אנסי יפה. ממש יפה. כשיצאנו בבוקר לטייל בין רחובותיה, מהר מאוד הבנו למה היא נחשבת אחת הערים היפות בצרפת. העיר מתהדרת במרכז שוקק, עיר עתיקה ציורית בקטע חצוף, עם נהרות קטנים המפלחים את הרחובות הקטנים, עם החנויות הקטנות והיקרות שלהם. בקצה העיר, כאילו אין גבול לחוצפה, העיר נהנית מחוף לאגם אנסי – האגם הכי נקי באירופה. הוא אכן נקי. ממש נקי. קניתי בקבוקים של מים מינרליים שהיו עכורים ממנו. האגם כל כך נקי שמימיו שקופים לחלוטין. קשה להסביר את זה וצילומים לא הצליחו להעביר את המראה המוזר הזה. פשוט תדמיינו שמתחת לאוויר יש עוד אוויר, אבל רטוב.
בדרך אגם עברנו ליד חנות מנגו ואשתי נכנסה להתעניין. עכשיו, יכול להיות בניכם כאלה שישאלו – עד צרפת הגעתם בשביל להיכנס ל"מנגו"? – התשובה היא כן. רשתות בינלאומיות, על מנת לצמצם עלויות מיותרות, מחלקות את המפה העולמית למספר מחוזות. כל מחוז זוכה לעיצוב המותאם לסגנון ולאיכות שלקוחותיו רגילים לו. במילים אחרות – אם אתם מטומטמים מספק לקנות בגדים באיכות ירודה, אין סיבה שימכרו לכם בגדים באיכות טובה יותר. ישראל נמצאת בקטגוריה "הפריפריה של טורקיה" והיא זוכה לתוצרת בהתאם. צרפת לעומת זאת נמצאת בקטגוריה של... ובכן... צרפת.
אמרתי קודם לכן שאנסי יקרה. ובכן היא ממש יקרה. הארוחה שאכלנו אתמול עלתה לנו 80 יורו למרות שהזמנו רק שתי מנות וחצי. חנות המנגו גם הייתה יקרה יחסית, כלומר, הבגדים היפים והאיכותיים שנמכרו בה עלו קצת יותר מחצי ממה שהיו עולים בארצנו. סוודר או מכנסיים יעלו 30 יורו ומעיל יכול להרקיע מחיר אפילו עד 80. כן אנסי יקרה. אבל ישראל... ישראל יקרה יותר.
לארוחת הבוקר עצרנו בקרפרי חמדמודה ונהנו מארוחה שעברה בשלום יחסי, מלבד אירוע קטנטן שבו הקטנה הפילה כוס מיץ מלאה על תיק של הגברת מהשולחן לידינו. תיק, יש לציין, שנראה כאילו הוא עלה כמו כל הטיול שלנו. השכנה קיבלה את זה בהבנה מקסימה באופן מתמיהה ואנחנו המשכנו את טיול הבוקר שלנו דרך הפארק הצמוד לאגם.
בתוך הפארק היה תחום גן שעשועים קטן לילדים. הבנות ביקשו ואנחנו שמחנו להסכים. אחרי הכל – זה גם הטיול שלהן. משעשע לראות את ההבדל בין הורים צרפתים והורים זרים בגן שעשועים. בזמן שההורים התיירים (אנחנו בניהם) מסתובבים עם הילדים שלהם, מצלמים אותם, משגיחים עליהם ובאופן כללי מעודדים אותם כאילו שהיה מדובר במוקדמות לאולימפיאדה. ההורים הצרפתים מנצלים את הזמן לשבת בצד, לשתות קפה ולנוח בזמן שהזאטוטים שלהם קופצים, מטפסים, נפצעים וצוחקים.
אחרי הפארק עלינו על הקרוסלה האזורית שהייתה בדיוק כמו הקרוסלות הישראליות שלנו, אם המפעיל שלהן היה צרפתי שיכור וסדיסט עם חשק עז לראות ילדים מתעופפים מהמתקן שלו לאלף עזאזל. למען השם, היא הסתובבה במהירות כזו שאני, שהייתי אמור להגיח על הבנות, מצאתי את עצמי נאחז בכל כוחי. הבנות נהנו. כלומר, נראה לי שהן נהנו. יכול להיות גם שהכוח הצנטרפוגלי מתח את הפנים שלהן למשהו שדמה לחיוך. אחרי כן, בעודנו מדדים ומנסים להשיב לעצמנו שיווי משקל הן אמרו שזה היה כיף ובכלל לא מעמם כמו הקרוסלה בירושלים.
כך, מרוצים אחרי התחלה טובה בהחלט. המשכנו לכיוון האוטו אל עבר התחנות הבאות של היום...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה