יום שלישי, 11 בדצמבר 2012

צד ב', מחבר שני - סוגי הייצוגים, מתוך 'אל מול שפות התהום'

לתחילת הספר

בפרק זה נעבור לצד השני ונבקש להקים בו מחבר שיימצב את קורת התמיכה שהבאנו לכאן מהצד השני. אמרנו שהייצוגים הינם המבע הניתן להעברה של אופני הסתכלות באופן המכוון יותר לקראת הדבר אותו מבקשים להעביר באופן הלוקח בחשבון את חוסר האפשרות להעברה באופן מוחלט או מלא.
ישנם צורות רבות של ייצוגים, ממחוות, למילים בשיחה, לציורים, ספרים, סרטים ובאופן כללי כל דבר המסוגל להציע צורה היכולה לשאת את התוכן אותו אנו שואפים להעביר. למרות ריבוי הצורות השונות של ייצוגים ניתן לחלק באופן גס את הייצוגים לשני סוגים; הייצוג המיידי והייצוג המתמשך. הייצוג המיידי מתרחש במפגש המיידי, כלומר, בכאן ועכשיו של המפגש. חילופי הדברים המתרחשים בשיחה זו דוגמא לייצוג מיידי. המעמד של הייצוגים במרחב זה הינו, מאופן טיבו של השיח, בלתי מחייב. אנו יכולים להשתמש בייצוג באופן המתאים בדיוק לאינטימיות של השיח הבינאישי מבלי להתחייב לייצוג כדבר שהוא יותר ממזדמן. כאשר שמים לב לאופן שבו הדוגמאות שבהן משתמשים במהלך שיחה בין מכרים ולדוגמאות בהם משתמשים בספרות היפה, ניתן לראות את האופן שבו המרחב שבו מתרחשים הייצוגים משפיע על בחירתם.
לעומת זאת הייצוגים המתמשכים הינם בעלי השפעה רבה יותר. ייצוג מתמשך הינו ייצוג הנשאר כפי שהוא גם אחרי האירוע שבו הוא נוצר. המילים בספר אינן מתחלפות כאשר הספר סגור או בין עותק לעותק. הייצוגים המתמשכים נשארים כפי שהם גם כשהם סגורים בכד במערה במשך מאות שנים ואלפי שנים. עם זאת, לא נגזר מזה שניתן לחוות את אותו הייצוג יותר מפעם אחת שאופן ההסתכלות על הייצוג נשארת אותו הדבר. צפייה ראשונה בסרט אינה זהה לצפייה שניה וזו לא זהה לשלישית.
כל צפייה או קריאה או חוויה של ייצוג מכנסת בתוכה את החווה, את אופן ההסתכלות הנגזר מהזמן והמקום והזווית והזיקה של המבט. לכן, בהינתן שכל שינוי קל שבקלים באחד ממשתנים אלה גוזר שינוי של אופן ההסתכלות לא ייתכנו שני אופני הסתכלות זהים. עם זאת הייצוג, אם הוא שורד את השנים החולפות, נשאר. כך נוצר מצב שבו לייצוג מתמשך ישנן שתי היסטוריות מקבילות; זו אשר הביאה אותו להיווצרותו וזו שנוצרה מהרגע שהוא נוצר והלאה מאותו הרגע.
במקום זה אנו יכולים להוסיף מושג חדש למערכת שלנו - 'פרשנות'. מכיוון שלייצוג מתמשך אחד ישנם אופני הסתכלות שונים כל אופן הסתכלות הינו פירוש של הייצוג. ברגע שהפירוש הזה הופך לייצוג בפני עצמו  הוא הופך להיות פרשנות של הייצוג. ככל שהפירוש הזה הופך לייצוג מתמשך נפוץ יותר כך ישנה האפשרות לפיה פרשנות תהפול להיות מקושרת באופן עקבי לייצוג. דוגמא טובה לכך, שאולי תוכל לעזור לנו להבין את התהליך הזה היא קריאת ספר התורה. לפי ההגדרות שהעלנו כאן ספר התורה הינו ייצוג מתמשך אשר נקרא ופורש מיום היווצרו אי שם במרחב הערטילאי של ההיסטוריה ועד היום. עורכי המשנה, הרבמ"ם ומשה דה-ליאון, סיפקו ייצוגים של פרשנויות לספר זה, לכל אחת מהם ישנן הלכות והשפעות על האופן שבו מתייחסים לספר זה היום. לעומת זאת אם באיזה זמן ומקום איזה אברך שאל איזה רב שאלה הנוגעת לספר וזה השיב לו תשובה מיידית אשר אבדה בזמן, ניתן לשער שהשפעתו על קריאות אחרות של מישהו מלבד האברך, תהייה קטנה, באופן יחסי, מזו של הרמב"ם. אין כאן כוונה להציע טיעון איכותני אלא דווקא כמותני - הטענה כאן היא שישנו יחס ישיר בין כמות המפגשים עם אופן הסתכלות על ייצוג מסויים לבין ההשפעה היחסית של הפשרשנות על אופני הסתכלות מאוחרים יותר. כל התסבוכות האלה תסודרנה בהמשך, כאשר נכניס כמה מושגים נוספים למערכת שלנו.
ישנה נקודה נוספת שיש להתייחס אליה בהקשר של הייצוגים והיא נוגעת למרחק בין הייצוג והדבר אותו אנו מבקשים להביא איתו. אמרנו, שאי אפשר להעביר את אופן ההסתכלות הפרטי מאדם אחד וחברו אך שהייצוג מאפשר קירוב בין האנשים לכדי הגדלת הדומות שבין אופני ההסתכלות השונים של השניים. מרחק זה הינו מובן יותר כאשר אנו מתייחסים לדוגמה כמו זו: לו לא היה הבדל בין המושאים לאופני ההסתכלות והייצוגים שלהם אז כאשר דובר היה מבקש "תעביר את המלח" ודובר אחר היה במיא תמונה של מלח, או את המילה 'מלח' כתובה על דף נייר ובזאת עומד בבקשה. אבל המילה 'מלח' אינה מלוחה והדבר שהוא מלח אינו מוכל כולו במילה המצביעה עליו.
ההצבעה היא מילת המפתח כאן. ייצוג אינו מביא את האדם לראות את שהוא מייצג, הוא מצביע עליו, הוא מכוון אליו. המרחק הזה הינו בלתי נמנע. שכן השפה עצמה והשיח כולו מובנה על ייצוגים אשר בהכרח הינם מרוחקים במידה מסויימת מהדבר שאותו הם מבקשים להציג. טבעו של מרחק זה, של יחס זה, יהיה הנושא של החלק הבא שנרכיב בצד זה. אבל, קודם לכן, יהיה עלינו לדלג את צד א' ולבנות בו את החלק הבא אשר יזכה לשם הבומבסטי 'תורת הפירמידות'.




אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה