גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 39

39

ביום בו הלוטוס פרח

ביום בו הלוטוס פרח

לא ידעתי דבר

מחשבותי נדו למקום אחר

לא הכנתי מגש בשבילו

נותרתי תם

ביום בו הלוטוס פרח

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

דומה כי ניחוח של דבר מה מתקתק מרחף

אי שם על רוחות הדרום

ביום בו הלוטוס פרח

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

הזחל המטפס מתוק הריח כבר היה בפרח

בתוך הגן שבליבי

ביום בו הלוטוס פרח

(20)

ביום שבו הלוטוס פרח, אבוי, שכלי היה תועה, ולא ידעתי על כך. סלי היה ריק והפרח נותר באין משים.

רק פה ושם עצבות נפלה עלי – ונעורתי מחלומי לחוש זיכרון מתוק של ריח מוזר ברוח הדרומית.

הניחוח העמום גרם לליבי לדאוב מכמיהה ודומה היה לי שהייתה זו הנשימה הלהוטה של הקיץ מחפשת את השלמתה.

לא ידעתי אז שזה היה כה קרוב, שזה היה שלי, ושהמתיקות המושלמת הזו פרחה במעמקי ליבי.  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 38

38

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

 

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

ככל שאתבוסס יותר בעבודה

יותר אני נסחף לים ללא חוף

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

בניחותא, בנופש, אשיר לך שיר

על כניעת החיים

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

(5)

אבקש במחילה רק לרגע לשבת לצדך לזמן כה קצר. את כל העבודה שמונחת בידי אסיים אחרי כן.

הרחק מחזות פניך ליבי אינו יודע מנוחה או הפוגה ומלאכתי הופכת לעמל ללא סוף בים ללא חוף של מטלות.

היום הקיץ הגיע לחלוני עם אנחותיו ורחשיו הרכים והדבורים חורשות זימרתן בחצר המלכות הפורחת של הפרדס. עתה זה הזמן לשבת פנים אל פנים עמך ולשיר על הקדשות חיים בפנאי הזה הדומם והשופע.