יום שישי, 19 באפריל 2013

חואנה אינס דלה קרוז מוצאת את אלוהים


השאלה "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" היא שאלה מסובכת לרוב הילדים. יש כל כך הרבה אפשרויות שלא קל להחליט; אבל לילדה המקסיקנית חואנה אינס דלה קרוז, כבר בגיל שלוש, התשובה לשאלה הזו הייתה ברורה כשמש: "אני רוצה ללמוד!".
היום אנחנו חושבים שלימודים זה המקצוע של הילדים בבית הספר; אבל במאה ה-17 לא היו עדיין בתי ספר, וילדים היו אמורים לצאת לעבוד ביחד עם ההורים שלהם.
חואנה אינס דלה קרוז מאוד רצתה ללמוד, ובגלל שלא היו בתי ספר ומורים היא נאלצה ללמוד בעצמה. הדבר הראשון שלימדה את עצמה היה כמובן לקרוא - אי אפשר ללמוד מבלי לדעת לקרוא. תוך זמן קצר קראה את כל הספרים בספריה של סבא שלה, גם את אלה שלא מתאימים לילדה בת חמש.
כשהייתה בת שש שמעה על 'האוניברסיטה של ניו-מקסיקו' - מקום שכל כולו מוקדש ללימודים. במקסיקו של אותה תקופה, רק לבנים היה מותר ללכת לאוניברסיטה. חואנה הצעירה החליטה לגזוז לעצמה את השיער ולהתחפש לבן כדי שירשו לה ללמוד באוניברסיטה. אבל היא הייתה רק בת שש - ובגיל הזה לא מקבלים אף אחד לאוניברסיטה.
חואנה אינס הקטנה לא הייתה מוכנה ללמוד רק לבדה, כי כך אין מי שיתקן אותנו כשאנחנו טועים. היא דרשה מהאחים הגדולים שלה שיביאו אליה את המורה הטוב ביותר מבית הספר שלהם, כדי שילמד אותה כל מה שלא הצליחה ללמוד לבד.
המורה היה משועשע מאוד מההזמנה לפגוש ילדה קטנה שרוצה ללמוד; אבל כשהוא פגש אותה בפעם הראשונה לא האמין עד כמה היא לומדת מהר ואיזה זיכרון מדהים יש לה. כל דבר שסיפר לה פעם אחת כבר הייתה זוכרת. לאחר מכן הקפיד להגיע בכל ערב כדי לתת לה שיעורים פרטיים.
אחרי שלושה שבועות שבהם לימד אותה לטינית, המורה הגיע אל הבית של חואנה הקטנה ומצא על שולחן הכתיבה שיר קצר שנכתב כולו בלטינית עתיקה.
"איזה שיר יפה" הוא צהל, "איזה מהמשוררים הקלאסיים כתב אותו?" המורה היה בטוח שזהו שיר של משורר גדול כמו קאטולוס,  אובידיוס או ורגיליוס; אבל חואנה הקטנה פשוט אמרה לו, "זה כלל לא שיר של משורר - זה שיר של משוררת".
המורה היה מבולבל; הוא הכיר רק משוררת קלאסית אחת - סֶפְּפוֹ - וזו כתבה ביוונית ולא בלטינית. כשחואנה ראתה את הבלבול בעיניו של המורה שלה, מיהרה להסביר לו: "זה שיר שלי".
השנים חלפו וחואנה אינס דלה קרוז גדלה להיות נערה יפהפייה ומשכילה. המורה היה גאה בה כל כך עד שיום אחד ארגן מסיבה לכבודה, והזמין אליה את האנשים החכמים ביותר שהכיר, כדי לבחון את הידע של הנערה.
היו שם מורים למתמטיקה, לפילוסופיה, להיסטוריה ולמדעים, וכל אחד בתורו הציג לה שאלות קשות מתחום ההתמחות המיוחד שלו. למרבה הפתעתם הנערה הצעירה לא רק השיבה על שאלותיהם, אלא גם הוסיפה הערות משל עצמה.
המרצים המכובדים היו כל כך מופתעים מכישרונה של הנערה, שמיד הזמינו אותה לגור בעיר הגדולה ניו-מקסיקו.
בניו מקסיקו היה לחואנה אינס דה לה קרוז הכול. היא הייתה משוררת מוערכת, היא הוזמנה לכל המסיבות בעיר, ומחזרים רבים הרעיפו עליה מתנות יקרות כמו בגדים יפים ותכשיטים יקרים.
אבל לחואנה אינס לא היה כל עניין בבגדים ותכשיטי, והיא מיהרה להחליף את כל המתנות האלה בדבר היחיד שהיא באמת אהבה - ספרים. במהרה רכשה הנערה הצעירה את הספרייה הגדולה ביותר בדרום אמריקה,  שכללה למעלה מ-4,000 ספרים.
השנים חלפו, המסיבות נמשכו, והמחזרים לא הפסיקו להתדפק על דלתה. וכך חואנה אינס דה לה קרוז מצאה את עצמה עם כל הספרים שבעולם, ובלי פנאי בכלל ללימודים.
מלבד זאת, אנשים התחילו להגיד שהיא חייבת להתחתן, כי לא ראוי שבחורה צעירה, במיוחד יפה וחכמה כמוה, לא תהיה נשואה. אבל לחואנה לא היה כל עניין בנישואין. אם אתחתן ואלד ילדים, היא חשבה, מתי יהיה לי פנאי ללימודים?
חואנה אינס דלה קרוז חשבה וחשבה, כיצד תוכל להשתחרר מהמחזרים הרבים ומהצקצוקים של נשות החברה הזקנות. פתאום התבשל במוחה רעיון.
להפתעתם של כל אצילי מקסיקו, בגיל תשע-עשרה החליטה חואנה אינס לעזוב את העיר ולהפוך לנזירה. כך לא תצטרך להתחתן, ויהיה לה כל הזמן שבעולם ללימודים - או לפחות זה מה שהאמינה...
היא לא חשבה על כך שגם לנזירות יש יום עבודה עמוס במיוחד: לא רק שצריך להתפלל כמה פעמים בכל יום, צריך גם לבשל, לנקות, לעבוד בגינה ולעזור לקהילה. עם כל המטלות האלה, למי יש זמן ללמוד?
בנוסף לכך, במנזר גילתה עולם שלם של לימודים שלא הכירה קודם - תיאולוגיה, או לימודי הדת - והיא החליטה שהיא רוצה לדעת כל מה שאפשר לדעת על אלוהים.
במהרה הבינה שלנזירה במנזר גדול ומכובדיש הרבה מטלות: אוכל שצריך לבשל, רצפות שצריך לשטוף, ושיחים רבים שצריך לגזום. [על כן ארזה את כל ספריה, ועברה למנזר קטן וצנוע יותר.
במנזר החדש הייתה לה אפשרות ללמוד כאוות נפשה. אבל איך בכלל לומדים על אלוהים? היא התחילה, כמובן, בקריאת כל ספר שנכתב על אלוהים; וכשסיימה את האחרון שבהם, הבינה שהיא יודעת על אלוהים בדיוק מה שידעה לפני כל הספרים – לא כלום.
היא החליטה לנקוט בגישה אחרת: אם אינני יכולה ללמוד על אלוהים ישירות –אלמד על אלוהים בדרך עקיפה. היא בנתה לעצמה מעבדה קטנה בתוך המנזר, והתחילה לעשות ניסויים שונים ומשונים כדי ללמוד על הבורא מן העולם שהוא ברא. אבל גם זה לא עזר לה כלל לדעת מה זה אלוהים. ואז קרה דבר נורא.
במקסיקו הכתה מגיפה נוראה, ואנשים בכל מקום החלו להיות חולים מאוד. המגיפה לא וויתרה על כל פינה במקסיקו, ובמהרה הגיעה גם למנזר הקטן של חואנה אינס דלה קרוז ולכפר הסמוך לו.
יש זמן שבו צריך ללמוד ויש זמן שבו צריך לעבוד. חואנה אינס ידעה שעכשיו אין זה הזמן ללימודים, והחלה מטפלת בחולים שהגיעו למנזר לבקש עזרה (עדיין לא היו אז בתי חולים מסודרים).
חואנה אינס לא חשבה פעמיים, היא מכרה את כל הספרים בספרייתה, את אוסף כלי הנגינה שלה ואת כל הכלים במעבדה שלה, במטרה להשתמש בכסף כדי לעזור לחולים.
בתוך כל הרעש וההמולה, חואנה אינס ראתה את המנזר הקטן שלה הופך לבית חולים. היא ראתה את המגיפה הנוראה ואת קורבנותיה, ואת אחיותיה למנזר שמתאמצות לאזור כוחות כדי לעבור מחולה לחולה.
כך, בתוך כל האסון הנורא הזה, היא פתאום הבינה את אלוהים. איזו טיפשה הייתי, אמרה לעצמה, אני חיפשתי את אלוהים בספרים ובניסויים מדעיים, כשכל הזמן הזה הוא היה ממש לידי - באנשים שאני יכולה לעזור להם.

כך למדה חואנה אינס דלה קרוז את השיעור האחרון בלימודיה. היא נשארה במנזר לשארית חייה, עוזרת לכל מי שהיה זקוק לעזרה. 

2 comments:

  1. מקסים. כיצד ידע מתהפך לאהבה, אקטואלי מתמיד. אני אוהב ידע שמובילנו אלי שירות בעולם. תודה על האגדה

    השבמחק
  2. שלום לך פאנטה ריי היקר, כיף לראות שיש לאתר הזה קוראים מתמידים, וכיף עוד יותר לראות שהם נהנים

    השבמחק