יום שני, 11 בפברואר 2013

שירת הספן הזקן - חלק 5, סמיואל טיילור קולרידג'


And yet I could not die - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Quesnel, engraver)
הוֹ שֵׁנָה! הֲרֵי דָּבָר עָדִין,
נֶאֱהֶבֶת בְּכָל הָעוֹלָם.
לְמַלְכָּתִי מִרְיָהּ יִנָּשְׂאוּ מִכָּאן הללי
עַל שֶׁשָּׁלְחָה אֶת הַשֵּׁנָה מִגַּן-עֵדֶן אֵלַי                                                       295
וְכָל גּוּפִי נִרְדַּם.

וְהַדְּלָיִים עַל הַסִּפּוּן
שֶׁנּוֹתְרוּ רֵיקִים שָׁם לְבַד
חָלַמְתִּי שֶׁנִּתְמַלְּאוּ הֵם בְּטַל
וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי הַגֶּשֶׁם יָרַד.                                                                    300

שְׂפָתַי נִרְטְבוּ, גְּרוֹנִי קֹרַר
בְּגָדַי נִסְפְּגוּ מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה
בָּטוּחַ הָיִיתִי כִּי בַּחֲלוֹמִי שָׁתִיתִי
וְגוּפִי עֲדַיִן שָׁתָה.

זַזְתִּי מִבְּלִי לָחוּשׁ אֶת גַּפַּי                                                                          305
הָיִיתִי כֹּה קַל – כִּמְעַט
חָשַׁבְתִּי שֶׁבִּשְׁנָתִי אָז מַתִּי
וְהִנְנִי רוּחַ בְּרוּכַת מַתָּת.

וּבִמְהֵרָה שָׁמַעְתִּי רוּחַ רוֹעֶמֶת:
הִיא בָּאָה מִמֶּרְחַקִּים                                                                                 310
וּבַקּוֹלָה הִרְעִידָה מִפְרָשַׂי
שֶׁהָיוּ רְגוּעִים וְדַקִּים

אֲוִיר הַשְּׁחָקִים הִתְעוֹרֵר לְחַיִּים!
וּמֵאוֹת דִּגְלֵי אֵשׁ בָּהֲקוּ בְּאוֹר חַם
מִכָּאן לְשָׁם הֵחֵלּוּ לָרוּץ                                                                             315
מִכָּאן לְשָׁם, מִפְנִים לְחוּץ,
וְהַכּוֹכָבִים הָרָפִים רָקְדוּ מִסְּבִיבָם

וְהָרוּחַ שֶׁבָּאָה שְׁאָגָה בְּחָזְקָה
הַמִּפְרָשִׂים נֶאַחֲזוּ כְּקִנֵּי סוּף
וְהַגֶּשֶׁם יָרַד מֵעָנָן שָׁחֹר אֶחָד                                                                      320
וְהַיָּרֵחַ כִּמְעַט וְסִיֵּם לָעוּף.

הָעָב הַשָּׁחֹר נִבְקַע וַעֲדַיִן
הַיָּרֵחַ עָמַד לְצִדּוֹ בְּמַסְלוּל
הַגֶּשֶׁם נוּרָה כמגֹּבַהּ שֶׁל צוּק
בְּבָרָק נָפַל לְלֹא אִפּוּק                                                                             325
נָהָר רָחָב וְתָלוּל.

הָרוּחַ כְּלָל לֹא נָגְעָה בַּסְּפִינָה
וְעִם זֹאת הַסְּפִינָה לֹא נָחָה
וְתַחַת הַבְּרָקִים וְהַיָּרֵחַ
הַמֵּתִים שִׁחְרְרוּ אֲנָחָה.                                                                           330

הֵם נֶאֶנְחוּ וְנֵעוֹרוּ, הַכֹּל נֶעֶמְדוּ
מִבְּלִי לָנוּעַ, גַּם לֹא הָעֵינַיִם
הָיָה זֶה מוּזָר, אַף בַּחֲלוֹם
לִרְאוֹת אֶת הַמֵּתִים קָמִים כָּךְ אַפַּיִם.

הַהַגַּאי נָהַג, וּסְפִינָתֵנוּ עוֹד נָעָה                                                                   335
וְעִם זֹאת מַשָּׁב לֹא נָשַׁב;
כָּל הַסַּפָּנִים הֵחֵלּוּ עוֹבְדִים עַל הַחֲבָלִים
אַךְ כֹּחַ רְצוֹנָם לֹא שָׁב
הֵם הֵנִיעוּ גַּפֵּיהֶם כִּכְלִי חֲסַר חַיִּים
הָיִינוּ צֶוֶת נִרְקַב.                                                                                     340

גְּוִיַּת בֵּן אֲחִי נֶעֶמְדָה לְיָדִי
בִּרְכִּי נִצְמְדָה לְבִרְכָּהּ.
הַגְּוִיָּה וַאֲנִי מָשַׁכְנוּ בְּאוֹתוֹ הַחֶבֶל
אַךְ דָּבָר לִי הִיא לֹא אָמְרָה."

"הִנְּךָ מַפְחִידֵנִי סַפָּן זָקֵן"                                                                                   345
"הֵרָגַע אוֹרֵחַ חֲתֻנָּה שֶׁכְּמוֹתְךָ
לֹא הָיוּ אֵלֶּה נְשָׁמוֹת שֶׁבִּכְאֵב בָּרְחוּ
ולסבליהם שָׁבוּ וּבְגוּפוֹתֵיהֶם דָּרְכוּ
אֶלָּא גְּדוּד שֶׁל שִׂרְפִי בְּרָכָה.

כִּי בְּהַגִּיעַ הַשַּׁחַר – הֵם שָׁמְטוּ יְדֵיהֶם                                                   350
וְנֶאֶסְפוּ סָבִיב הַתּוֹרָן כֻּלָּם
וְקוֹלוֹת מְתוּקִים עָלוּ אַט מִפִּיּוֹתֵיהֶם
וְיָצְאוּ מֵהַגּוּפוֹת לָעוֹלָם.

סָבִיב, סָבִיב, עָף כָּל קוֹל מָתוֹק
אֶל אוֹר הַחַמָּה עָף כְּחֵץ חַד                                                                    355
וְאַט אַט הַקּוֹלוֹת הֵחֵלּוּ שָׁבִים
בְּעִרְבּוּבְיָה אוֹ אֶחָד אֶחָד.

לִפְעָמִים כְּנוֹסֶקֶת מִשָּׁמַיִם
שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירַת הַזָּמִיר
לִפְעָמִים נִשְׁמְעוּ כְּצִפּוֹרִים זְעִירוֹת                                                                        360
אָשֵׁר מִלְּאוּ בַּקּוֹל מְתִיקוּת הַזְּמִירוֹת
אֶת הַיָּם וְאֶת הָאֲוִיר.

לָרֶגַע הָיָה זֶה כִּשְׁלַל כְּלִי תִּזְמֹרֶת
עַתָּה הָיָה זֶה כְּחָלִיל בּוֹדֵד
וְעַתָּה הָיָה זֶה כְּשִׁירַת הַמַּלְאָךְ                                                               365
מוּלָהּ כָּל גַּן-עֵדֶן עוֹמֵד.

הַכֹּל פָּסַק וְעוֹד הַמִּפְרָשִׂים דָּגְלוּ
וְעַד הַצָּהֳרַיִם לִיוָנִי צְלִיל מַשָּׁב
צְלִיל כְּשֶׁל פֶּלֶג נִסְתַּר
בְּחָדְשֵׁי שַׁלֶּכֶת הַסְּתָו                                                                            370
אָשֵׁר הָעֵצִים הַנָּמִים בִּשְׁעַת לֵיל
לְשִׁירָתוֹ מְקַמְּרִים אֶת הַגַּב. 

עַד אֶמְצַע הַיּוֹם בַּשֶּׁקֶט שַׁטְנוּ
וְעִם זֹאת מֵעוֹלָם מַשָּׁב לֹא נָשַׁם
לְאַט וּבַבִּטְחָה נָעָה הַסְּפִינָה                                                                   375
מוּנַעַת מִגַּלֵּי הַיָּם.

מֵאַרְצוֹת הָעֲרָפֶל וְהַשֶּׁלֶג
תַּחַת השדרית, בְּעֹמֶק הַיָּם
לוותנו הָרוּחַ: הָיְתָה זוֹ הִיא
שֶׁהֵנִיעָה הַסְּפִינָה מֵאֵי-שָׁם                                                                                    380
וּבְאֶמְצַע הַיּוֹם הַמִּפְרָשִׂים נִצְּבוּ דֹּם
וְהַסְּפִינָה נָדַמָּה גַּם.

הַשֶּׁמֶשׁ נִצְּבָה הַיְשֵׁר מֵעַל הַתֹּרֶן,
וְהַסְּפִינָה לַיָּם דָּבְקָה: אַךְ בְּדַקָּה
הִיא הֵחֵלָּה לָנוּעַ                                                                                      385
בִּתְנוּעָה חֲזָקָה כמהדף מַכָּה
קָדִימָה אָחוֹרָה, חֲצִי אָרְכָּהּ
בִּתְנוּעָה חֲזָקָה כמהדף מַכָּה.

וְאָז כְּסוּס בְּצָהֳלָתוֹ
לְפֶתַע הִיא זִנְּקָה                                                                                      390
דָּמִי נִזְרַק אֶל תּוֹךְ מֹחִי
וְנָפַלְתִּי בִּשְׁתִיקָה

כַּמָּה זְמַן שָׁכַבְתִּי בְּזֶה הַמָּקוֹם
אֵינִי מֵעֵז לְהוֹדוֹת
אַךְ כְּשֶׁחַיַּי שָׁבוּ לְגוּפָתִי                                                                           395
שָׁמַעְתִּי וְכָךְ גַּם הֵנִיחָה נִשְׁמָתִי
בָּאֲוִיר שְׁנֵי קוֹלוֹת.

"הַאִם זֶה הוּא" אָמַר הָרִאשׁוֹן
"הַאִם זֶהוּ הָאָדָם שֶׁבִּצֵּעַ אֶת הַפֶּשַׁע?
אָשֵׁר בְּחִצּוֹ הַמַּבְחִיל הִכָּה וְהִפִּיל                                                                400
אֶת הָאַלְבַּטְרוֹס חֲסַר הַיֶּשַׁע?

הָרוּחַ הַשּׁוֹכֶנֶת לְבַדָּהּ
בְּאַרְצוֹת הָעֲרָפֶל וְהַשֶּׁקֶט
אַהֲבָה אֶת הַצִּפּוֹר שֶׁאַהֲבָה אֶת הָאִישׁ
שֶׁהָרַג אוֹתָהּ בְּקֶשֶׁת"                                                                         405

הַקּוֹל הַשֵּׁנִי הָיָה עָדִין יוֹתֵר
עָדִין כְּמֶתֶק צוּף:
וְכָךְ אָמַר, "הָאִישׁ כְּבָר הִתְחָרֵט
וּבַחֲרָטָה יְהֵא רָדוּף."
 I fell down in a swound - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (unknown engraver)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה