יום שישי, 12 בספטמבר 2014

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 9

9
היום
בתוהו העכור של סראבאן
הגעת בצעדים סודיים,
          מתחמק מכל העיניים
שקט, שקט כמו החושך
בתוהו העכור של סראבאן

השחר עצם את עיניה
הרוח בוכה בלי סיבה
השחר עצם את עיניה
הרוח בוכה בלי סיבה
מישהו עטה בענן דחוס
   את כחול השמים התם

היערות ריקים מציוץ הציפור
כל הדלתות נחסמו
אתה נוסע לבדך
   בדרך שבה כבר אין נוסעים
היערות ריקים מציוץ הציפור
כל הדלתות נחסמו
אתה נוסע לבדך
   בדרך שבה כבר אין נוסעים

הו חבר בודד, הו יקירי
דלתי פתוחה בשבילך
הו חבר בודד, הו יקירי
דלתי פתוחה בשבילך
ממני אל תתעלם
   אל תדהה כמו חלום
בתוהו העכור של סראבאן

(22)
בצל העמוק של יולי הגשום, בצעדים סודיים, אתה הולך, דומם כמו הלילה, מתחמק מכל הצופים.
היום הבוקר עצם את עיניו, אדיש לקריאות התכופות של רוח המזרח הרועשת, ורעלה עבה נמשכה מעל פני השמיים הערים.

היערות השקיטו שירתם והדלתות סגורות בכל הבתים. אתה הנודד הבודד ברחוב הנטוש הזה. הו חברי היחיד, האהוב לי מכל, השערים פתוחים לביתי – אל תחלוף כחלום.