יום שני, 4 בפברואר 2013

שירת הספן הזקן - חלק 4, סמיואל טיילור קולרידג'


I looked upon the rotting sea, and drew my eyes away - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Jonnard, engraver)
"הִנְּךָ מַפְחִידֵנִי סַפָּן זָקֵן!
חוֹשֵׁשׁ אֲנִי מִיָּדֶיךָ וּמֵרְזוֹנָן!                                                                                    225
וְהִנְּךָ אָרֹךְ וְגָרוּם וְשָׁזוּף,
כָּחֹל עַל שְׂפַת הַיָּם.

אֲנִי פּוֹחֵד מִמְּךָ וּמִבֹּהַק עֵינֶיךָ
וְיָדְךָ כֹּה דַּקָּה, כֹּה חוּמָה" –
"אַל תִּפְחַד אוֹרֵחַ-חִתּוּנָהּ!                                                                             230
גּוּף זֶה לֹא הֻטְמַן בָּאֲדָמָה.

לְבַד, לְבַד, כֹּה, כֹּה לְבַד,
בַּיָּם הֶעָצוּם לְבַדִּי
וְאַף קָדוֹשׁ לֹא הֶרְאָה רַחֲמִים
עַל יִסּוּרֵי נִשְׁמָתִי.                                                                                                235

אֲנָשַׁי הָרַבִּים, כֹּה יָפִים הָיוּ!
וְהֵנָּה מֵתִים הֵם כֻּלָּם:
וְאֶלֶף אַלְפֵי יְצוּרִים מַבְעִיתִים
עוֹד חַיוּ, וַאֲנִי אִתָּם.

צָפִיתִי עַל הַיָּם הַמַּרְקִיב,                                                                                   240
וְהֵסַבְתִּי אֶת עֵינַי;
הִבַּטְתִּי עַל הַסִּיפוֹן הַמַּרְקִיב,
וְהִנֵּה גּוּפוֹת אֲנָשַׁי.

הִבַּטְתִּי מַעְלָה, מְנַסֶּה לְהִתְפַּלֵּל
אַךְ בְּכָל פַּעַם שֶׁתְּפִלָּה בִּי נוֹצְרָה                                                               245
לְחִישָׁה מְרֻשַּׁעַת  חָלְפָה וְהָפְכָה
אֶת לִבִּי לַיָּבֵשׁ וְנוֹרָא

עָצַמְתִּי עַפְעַפַּי, וְהִשְׁאַרְתִּים חֲתוּמִים
וּפָעֲמוּ גַּלְגַלֵּי עֵינַי
כִּי הַשָּׁמַיִם וְהַיָּם, וְהַיָּם וְהַשָּׁמַיִם                                                                        250
הָיוּ כְּמַשָּׂא לִי עַל שְׁתֵּי הָעֵינַיִם,
וְהַמֵּתִים שָׁם לְרַגְלַי.

הַזֵּעָה הַקָּרָה מִגּוּפָם נָמַסָּה
לֹא רָקְבוּ, לֹא הִסְרִיחוּ הֵם:
וְהַמַּבָּט בּוֹ אָז הִבִּיטוּ בִּי                                                                                   255
לֹא מָשׁ מֵעֵינֵיהֶם.

קִלְלַת יָתוֹם תִּמְשֹׁךְ אֶל הַשְּׁאוֹל
מַלְאָךְ מִמַּלְכוּת הָאֱמֶת.
אַךְ לֹא! נוֹרָאָה יוֹתֵר מִזּוֹ
הִיא קְלָלָה מֵעֵינָיו שֶׁל הַמֵּת!                                                             260
שִׁבְעָה יָמִים, שִׁבְעָה לֵילוֹת רָאִיתִי אֶת זוֹ הַקְּלָלָה
וּבְכָל זֹאת גּוּפֵי לֹא מֵת.

הַיָּרֵחַ עָלָה הַשָּׁמַיְמָה
מַתְמִיד עָלָה הַשָּׁמַיִם
וּבְעוֹד הוּא עָלָה, נֶעֶמְדוּ לְצִדּוֹ,                                                                   265
כּוֹכָב אֶחָד אוֹ שְׁנַיִם.

קַרְנָיו צָחֲקוּ עַל הַיָּם הֶהָבִיל
כְּשֶׁטֶף כְּפוֹר אַפְּרִיל.
אַךְ הֵיכָן שֶׁנָּפַל צֵל הַסְּפִינָה
הָאֵשׁ בַּלֶּהָבוֹת אֶת הַמַּיִם עִנָּה                                                                270
בַּצֶּבַע אָדֹם מַבְחִיל.

וּמֵעֵבֶר לַצֵּל הַסְּפִינָה
רָאִיתִי אֶת נַחֲשֵׁי הַיָּם:
מַסְלוּלָם הַלָּבָן בָּהַק כְּזָהָב,
וּכְשֶׁנָּסוֹג, הָאוֹר הַשּׁוֹבָב                                                                          275
נָפַל בִּפְתִיתִים וְנֶעֱלַם.

וּמֵעֵבֶר לְצֵל הַסְּפִינָה
צָפִיתִי בַּחַי עַל צְבָעָיו:
כָּחֹל וּבָרֶקֶת, וְשָׁחֹר קְטִיפָה,
הֵם שָׂחוּ, הִתְפַּתְּלוּ, וְכָל תְּעוּפָה                                                               280
הָיְתָה כְּבָרָק אֵשׁ-זָהָב.

הוֹ יְצוּרִים חַיִּים יָפִים! אֵין קוֹל
לִקְרֹא אֶת יָפְיָם
מַעְיָן אַהֲבָה גָּעַשׁ בְּלִבִּי
וּבְשֶׁקֶט בֵּרַכְתִּי אוֹתָם                                                                            285
בָּטוּחַ בַּחֶסֶד מוֹשִׁיעִי הַקָּדוֹשׁ
בְּשֶׁקֶט בֵּרַכְתִּי אוֹתָם.

בְּזֶה הָרֶגַע שֶׁל תְּפִלָּתִי
מִצַּוָּארִי הַלְּפִיתָה מִשְׁתַּחְרֶרֶת
הָאַלְבַּטְרוֹס נָפַל וְשָׁקַע                                                                            290
אֶל הַיָּם כְּגוּשׁ עוֹפֶרֶת.                                                             
The moving Moon went up the sky - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Jonnard, engraver)

2 תגובות:

  1. הוא נחבא אי שם במרחב הלא מטוייג כהלכה. איפה שכל הפוסטים הנעלמים שוחים להם באין מפריע, בשקט הנוצר מהיעדר קוראים.

    השבמחק