גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 3

3.

יצרת אותי חסר גבולות,

                משעשע אותך כך לעשות

התשת אותי, ואז מילאת אותי שוב בחיים חדשים

יצרת אותי חסר גבולות,

                משעשע אותך כך לעשות

נדדת בין הרים וגדות נהר רבים כל כך

                עם החליל הקטן הזה

נדדת בין הרים וגדות נהר רבים כל כך

                עם החליל הקטן הזה

ניגנת טעמים כה רבים, הלוך ושוב

למי אוכל לומר כמה?

יצרת אותי חסר גבולות,

                משעשע אותך כך לעשות

למגע הנקטר שלך

     ליבי איבד קצוותיו

    ובאקסטזה נרחבת זו

                מילים גועשות 

למגע הנקטר שלך

     ליבי איבד קצוותיו

    ובאקסטזה נרחבת זו

                מילים גועשות 

מילאת את כף ידי הקמורה

                במתנות יום וליל

מילאת את כף ידי הקמורה

                במתנות יום וליל

לא כילית לעולם, למרות מרוצת השנים

תמיד נותר לי מה לקחת

יצרת אותי חסר גבולות,

                משעשע אותך כך לעשות

התשת אותי, ואז מילאת אותי שוב בחיים חדשים

יצרת אותי חסר גבולות,

                משעשע אותך כך לעשות

יצרתני אינסופי, כיאה לחפצך. את הכלי השביר זה רוקנת שוב ושוב, ומילאת אותו תמיד בחיים רעננים יותר.

            חליל קטן זה של קנים נשאת עמך מעל הרים וגאיות ונשמת דרכו נעימות חדשות לעד. במגע האלמותי של ידיך לבי הקטן מאבד גבולותיו בעונג גדול ומוליד ביטויים שאין לתאר. מתנות הנצח שלך מגיעות אל ידי הקטנטנות. עידנים חולפים בהן את עדיין מוזגת, ונותר עוד מקום למלא.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 2

2

גמרתי עם לצעוק לתשומת לב

במקום, מילים רכות באוזן

מעתה והלאה אבטא את רגשותיי

                רק בשירים

גמרתי עם לצעוק לתשומת לב

אנשים שועטים במורד הכביש המהיר,

בטירוף לרכוש או למכור

אנשים שועטים במורד הכביש המהיר,

בטירוף לרכוש או למכור

אני לוקח זמן למנוחה

                בשיאו של היום

למרות כל עבודתי הקריאה הזו הגיעה-

                מי יכול לומר מדוע?

גמרתי עם לצעוק לתשומת לב

אם בגני פרחים הנצו

                מחוץ לעונה,

          תן להם לפרוח

תן לדבורי הצהריים לבוא בזמזום חרישי

אם בגני פרחים הנצו

                מחוץ לעונה,

          תן להם לפרוח

תן לדבורי הצהריים לבוא בזמזום חרישי

בזבזתי זמן כה רב במריבה

                בין רוע לטוב

בזבזתי זמן כה רב במריבה

                בין רוע לטוב

לבי עתה נמשך אחר משחקים מטופשים

                בזמנים עצלים

קריאה לשום עבודה הגיעה-

                מי יכול לומר מדוע?

גמרתי עם לצעוק לתשומת לב

במקום, מילים רכות באוזן

מעתה והלאה אבטא את רגשותיי

                רק בשירים

גמרתי עם לצעוק לתשומת לב

לא עוד מילים רועשות בכוח, כך הוא רצון אדוני. מעתה ואילך אסחר בלחישות. הדיבור של לבי יהיה נישא על גבי המיית השירה.

            אם כן מהר לשוק המלך. כל הקונים והמוכרים נמצאים שם. אך לי יש את העזיבה בטרם עת שלי באמצע היום, בשיאו של העמל.

            תן לפרחים להנץ בגינתי, למרות שזו לא עונתם, ותן לדבורים של אמצע היום להשמיע זמזומיהם העצלים.

            שעות רבות בזבזתי במאבק של הטוב והרוע אך עתה שותפי למשחק הימים הריקים חפץ למשוך את לבי לקראתו, ואני לא יודע מדוע הקריאה הפתאומית הזו לאיזה סתם חסר תכלית!  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 1

גיטנג'לי

שירי מנחה

מאת

רבינדרנת טאגור

1.

אני אוהב להסתכל על הדרך

אני אוהב להסתכל על הדרך

קרני חמה וצללים משחקים,

            גשם בא

                        והאביב

אני אוהב להסתכל על הדרך

אני אוהב להסתכל על הדרך

אנשים חולפים משם לפה

            עם חדשות

אנשים חולפים משם לפה

            עם חדשות

אני שמח לחיות במחשבותיי

כשהרוח מקררת,

                מקררת אותי בּרכות

אני אוהב להסתכל על הדרך

אני אוהב להסתכל על הדרך

כל היום בעיניים פקוחות לרווחה

            אשב אל דלתי לבד

אם יבוא הזמן שבו את תהי לפתע פה,

            אראה אותך

כל היום בעיניים פקוחות לרווחה

            אשב אל דלתי לבד

אם יבוא הזמן שבו את תהי לפתע פה,

            אראה אותך

בינתיים, לפעמים,

   אצחק ואשיר לתוכי

בינתיים, לפעמים,

   אצחק ואשיר לתוכי

בעוד ריח יחלוף עם הרוח,

   יחלוף על פני

ברכות

אני אוהב להסתכל על הדרך

אני אוהב להסתכל על הדרך

קרני חמה וצללים משחקים,

            גשם בא

                        והאביב

אני אוהב להסתכל על הדרך

אני אוהב להסתכל על הדרך

זה התענוג שלי, כך להמתין ולהביט על הכביש הצדי היכן שצללים רודפים אור והגשם בא עם קצו של הקיץ.

שליחים, עם ידיעות מרקיעים לא ידועים, מקבלים את פני ומריצים את הדרך הלאה. לבי עולץ בפנים ונשימתה של הרוח החולפת מתוקה לי.

מבוקר עד ערב אני יושב כאן אל מול דלתי ואני יודע שהרגע השמח יגיע לפתע כשלפתע לבטח אראה.

            בינתיים אני מחייך ושר לבד. בינתיים האוויר מתמלא בבשמי הבטחה.

שירת זעמי המתוק #37

היה שלום זעמי המתוק.
זמן רב שיחקנו
בלבעוט בכל חוק.
זמן רב חיפשנו
לצחוק ולבדוק,
היה שלום זעמי המתוק.

כיצד נפרדים מחבר כה מתוק?
שדבק בי כצל
בחלל העמוק.
שנשק לי בצל
בחלל העמוק,
כיצד נפרדים מחבר כה מתוק?

אך גרוני כבר שורף מהדבש המתוק
שבער בי, גער בי
לצעוק או לשתוק.
כשדחק בי, מחקתי.
כיף לי למחוק,
אך גרוני כבר שורף מהדבש המתוק.

אז, היה שלום זעמי המתוק.
זמן רב כתבנו
מילים של לפרוק.
זמן רב חשבנו
בטוח רחוק.
אז, היה שלום זעמי המתוק.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

שירת זעמי המתוק #36

מערכות השלטון הופכות לישימון,

את כל המדינה. שתלך לאבדון;

הדואר מתפרק, בתי חולים קורסים,

החינוך מפגר והתרבות פשטה את הרגל.

המשכורות קפואות, המשרדים שובתים

הכלכלה מחרחרת והשנאה מניפה את הדגל,

אבל סבבה,

תכתוב על שירה מזרחית,

כי שנות השבעים עדיין כאן

ואין על הקובה של אמא שלך

וזה מה שחשוב באמת.

תם עידן הגנרלים ועכשיו

יועצי תקשורת מנהלים מלחמה

שהופכת אותנו לעזה של העולם המערבי,

מובלעה של טירוף בים של פסיכופטים.

בזמן שממשלה בלי אופוזיציה קוראת

להמשיך בכל הכוח לגבות את הראיס.

אבל סבבה,

בואי תקריאי לי עוד שיר על הכוס שלך,

כי זה גם פוליטי וגם פמיניסטי

ואין על מילים כמו וואגינה

וזה מה שחשוב באמת.

דור שלם גר אצל ההורים

כי אין לו מקום בשוק העבודה

כי החיים עולים לפחות 7

ואתם מוכנים להציע 5

בזמן שעוד חברה משכורות מקצצת

ועוד בועה של נדל"ן מתפוצצת

ועוד משפחה מהחוב מתנפצת

ועוד הלוואה לאומית לוחצת

אבל סבבה,

ספר לי איך חייך השתנו מאז שוויתרת על גלוטן.

כי אין על יציאות סדירות

וזה מה שחשוב באמת

באמת?

זה מה שחשוב?

לא, לנסות לקוות?

לא לשמור על צלם?

לא לנסח תשובות?

לא. רק ללכת בתלם

ללכת כמו חלם

ללכת וללכת וללכת

כי כולם הולכים

מה זה בעצם משנה,

בסוף גם כך כולם מתים.

בחזרה לשירת זעמי המתוק

ערים דמיוניות - אוטופיות, דיסטופיות ופוסט-אפוקליטיות

בשנה שעברה הוזמנתי להרצות בפסטיבל אייקון לפנטזיה ומדע בדיוני, נושא ההרצאה היה "הגיבורים החדשים - על זומבים, ערפדים וחייזרים". אחרי ההצלחה של ההרצאה השלמתי את המחקר להכיל גם את פרנקנשטיין ואת אנשי הזאב ועכשיו המחקר הזה הפך לספר באתר 'אופוס 31'.

השנה הוזמנתי שוב להרצות בפסטיבל. הנושא הפעם יהיה סוג של המשך למחקר "העיר" שעשיתי לפני שנתיים על ערים אמתיות. פרטים בקרוב...

ירושלים של מטה- פרק שישי - המכשפה מקטמונים

היום האחרון של מרתון 'ירושלים של מטה - עונה 1' הגיע! ולכבוד היום הזה יש לנו בשבילכם תכנית מיוחדת במינה - בספישל סוף העונה של ירושלים של מטה, החלטנו לעזוב את האולפן ולצאת את השטח. נסענו לכור מחצבתנו שכונת הקטמונים בחיפוש אחר המכשפה מקטמונים המפורסמת. האם פגשנו אותה? האם היא רצחה את שנינו והאכילה אותנו לילדיה? כמה עצירות בדרך אל המכשפה עשינו? אם לא תשמעו את הפרק הזה - נשלח את המכשפה אלכם הביתה!!!

ירושלים של מטה - פרק רביעי - סוף העולם

'ירושלים של מטה' - היום החמישי - הפעם החלטנו להקדיש פרק שלם לחקור את הנושא הכי סופני בעולם - סוף העולם. אזהרה - המוסיקה בפרק זה נבחרה בקפידה כדי לייצר חוויה אפוקליפטית, יש להרחיק נשים בהריון, ילדים קטנים וסוחרי בדים. האמת, כל האמת ורוב השקרים על הנושא הכי 2012 שיש.

ירושלים של מטה - פרק רביעי - המלך המשוגע

אנחנו מגיעים כמו גדולים אל היום הרביעי של מרתון 'ירושלים של מטה'. אם המרתון הזה דומה למרתונים אחרים, זה השלב שבו השרירים מתחילים לכאוב ואתה מבין שלמרות שהתכוננת לזה הרבה זמן, האתיופי ינצח.

בפרק הזה רן ותום מחליטים לעזוב את עולם ההשערות והשקרים של המיסטיקה והכישוף ולבחון נושא מהתחום המדעי במיוחד – הפסיכולוגיה. הם חוקרים את תופעת 'סינדרום ירושלים' הידועה ומתחקים אחרי המקורות שלה. מה היה המקרה הראשון בהיסטוריה של 'סינדרום ירושלים?' – הנה רמז: הוא גר בגבעת שאול וזה לא אבי בניהו.

ירושלים של מטה - תכנית שלישית - המכשף האחרון

מרתון 'ירושלים של מטה' – היום השלישי. פרק שכל כולו מוקדש לתושבי ירושלים מתרבות חבר העמים. הפעם, שיחת טלפון אנונימית שולחת אותנו למגרש הרוסים, ליתר דיוק לבית החולים הרוסי שנמצא ליד לכיכר ספרא, מקום שבו אפילו המאבטחים של הירייה מפחדים לטייל בלילה.

העובדה שהמקום הזה רדוף הייתה ידועה לנו מזה זמן רב, אבל הסיבה לכך הפתיעה אפילו את רן (שמי שמכיר אותו יודע שהוא מופתע לעיתים נדירות). בית רדוף, מכשף חתיך, נבואה שהוגשמה ומלא רוסים – מה עוד צריך?

ירושלים של מטה - פרק 3 – המכשף האחרון.

ירושלים של מטה - תכנית שניה - חתונת הדמים

הגענו ליום השני שלנו במרתון העונה הראשונה של 'ירושלים של מטה'. התכנית הזו הייתה התכנית הראשונה שבאמת התכוננו אליה. החלטנו לחקור דיווחים על רוח רפאים בשכונת ארנונה. החקירה הובילה אותנו לביתו של לא פחות משמואל יוסף עגנון ומשם לחשיפת סיפור זוועה שהעיר ירושלים מנסה לשכוח ללא הצלחה כבר מאה שנה. איזה סיפור? תקשיבו ותדעו.