יום רביעי, 13 בפברואר 2013

אבולוציה, מתוך אל מול שפות התהום

עוד לא התחדדו חושיו, עוד לא הופרד בעיניו העולם לדבריו. והנה תינוק בוכה ואוכל בא, או חיבוק. או חיתול.
מה קורה כאן?
זה הוא המפגש הראשון של האדם עם יכולתו לשנות את העולם. וכיצד משנה האדם את העולם? בראש ובראשונה עם הפה. עם הקול. 
יחלפו להן שנים והוא ילמד מילים שונות ודרכים ותון ואינטונציה והעולם יסור למרותו כאוות נפשו. לא. לא כאוות נפשו. הבמהרה הוא מבין שהוא אינו כל יכול. שלא הכול ביד הלשון. ושלפעמים פשוט לא. הוא מבין ומתחיל להגביל את עצמו. להגביל את רצונותיו. כן. אפילו הרצון הופך מוגבל אל מול העולם.
מה קורה כאן? מה קורה כשסובייקט פוגש סביבה ומשתנה? 
התהליך שבו סובייקט פוגש סביבה ומשתנה הינו תמצית התנועה קדימה הקרויה אבולוציה. נוטים לשגות לחשוב שאבולוציה זה הוא תהליך המוגבל למאות אלפי ומיליוני שנים. אך לא כך הוא הדבר. שכן, על מנת להגיע מנקודה א' לנקודה ב', יש לעבור בנקודה שבין א' לב', ובנקודה שבין א' לנקודה הזו, וכן הלאה וכן הלאה. 
אין כאן ניסיון לטעון שהאבולוציה כושלת בפרדוקס של זינון. אלא רק לטעון שגם היא כפופה לחוקיו של הטבע. תנועה, כל תנועה, צריכה לעבור בין כל נקודה ונקודה. ודין תנועה בזמן דין תנועה במרחב. האבולוציה אינה תנועה כזו או כזו, ובכל זאת תנועה היא. תנועה מנקודה אחת לשניה דרך כל הנקודות העוברות בין לבין.
רבות מדברים על היות האבולוציה תיאוריה ולא עובדה. יש כאן מקום לבלבול. כל מערכת המיוחסת למבנה המדעי של הטבע חייבת להיות תיאוריה. חייבת להיות ניתנת לשלילה. שכן המדע לא יכול להתבוסס בדוגמה. הסיבה לכך נעודה במקורותיו המודרניים, אך לא כאן הוא המקום לדון בכך. אבל כאן, אבולוציה אינה מוצגת כתיאוריה למבנה התנועה של העולם הביולוגי, אלא הסוג התנועה של החי. כאירוע המתרחש כאשר סובייקט פוגש סביבה ומשתנה בעקבות מפגש זה. זו אינה תיאוריה. זה הוא חוק של הטבע. וכמו כן חוק של טבע האדם.
בשבעים השנים האחרונות קמה לה התנגדות רמה כלפי המילה אבולוציה. מתוך הטענה שהיא אינה מתיישבת עם תפיסת האל. ומתוך כך שהיא שוללת את הכרונולוגיה השרירותית שכתב אחד העורכים בראשיתו של תרגום המלך ג'ורג' לתנ"ך. רעיון זה לא קם ונותר. הוא החל במאה ה15 כהתנגדות למדע, ניסייון אחרון ונואש לעצור את כדור הארץ מלהסתובב סביב השמש. לאחר מכן, אותו רעיון הופיע כניסיון של העולם הישן להתנגד לרפורמציה, אז זה הופיע כהתנגדות למודרנה, לאחר מכן היה זה ניסיון להתנגד לתנועת הנאורות. אז הגיע דארווין, ולה פלאס ותיארוך פחמני, וההתנגדות הזו לתנועה קיבלה צורה חדשה כהתנגדות לאבולוציה, אך גם התנגדות ספציפית זו שינתה את עורה והפכה בתנגדות תיאולוגית, לניסיון פסבו-מדעי להוכיח את קיומו של האל מתוך האסתטיקה של המבנה של העולם - Creationism. 
צורה עכשיווית זו לא הופיעה קודם לכן, ועם זאת, זה הוא היבט נוסף להתנגדות הישנה לתנועה. התנגדות אשר, כפי שראינו בפסקא הקודמת, הייתה כפופה גם היא לשינוי. 
כל דבר, באשר הוא דבר, הוא כפוף לשינוי. אין אדם עומד במקומו לעולם, והיה ורוצה הוא לעמות והנה הקרקע תחתיו תנועה, ועולם כולו, והגלקסיה. וכל תנועה, שינוי. העולם הזה אין לו ולו היה לו חוק אחד. ומי יודע אולי יבוא היום שבו כל שינוי יחדל מלהתרחש. אז זה לא יכול להיות עולם החיים. עולם ללא שינוי הינו עולם המוות

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה