גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 41

41

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

השבתי את המפתחות לביתי

אין לי עוד בו נחלה

השבתי את המפתחות לביתי

אין לי עוד בו נחלה

אבקש אתכם היום לדרוש בשלומי

אני קד לכולכם בהולכי

ימים רבים הייתי שכנכם

לקחתי מכם יותר משנתתי

ימים רבים הייתי שכנכם

לקחתי מכם יותר משנתתי

הלילה סב עתה לשחר

נורות הרחוב כבר כבו

הלילה סב עתה לשחר

נורות הרחוב כבר כבו

אני קד לכולכם בהולכי

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

(93)

עזיבתי התקבלה. אמרו לי שלום, אחי! אני קד לכולכם והולך לדרכי.

כאן אני מחזיר את מפתחות דלתי – ואני מוותר על כל זכות למשכני. אני רק מבקש למילים אחרונות של חיבה מכם. 

היינו שכנים זמן רב, אך קיבלתי מכם יותר משאוכל לתת. עתה היום זורח והנורה שהאירה את פינתי האפילה כבתה. הזימון הגיע ואני מוכן למסע.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 40

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

גם נתיבי יהיה קריאת 

'ניצחון' נפלאה 

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

נושא רק את 

נסיבות ליבי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

לא אתלבש בשביל המסע

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה - 

החליל המתאונן ינגן

בפתח ביתי שברג פוראווי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

(94)

בזמן זה של עזיבתי, שירו לי ברון, ידידי! השמיים שטופים בסומק השחר ונתיבי שרוע יפהפה.

אל נא תשאלו מה הבאתי עימי לקחת לשם. אני יוצא למסעי בידיים ריקות ולב מלא ציפייה.

אלבש את זר חתונתי. לי לא יהיו מלבושי נווד אפורים, וגם אם אמנם תהיינה סכנות בדרך אין בי חשש.

כוכב הערב יצא כשהמסע שלי יושלם ואת תווי התלונה של מנגינות הדמדומים ישמיעו משערי המלך.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 39

39

ביום בו הלוטוס פרח

ביום בו הלוטוס פרח

לא ידעתי דבר

מחשבותי נדו למקום אחר

לא הכנתי מגש בשבילו

נותרתי תם

ביום בו הלוטוס פרח

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

דומה כי ניחוח של דבר מה מתקתק מרחף

אי שם על רוחות הדרום

ביום בו הלוטוס פרח

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

הזחל המטפס מתוק הריח כבר היה בפרח

בתוך הגן שבליבי

ביום בו הלוטוס פרח

(20)

ביום שבו הלוטוס פרח, אבוי, שכלי היה תועה, ולא ידעתי על כך. סלי היה ריק והפרח נותר באין משים.

רק פה ושם עצבות נפלה עלי – ונעורתי מחלומי לחוש זיכרון מתוק של ריח מוזר ברוח הדרומית.

הניחוח העמום גרם לליבי לדאוב מכמיהה ודומה היה לי שהייתה זו הנשימה הלהוטה של הקיץ מחפשת את השלמתה.

לא ידעתי אז שזה היה כה קרוב, שזה היה שלי, ושהמתיקות המושלמת הזו פרחה במעמקי ליבי.  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 38

38

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

 

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

ככל שאתבוסס יותר בעבודה

יותר אני נסחף לים ללא חוף

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

בניחותא, בנופש, אשיר לך שיר

על כניעת החיים

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

(5)

אבקש במחילה רק לרגע לשבת לצדך לזמן כה קצר. את כל העבודה שמונחת בידי אסיים אחרי כן.

הרחק מחזות פניך ליבי אינו יודע מנוחה או הפוגה ומלאכתי הופכת לעמל ללא סוף בים ללא חוף של מטלות.

היום הקיץ הגיע לחלוני עם אנחותיו ורחשיו הרכים והדבורים חורשות זימרתן בחצר המלכות הפורחת של הפרדס. עתה זה הזמן לשבת פנים אל פנים עמך ולשיר על הקדשות חיים בפנאי הזה הדומם והשופע.