שירת זעמי המתוק #37

היה שלום זעמי המתוק.
זמן רב שיחקנו
בלבעוט בכל חוק.
זמן רב חיפשנו
לצחוק ולבדוק,
היה שלום זעמי המתוק.

כיצד נפרדים מחבר כה מתוק?
שדבק בי כצל
בחלל העמוק.
שנשק לי בצל
בחלל העמוק,
כיצד נפרדים מחבר כה מתוק?

אך גרוני כבר שורף מהדבש המתוק
שבער בי, גער בי
לצעוק או לשתוק.
כשדחק בי, מחקתי.
כיף לי למחוק,
אך גרוני כבר שורף מהדבש המתוק.

אז, היה שלום זעמי המתוק.
זמן רב כתבנו
מילים של לפרוק.
זמן רב חשבנו
בטוח רחוק.
אז, היה שלום זעמי המתוק.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #36

מערכות השלטון הופכות לישימון,

את כל המדינה. שתלך לאבדון;

הדואר מתפרק, בתי חולים קורסים,

החינוך מפגר והתרבות פשטה את הרגל.

המשכורות קפואות, המשרדים שובתים

הכלכלה מחרחרת והשנאה מניפה את הדגל,

אבל סבבה,

תכתוב על שירה מזרחית,

כי שנות השבעים עדיין כאן

ואין על הקובה של אמא שלך

וזה מה שחשוב באמת.

תם עידן הגנרלים ועכשיו

יועצי תקשורת מנהלים מלחמה

שהופכת אותנו לעזה של העולם המערבי,

מובלעה של טירוף בים של פסיכופטים.

בזמן שממשלה בלי אופוזיציה קוראת

להמשיך בכל הכוח לגבות את הראיס.

אבל סבבה,

בואי תקריאי לי עוד שיר על הכוס שלך,

כי זה גם פוליטי וגם פמיניסטי

ואין על מילים כמו וואגינה

וזה מה שחשוב באמת.

דור שלם גר אצל ההורים

כי אין לו מקום בשוק העבודה

כי החיים עולים לפחות 7

ואתם מוכנים להציע 5

בזמן שעוד חברה משכורות מקצצת

ועוד בועה של נדל"ן מתפוצצת

ועוד משפחה מהחוב מתנפצת

ועוד הלוואה לאומית לוחצת

אבל סבבה,

ספר לי איך חייך השתנו מאז שוויתרת על גלוטן.

כי אין על יציאות סדירות

וזה מה שחשוב באמת

באמת?

זה מה שחשוב?

לא, לנסות לקוות?

לא לשמור על צלם?

לא לנסח תשובות?

לא. רק ללכת בתלם

ללכת כמו חלם

ללכת וללכת וללכת

כי כולם הולכים

מה זה בעצם משנה,

בסוף גם כך כולם מתים.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #35

מָחָר,

חָסֶר לְךָ מָחָר שֶׁלּא תִּשְתַּדֵּל מָחָר.
עַכְשָׁיו, כְּשֶהָיוֹם הוֹפֵך לְאֶמֶש
וְאַתָּה עָדַיִין לֹא -
אוֹפֶק מִזְדַּהֶר.

הַיּוֹם הָיָה מִדַּי כָּל כָּך
אָרוֹך מִדַּי, קָשֶׁה מִדַּי, הַיּוֹם מִדַּי.
וְהִנֵּה הוּא עֲדַיִין נִמְשָׁך
מְנַסֶּה לְהִתְאָרֵך, אוֹ לְפָחוֹת לְהִתְאָחֵר
לֶהִשָּאֵר,
מְקָוֶוה לָשָווא לְסַיֵים בְּתָו
טוֹב.

אָז מָחָר,
בְּבַקָּשָׁה מִמְךָ,
כְּשֶלְךָ תִּהְיֶה הִזְדַּמְנוּת לִהְיוֹת הַיּוֹם,
תִּהְיֶה הַיּוֹם הֲכִי יָפֶה שְאַתָּה יָכוֹל.
זְכוֹר שְגַם לְךָ,
כְּמוֹ לְכָל הָאֶתְמוֹלִים שֶׁבָּעוֹלָם.
יֵשׁ רַק הִזְדַמְנוּת אַחַת לִהְיוֹת הַיּוֹם.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #34

הקמטים שלי,
מפת חיי הבוגרים,
מספרים סיפור שחרוט על פני.

שנות לימודי,
זיכוני בשלוש
קווים מקבילים לאורך מצחי.
אני קורא להם:
קאנט, היידגר וויטגנשטיין.

לצידי עיניי
קורי צחוק נרקמו.
עשרה במספר,
בהתאם לעשר שנות זוגיות אוהבת
להן זכיתי.

אל אלה נצטרפו להן
שני חגווי דאגה
בין גבותי
הם באו עם שנות נישואי.

אבל אל כל אלה, מבלי כל תואם פואטי, הצטפרו עכשיו למורת רוחי עוד מספר סדקים בתורת פני. בשבוע הספר הדוכנים אותם ניהלתי ניצבו פונים היישר למערב. בכל שקיעה, עם פתיחת היריד פניה ללקוחות גזרה פנייה לחמה המסנוורת.
לא מנומס לפנות ללקוח עם משקפי שמש.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #33

אני לא גבר שגברים אוהבים
לא מצליח להצליח
לא רואה הישג גדול במספרים
במקום לראות את המשחק, מעדיף לכתוב שירים.

אני לא גבר שגברים אוהבים
לא מת על בירה,
לא מתרגש מנשקים,
כששואלים אותי איזה אוטו יש לי, אני עונה "אפור".

אני לא גבר שגברים אוהבים
מעדיף להיות בבית מבחוץ,
מעדיף לישון בשקט מלהיות לחוץ,
כשמנסים לריב איתי, אני עובר דירה.

אני לא גבר שגברים אוהבים
שולף סכין רק במטבח
שוטף כלים גם כשאני לא מוכרח,
מחליף חיתול בגאווה וחי חיים של אהבה.

אני לא גבר שגברים אוהבים,
אבל,
מה אכפת לי?
אני גבר שנשים אוהבות.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #32

אנכי יהוה אלוהיך
אבל אין, אין על אייל גולן.
אשר הוציאך מארץ מצרים
בשביל שישעבדוך בישראל.
לא יהיו לך אלוהים אחרים על פני
חוץ מאלה שתבחר לעצמך בSMS.
לא תעשה לך פסל וכל תמונה
חוץ מתמונה של הרב על הקיר.
לא תישא את שם יהוה לשווא
אבל, ברוך השם, אל תדאג כפרה בעזרת השם יהיה טוב.
זכור את יום השבת לקדשו
ואם תראה משהו יוצא עם הכלב בשבת ומקשיב לאזניות תירק עליו.
כבד את אביך ואת אמך,
למרות שהם מפגרים שלא יודעים אפילו לשלוח מייל.
לא תרצח,
אלא אם כן יתחילו עם חברה שלך.
לא תנאף,
אבל זונות וחו"ל לא נחשב.
לא תגנוב,
אבל אפשר לקצץ פנסיות, להעלים חסכונות, ולעכב שכר.
לא תענה ברעך עד שקר,
אלא אם כן זה יכניס אותך לכנסת.
לא תחמוד בית רעך,
תחמוד את האוטו שלו.
לא תחמוד אשת רעך,
תחמוד את בתו.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #31

אל תתנו ל'אוחיון' לבלבל אתכם
אני לא כותב 'שירה מזרחית'.
היותי נצר למשפחה מרוקאית,
עובדה המסבה לי גאוות מלכים,
לא מטביע את כל מילותי
בגון שזוף של אוריינט.

אתם,
שששים לשמוח על שירה מבדלת
זיכרו שלמילה הכתובה אין מבטא
אלא זה שאתם שומעים בראשיכם
ואם שמעתם את הע' במשפט הקודם גרונית
אין זה קשור לאופן שבו אני מבטא אותה.

אני לא משורר מזרחי
אני משורר שהוא מזרחי
אז בקוראיכם את שירתי
אל תחשבו שכל התוכן שלה קשור בעובדה
שהאותיות שלי שחורות

ינעל דינאק,
מה נסגר?

שירת זעמי המתוק #30

תן לי אות
להעלות
באש.
זה מה שהגחלים לוחשות.
הגחלים לוחשות
תן לי אות
להעלות
באש.

תן לי אות בשם הקיסר,
לשרוף את העבר
ולומר
סין לא הייתה לפני.
תן לי אות שתבער
עם העבר.

תן לי אות מאלכסנדריה,
פנינת חוכמה,
פינה תמה
של שכל
תן לי אות להעלות
באש.

תן לי אות מבגדד
שתישרף לה לבד.
בית חכמה גדול
יורד לשאול
ביד מונגול.
תן לי אות שתשרוף
את הכול.

תן לי אות מפירנצה.
אות של אצילים
שים גם אומנות ותכשיטים
למדורת ההבלים.
התחייה שועת לתחתית
ביד קנאה דתית.
תן לי אות של אצילים
למדורת ההבלים.

תן לי אות ברלינאית.
אות תרבותית.
אות בעברית.
נקרא לזה תקרית.
תן לי אות להעלות
בעשן הארובות.

תן לי אות
להעלות
באש.
זה מה שהגחלים לוחשות.
והן עוד לוחשות,
תן לי אות
להעלות
באש.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #29

ועם זאת,
רוחות אביב בירושלים.
ועם זאת,
צווחת כאב של קורט קוביין.
ועם זאת,
טיפת זיעה בין זוג שדיים.
ועם זאת,
לומר בלב "לא ייתכן".

ועם זאת,
ענף יבש על כביש סדוק.
ועם זאת,
קונצ'רטו לצ'לו של דבורז'אק
ועם זאת,
הרגע שבא לפני הסיפוק.
ועם זאת,
למצוא חרוז טוב מקורצ'אק.

ועם זאת,
חיוך של בִּתִי.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #28

והיה ביום ההוא
וכל אדם הולך בדרכו כעיוור
הנושא על גבו פיסח.
וילדים חרשים לדבר חכמה
כי הוריהם אילמים וחסרי דיעה,
כי הוריהם עבדים לירחי נושים,
כי ערכיהם נמכרו בעבור תקווה.

והיה ביום ההוא
וכל העיניים מגולגלות מעלה,
בציקצוק חסר סבלנות
כי אין לי כוח ללימודים עכשיו,
כי אין לי כוח להקיא את שסאבוני מורי,
כי אין בהם אחד שיאמר
דעו תלמידים כי שקרים נתבקשתי למכור לכם.
ואם יש בכם אחד המבקש ציון יקננה אותם.
ואם יש בכם אחד המבקש דעת,
יצא הוא את הכיתה וילך בשבילו.

כי זכות כל אדם להלך בשבילו.
ולא בשביל אחר.
ולא בשביל מקצוע.
ולא בשביל כבוד.
ולא בשביל מטבע.
ולא בשביל ההוד שבהדר ההבלים.

לא נולדתם בשביל להיות חיילים.
יש בכם יותר מציוט.
יש בכם יותר מלמות בשביל שטות.
רק בשביל חירות שווה למות.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #27

בדרך ללא עוד

עצרתי בעוד פעם.

זו תחנה קבועה שלי,

בדרך ללא עוד.

אני עוצר שם

מרים את הרגליים

משחרר את ההרגלים. 

מביט על הנוף מאחורי בגעגוע.

עוד פעם,

רק עוד פעם.

למה אתה תמיד עוצר כאן?

למה אתה תמיד בדרך ללא עוד?

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #26

ומה אם,

יש אלוהים, אך אין טעם בתפילות.

ומה אם,

להיות הורים, זה פשוט לטעות.

ומה אם,

כדי לרזות,

צריך להתאמן, ולאכול פחות.

ומה אם,

מותר להנות.

ומה אם,

כל מי שהצביע לביבי אידיוט.

ומה אם,

לבנים יש פין ולבנות יש פות.

ומה אם,

האמת מגוונת כמספר העיניים המביטות.

ומה אם,

אפשר לאכול בשר, בלי להתעלל בחיות.

ומה אם, 

הכל מושלם, חוץ מהציפיות.

ומה אם,

מותר להאמין בהכול, כי אי אפשר לקרוא מחשבות.

ומה אם,

עולמות מקבילים יש בספרים, לא בחלומות.

ומה אם,

הנכס הגדול ביותר שברשותינו הוא התמימות, אותה כולם ממהרים לכלות.

ומה אם,

"לא יודע" היא הטובה בתשובות.

ומה אם,

השואה התרחשה, כי לימדו שנאה בכיתות.

ומה אם, 

נשים יפות, הן נשים בריאות.

תן לשונאיך לחיות

ובניהם ישנאוך פחות.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #25

זה לא שירה.
לא.

זה לא
סטירה לפרצוף,
סירה שתעוף,
שגרה של הגוף,
צירעה ללא צוף,
דירה של חטוף,
שורה אחרי בוף,
טירה של אלוף,
צורה של סילוף.

לא.

זה לא
שמיכה כשרטוב,
סליחה מאהוב,
פתיחה בסיבוב,
בריחה מהכלוב,
פריחה בלי לבלוב,
בדיחה כשעצוב,
צווחה ואז שוב
צווחה ואז שוב.

לא, זה לא שירה.
זה מילים על מחשב או בתוך המחברת,
זה דברים שהופכים כל אישה למבקרת,
זה דבורים שניסו לבנות פה כוורת,
זה סתם אותיות שניסו לסדר את
הדם שבוער מהראש עד הזרת,
הים שסוער ביראה מפוארת,
הסם שקובר בשתיקה את הדרך,
העם שסוגר עתידו בשרשרת
וגם המשורר כבר עייף מברברת
כי בין כל החרוזים האלה הוא לא מצליח להסתיר את הרגע הזה ביום, שבו הוא נשאר לבד עם עצמו, והוא מרגיש מיותר ועייף ורעב וכועס ודואג ורועש מהרעש המחריש של השתיקה. אז הוא כותב וכותב כמו מרגל שמבין שלא נשאר לו הרבה זמן לפני שיחשף, או כמו מאהב שמבין שלא נותר לו הרבה זמן לשתף.

לא.
זה לא שירה.
זה גירוש שדים,
זה פירוש אדים,
זה פשוט הדים
של חיפוש עדים.
זה,
זה,
לא.
זה לא שירה.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #24

בעולם האמתי זמן זה כסף.
בעולם האמתי כסף זה חמצן.
בעולם האמתי חמצן זה חדרים גדולים.
בעולם האמתי חדרים גדולים זה סמל סטטוס.
בעולם האמתי סטטוס זה משפט במחשב.
בעולם האמתי מחשבים זה העתיד.
בעולם האמתי העתיד זה אפשרות.
בעולם האמתי אפשרויות מצטמצמות.
בעולם האמתי צימצומים מתחילים מלמטה.
בעולם האמתי למטה נשאר למטה ולמעלה מתנשא.
בעולם האמתי התנשאות זה הכרח.
בעולם האמתי הכרח זה תנאי מדעי.
בעולם האמתי מדע זה אלוהים.
בעולם האמתי אלוהים זה מילה.
בעולם האמתי משפטים שמתחילים במילים 'בעולם האמתי' נגמרים בשקר.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #23

כן. אני יורה
מעל הפופיק,

חינכו אותי שלא מנומס
לכוון
מתחת לחגורה.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #22

אני רוצה לשמוח בשמחתי,

אבל אני תמיד שם,

בצד,

מביט על עצמי מחייך

ושותק.

אני רוצה לברוח למיטתי,

אבל אני תמיד קם,

לבד,

מביט על הקפה מתקרר

ושותק.

אני רוצה לשכוח את תמותתי,

אבל היא תמיד ים,

אחד,

עם אופק שקָרֶב

וקָרֶב.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #21

הם מזמן וויתרו עלינו, כי

נמאס להם שאנחנו לא מסתפקים בדרכים

שהם סללו במיוחד בשבילנו, או

בשביל כל ממלא מקום מתאים.

אבל, העזנו לחשוב שגם כאן

לא כולם צריכים להיות פקידים

כי אנו נולדנו עם רמז של זמן

שעובר וקוצר לפעמים חברים

ובנינו, 

הדבר החכם ביותר שעשה השטן

הוא לקרוא לעצמו אלוהים.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #20

אני מחפש עבודה.

כלומר,

אין לי עבודה.

ואני חייב לעבוד

כי היום כולם חייבים לעבוד.

כי היום יש גרדום

שמתנדנד מעל האנשים הלא נכונים.

והם אומרים לי

שכל עבודה מכבדת את בעליה

אבל אני רק בעלה של אשתי

ואין לי עניין בביגמיה

וחוצמזה,

לא כל עבודה מכבדת את בועליה

כי לא כל מעסיק מכבד את פועליו.

אבל מה זה משנה?

אני עכשיו מובטל

שזה אומר מבוטל 

לפחות בעיני הממשל

יוצא מהכלל

ומי בכלל רוצה להיות בכלל?

והם אומרים לי

שמי שגר מתחת תקרת זכוכית,

לא צריך לזרוק אבנים.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #19

תסמיניו
של הלם קרב
בקרב השבים מהחזית,
זהים
לתסמינים המוצגים אצל קרבן אונס.

המלחמה היא אנס
המשחר לטרף.

היא עוקבת אחר בנינו בלילה,
כשהם צועדים בחשיכה.
היא לוקחת אותם,
זורקת אותם לרצפה,
עושה מה שהיא עושה
ומשאירה אותם שם
למצוא את הדרך הביתה
לבד.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #18

מה יעשה המשיח?

יפקח את ענינו
וישחררנו
יפתח לנו אופק חדש.

אבל כשחושבים על זה,
זה בדיוק,
מה שעשה הנחש.

בחזרה לשירת זעמי המתוק