הטיעון
רינתרה שואג
ומנער להבותיו באוויר הדחוס,
עננים רעבים
מתהלכים בשחצנות מעל המעמקים.
פעם היה האדם תמים ובשביל סכנות
המשיך הצודק במסלולו לאורך
גיא המות.
ורדים
נשתלים במקום בו קוצים צומחים
ועל השיממון
העקר
מזמרים דבורי
הדבש.
אז נשתל
שביל הסכנות,
ונהר ומעיין
על כל צוק
וקבר,
ועל העצמות
המולבנות
חומר אדום
הובא;
עד שהנבל
עזב את דרך הקלות
להלך בשביל
הסכנות ולהניע
את האדם
הצודק אל פסגות צחיחות.
עכשיו הנחש
המלחשש מתהלך
בענווה
מתונה;
והאדם הצודק
זועם בפרא
במקום בו
אריות נודדים.
רינתרה שואג
ומנער להבותיו באוויר הדחוס
עננים רעבים
מתהלכים בשחצנות מעל המעמקים.
בעוד עדן
חדש מתחיל, וזה שלושים ושלוש שנים מאז נגלה, הגהנום הנצחי נעור. וראו!
סווידנבורד הוא המלאך היושב על המצבה: כתביו הם בגדי הפשתן הכהורכים מעל. עכשיו זו
ממלכת אֶדוֹם, ושובו של אדם אל גן העדן – ראה ישעיה לד' ו-לה'.
בהיעדר
ניגודים אין התקדמות. משיכה ודחיה; היגיון ועוצמה, אהבה ושנאה, כל אלה הכרחיים
לקיום האנושי.
מניגודים
אלה נובע מה שהאדם הדתי קורא לו הטוב והרוע. טוב הוא הסביל המציית להיגיון. רוע הוא
נביעה פעילה מתוך עוצמה.
הטוב הוא
עדן. הרוע הוא שאול.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה