מיסטה קורץ –הוא מת
פני בשביל גיא הזקן
1
אנחנו האנשים החלולים
אנחנו האנשים המפוחלצים
נשענים יחדיו
ראש מלא בקש, אבוי!
קולותנו היבשים, כאשר
אנו לוחשים יחדיו
שקטים וחסרי משמעות
כרוח על דשא יבש
או רגלי עכברושים על
זכוכית שבורה
במרתפנו היבש
צורה בלי מבנה, צל בלי
צבע
כוח משותק, מחווה בלי
תנועה;
אלה שחצו
בעיניים ישירות, אל
ממלכתו האחרת של המוות
זכרו אותנו – אם בכלל –
לא כנשמות
אבודות אלימות, אלא רק
כאנשים החלולים
האנשים המפוחלצים.
2.
עיניים
שאין בי אומץ לפגוש בחלום
בממלכה
האחרת של המוות
אלה
לא מופיעות:
שם, העיניים
הן
אור
חמה על עמוד שבור
שם,
ישנו עץ מתנדנד
וקולות
נמצאים
בשירת
הרוח
רחוק
יותר ויוצר חמור
מכוכב
דוהה.
שלא
אהיה קרוב יותר
בממלחת
החלום של המוות
שגם
אסתתר
במלבושים
מכוונים כאלה
פרוות
עכברוש, עור עורב, מטות מוצלבים
בשדה
מתנהגים
כמו שהרוח מתנהגת
לא
קרוב יותר –
לא
לפגישה האחרונה הזאת
בממלכת
הדמדומים
3
זו
הארץ המתה
זו
ארץ הקקטוס
כאן
דמויות האבן
מורמות,
כאן הן מקבלות
את
תחינת ידו הפשוטה של המת
תחת
ניצנוצו של כוכב דוהה.
האם
זה כך
בממלכתו
האחרת של המוות
ללכת
לבד
בשעה
שבה אנו
רוטטים
מעדינות
שפתיים
שהיו מנשקות
יוצרות
תפילות לאבן שבורה.
4
העיניים
לא כאן
אין
כאן עיניים
בעמק
זה של כוכבים גוססים
בעמק
החלול הזה
בלסת
השבורה הזאת של ממלכותנו האבודות
בזה
האחרון שבמקומות המפגש
אנו
מגששים יחדיו
ומשוללי דיבור
ומשוללי דיבור
נאספנו
על חוף זה של הנהר המנופח
חסר
מבט, אלא אם כן
העיניים
מופיעות מחדש
ככוכב
הנצחי
ורד
מרובה-שכבות
של
ממלכת הדמדומים של המוות
התקווה
האחרונה
של
אנשים ריקים.
5
כאן
אנו נסובים סביב האגס הקוצני
אגס
קוצני אגס קוצני
כאן
אנו נסובים סביב האגס הקוצני
בחמש
לפנות בוקר.
בין
הרעיון
והמציאות
בין
התנועה
והמעשה
נופל
הצל
כי
לך היא המלכות
בין
העיבור
והבריאה
בין
הרגש
והתגובה
נופל
הצל
החיים
ארוכים מאוד
בין
התשוקה
והעווית
בין
הכוח
והקיום
בין
המהות
והנפילה
נופל
הצל
כי
לך היא המלכות
כי לך
היא
החיים
הם
כי לך
היא ה
זו
הדרך בה נגמר העולם
זו
הדרך בה נגמר העולם
זו
הדרך בה נגמר העולם
לא
בפיצוץ אלא ביבבה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה