברה כמו שמסתכלים על הדוד המוזר ההוא שלא מצליח לעמוד על הרגליים. לדור הזה אני רוצה להקדיש את הסיפור שלי.