יום שני, 25 בפברואר 2013

שירת הספן הזקן - חלק 7, סמיואל טיילור קולרידג'

The Pilot - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (Pisan, engraver)
חלק 7

הַנָּזִיר הַטּוֹב הַחַי בַּיְּעָרוֹת
הַיּוֹרְדִים אֶל מִדְרוֹן הַיָּם                                                                                515
בְּחָזְקָה הוּא מֵרִים אֶת קוֹלוֹ הַנָּעִים!
וְהוּא אוֹהֵב לְשׂוֹחֵחַ עִם יַמָּאִים
הַבָּאִים מֵאַרְצוֹת אֵי-שָׁם.

הוּא כּוֹרֵעַ בְּבוֹקֵר, בַּצְּהָרִים וְעֶרֶב-
לַכָּרִית בִּרְכָּיו הוּא נָכוֹן                                                                                    520
זֶה הַטַּחַב הַמַּסְתִּיר נִפְלָאוֹת
אֶת רִקָּבוֹן גֶּדֶם הָאַלּוֹן

הַדּוּגִית קָרְבָה: שְׁמַעְתִּים אוֹמְרִים
"מַה מוּזָר, אֲנִי נִלְהָב!
מֵהֵיכָן בָּאִים הָאוֹרוֹת הַיָּפִים                                                               525
הַשּׁוֹלְחִים אוֹתוֹת עַכְשָׁו?"

"מוּזָר, בְּשֵׁם הַקָּדוֹשׁ לִי!" אָמַר הַנָּזִיר-
"לִקְרִיאוֹתֵינוּ לֹא עָנוּ הֵם!
הַסִּיפוֹן נִרְאָה עָקוּם! וּרְאוּ הַמִּפְרָשִׂים,
כֹּה דַּקִּים הֵם, כֹּה שְׁקֵטִים הֵם!                                                             530
מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי דָּבָר שֶׁכָּזֶה
אִלְמָלֵא יִתָּכֵן וְאָכֵן הֵם;

מֵתִים כְּשִׁלְדֵי עָלִים חוּמִים
אֲשֶׁר עַל פַּלְגֵי הַיְּעָרוֹת זוֹרְמִים
כְּשֶׁעָנָף הַקִּיסוֹס מִשֶּׁלֶג כָּבֵד                                                                     535
וְהַיַּנְשׁוּף שׁוֹעֵט עַל הַזְּאֵב מִתַּחְתָּיו
כִּי זֶה הַזְּאֵב טוֹרֵף אֶת גּוּרָיו"

"אֱלֹהִים אַדִּירִים!" (הַנַּוָּט עָנָה)
"כֹּה שְׂטָנִי הוּא הַמַּבָּט
אֲנִי מְבֹעָת"- "הַמְשֵׁךְ, הַמְשֵׁךְ!"                                                                        540
עָנָה הַנָּזִיר לְנַוֵּט.

הַדּוּגִית קָרְבָה אֶל הַסְּפִינָה,
אַךְ אֲנִי לֹא דִּבַּרְתִּי וְלֹא נַעְתִּי
הַדּוּגִית קָרְבָה תַּחַת הַסְּפִינָה
וּמִיָּד קוֹל שָׁמַעְתִּי.                                                                         545

תַּחַת הַמַּיִם רַעַם הוּא יוֹתֵר
רוֹעֵשׁ וְאַף נוֹרָא
הוּא פָּגַע בַּסְּפִינָה וּפִצֵּל אֶת הַסִּיפוֹן
וְהַסְּפִינָה כְּעוֹפֶרֶת שָׁקְעָה.

הַמּוּם מִזֶּה הַקּוֹל הַנּוֹרָא                                                                           550
שֶׁיָּם וְשָׁמַיִם הִרְעִיד
כְּאָדָם שֶׁטָּבַע, לִפְנֵי יָמִים שִׁבְעָה
צָף עַל הַיָּם גּוּפֵי
אַךְ מָהִיר כְּחָלוּם, גּוּפֵי נִמְצָא
עַל אוֹתָהּ הַדּוּגִית.                                                                         555

מֵעַל לַמְּעַרְבֹּלֶת, שָׁם שָׁקְעָה הַסְּפִינָה
הַדּוּגִית סָבָה סָבִיב.
וְהַכֹּל נִרְגַּע, מִלְּבַד הָהָר
שֶׁאֶת הֵד הָרַעַם הֵשִׁיב.

הֵנַעְתִּי שְׂפָתַי – הַנַּוָּט צָוַח                                                                                   560
וּבְפִרְכּוּס נָפַל
הַנָּזִיר הַקָּדוֹשׁ הֵרִים אֶת עֵינָיו
וְנָשָׂא תְּפִלָּה אֶל-עַל.

לָקַחְתִּי אֶת הַמְּשׁוֹטִים: וּבֵן הַנַּוָּט
אָחוּז הַפַּלָּצוּת                                                                                         565
צָחַק בַּקּוֹל חָזָק וְכָל הַזְּמַן,
עֵינָיו הָיוּ מְרַצְּדוֹת.
"הָא, הָא" הוּא אָמַר "אֵין זֶה מוּזָר,
הַשָּׂטָן מַכִּיר מְלֶאכֶת מָשׁוֹט"

וְעַתָּה, עַל אַדְמַת אַרְצִי                                                                             570
עָמַדְתִּי זָקוּף!
הַנָּזִיר יָרַד מֵהַדּוּגִית
וְנִצַּב לְיָדִי שָׁפוּף.

"הוֹ חֲמֹל עָלַי חֲמֹל נָזִיר קָדוֹשׁ"
הַנָּזִיר הִצְלִיב גַּבָּה.                                                                              575
"סַפֵּר נָא" אֱמֹר "אָנָּא סַפֵּר-
אֵיזֶה אָדָם אַתָּה?"

מִיָּד חָזוּת פָּנַי עֻוְּתָה
בַּתֹּפֶת יִסּוּרִים.
וְחַיָּב הָיִיתִי לְסַפֵּר סִפּוּרִי,                                                                       580
וּכְאֵבַי הָיוּ מְשֻׁחְרָרִים.

מֵאָז מִדֵּי שָׁעָה אוֹ יוֹם
בּוֹ שָׁבִים לִי יִסּוּרַי;
כְּמוֹ הָיוּ, בְּלֵב בּוֹעֵר,
אֲסַפֵּר אֶת סִפּוּרַי.                                                                           585

עוֹבֵר אֲנִי, כְּלַיְלָה, מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ;
יֵשׁ בִּי כֹּחוֹת מוּזָרִים לְדִבּוּר;
בְּאוֹתוֹ רֶגַע בּוֹ רוֹאֶה אֲנִי אֶת פָּנָיו
אֲנִי מַכִּיר אֶת הָאִישׁ שֶׁלְּהַקְשִׁיב לִי חַיָּב
וְלוֹ אֲנִי מְסַפֵּר אֶת זֶה הַסִּפּוּר.                                                               590

אֵיזוֹ הֲמֻלָּה פָּרְצָה מֵהַדֶּלֶת!
אוֹרְחֵי הַחֲתֻנָּה בַּקּוֹל צוֹהֵל
אַךְ בַּחֻפָּה, בַּגַּן, הַכַּלָּה
וְשׁוֹשְׁבִינוֹתֶיהָ שָׂרוֹת לָאֵל,
וּשְׁמַע אֶת קוֹל הַפַּעֲמוֹן                                                                          595
חַיָּב אֲנִי לְהִתְפַּלֵּל!

הוֹ אוֹרֵחַ חֲתֻנָּה! נְשָׁמָה זוֹ הָיְתָה
לְבַדָּהּ בַּיָּם הַכַּבִּיר
כֹּה בּוֹדֵד זֶה הָיָה, גַּם אוֹר הָאֵל שָׁם
הָיָה דָּבָר נָדִיר.                                                                                       600

הוֹ מָתוֹק יוֹתֵר מִסְּעוּדַת הַחֲתֻנָּה
מָתוֹק זֶה יוֹתֵר עֲבוּרִי
לְהַלֵּךְ יַחְדָּו אֶל הָרְצִיף
וְחֶבְרָה טוֹבָה עִמִּי!-

לְהַלֵּךְ יַחְדָּו אֶל הָרָצִיף,                                                                          605
וְיַחְדָּו לָשֵׂאת תְּפִלָּה.
בְּעוֹד כָּל אֶחָד מֵאֲבוֹתָיו קָדִים
זָקֵן, חֲבֵרִים, טַף וִילָדִים
וְנַעֲרוֹת בְּצָהֳלָה.

לְהִתְרָאוֹת! אֹמַר רַק זֹאת                                                                         610
לְךָ אוֹרֵחַ-נִשּׂוּאִין
תְּפִלָּה הוּא נוֹשֵׂא וְאוֹהֵב הוּא שָׁוֶה
גַּם אָדָם גַּם חַיָּה וְגַם צִפּוֹרִים

תְּפִלָּה הוּא אוֹמֵר וְאוֹהֵב הוּא יוֹתֵר
גַּם קָטָן וְגַם גָּדוֹל                                                                                                615
מִשּׁוּם שֶׁהָאֵל טוֹב הַלֵּב שֶׁאוֹתָנוּ אוֹהֵב
יָצַר וְאוֹהֵב הוּא הַכֹּל."

הַסַּפָּן, שֶׁעֵינוֹ בּוֹהֶקֶת
וּזְקֵנוֹ, מִגִּילוֹ, הֶאֱפִיר מִזְּמַן,
הָלַךְ: וְעַתָּה אוֹרֵחַ הַחֲתֻנָּה                                                                             620
פָּנָה מִדֶּלֶת הֶחָתָן

הוּא הָיָה כְּאָדָם שֶׁנָּטַשׁ אֶת חוּשָׁיו
וְהָלַךְ הוּא מהומם
אַךְ אָדָם חָכָם יוֹתֵר וְנוּגֶה יוֹתֵר
לְמָחֳרָת הוּא קָם.                                                                                                625

                                                1798
The mariner is gone - from The Rime of the Ancient Mariner - by Gustave Dore (C. LaPlante, engraver)

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה