יום שבת, 13 בספטמבר 2014

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 10

10

אם בחיים האלה נידונתי לעולם לא לראות אותך, אדוני
הלוואי ולנצח אזכור
    שלא ראיתיך
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי

כמה ארוכים שיהיו חיי
    בהמולת העולם הזה
בכמה עושר שאמלא בו את ידי
הלוואי שתמיד אזכור
    שלא הרווחתי כלום
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי

אם בעצלותי
   אנוח בצידי הדרך
אם בזהירות אסדר מיטה לעצמי
   באבק
הלוואי ולנצח אזכור
        שהדרך עודנה כולה
            נמתחת לפני
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי

לא משנה אם אקום בשמחה
   לצלילי החליל
לא משנה באיזו מורכבות אקשט את ביתי
הלוואי ולנצח אזכור
    שלא הכנסתיך אל ביתי
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי
הלוואי שלעולם לא אשכח זאת
הלוואי שאחוש מצוקה על כך גם בחלומותי
אם בחיים האלה נידונתי לעולם לא לראות אותך, אדוני

(79)
אם אין זו מנת חלקי לפגוש בך באלה חיי אז שלנצח אחוש שפיספתי את מבטך - תן לי לא לשכוח לרגע, תן לי לסחוב את דקירות היגון הזה בחלומותי ובשעות עירותי.
    בעוד ימי חולפים בשוק ההומה של העולם הזה וידי מתמלאות ברווחי היומיום, תן לי תמיד להרגיש שלא הרווחתי דבר - תן לי לא לשכוח ולו לרגע.
   כשאני יושב בצידי הדרך עייף ומתנשף, כשאני מסדר את מיטתי תחתי באבק, תן לי תמיד להרגיש שהמסע הארוך עודנו לפני, תן לי לא לשכוח ולו לרגע.
כשהצחוק רם, כשהלילות ההוללים עליזים, כשאני ממלא חדרי בעיטורים, תן לי תמיד להרגיש שלא הזמנתי אותך לביתי - תן לי לא לשכוח ולו לרגע.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה