כהנא לאור ירח

בדרך לצפייה בהצגה החדשה שכתב יואב איתמר וביים אלעד שרעבי "כהנא צדק?", הקשבתי לבטהובן. תוך כדי צפייה בהצגה המוסיקה הלכה וגעשה בראשי. זו התוצאה. הטקסט הוא מתוך ההצגה בכיכובו של אברהם שלום לוי.

A Fanatic Messianic Apocalyptic Battle

רוחו של שאול

מחווה לעגנון

Homecoming

ג'ין

באנו חושך לגרש

חג שמח...

מגדלור

[מתוך הופעה באירוע 'בית ריק 2']

במגדל השן המבודד
בו שוכנים
סימני השאלה
של נשמתי

את לי
כמגדלור בוהק
מתוך האפילה
של אחרים

אור של שלום
במנהרת תשוקה
אות מחלום
של זכרון נשיקה

לאור חלונך אסנוור את השמש
לאות כל האש שניצתה בתוכי
לאור חלונך אסנוור את השמש
לאות כל האש שניצתה בתוכי

לישון בשקט

זה לא,
לא כזה פשוט
זה פשוט
לא כזה פשוט


זה לא,
לא כזה פשוט
זה פשוט
לא כזה פשוט


כל אחד צריך פינה קטנה
שבה
אפשר לישון בשקט
לישון בשקט

זה לא
לא כזה פשוט
לישון בשקט
לישון בשקט

לינק ל - youtube

קופסת התהילה - פורטיסהד

היום בחרתי להעלות הקלטה של שיר מתוך ההופעה שלי באירוע 'בית ריק 2'.
זה לא שאני לא עובד על דברים חדשים, פשוט אחרי שבוע של עבודה לא יצא משהו ששווה להשמיע לכם...
באשר לקליפ... אני חושב שהוא מועמד ראוי לקליפ הכי גרוע שעשיתי למרות שעד עכשיו התחרות קשה.

קופסת התהילה
כבר נמאס לי לשחק
לשחק בחץ וקשת
אני רוצה למסור ליבי
להשאיר את המשחק לילדים
כי אני כבר יותר מדי זמן פתיין

רק
תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר

מעכשיו ללא שינוי
כולנו מסתכלים על תמונה אחרת
אבל מהזווית שלי
אלפי פרחים ייפרחו
רק זוזי ותני לי מקום


תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר
אני רק רוצה להיות גבר
וזה כל מה שאני

רק אל תפסיקי להיות אישה
תזרקי מבט לבחוץ אם את רוצה
תני לי טיפה עדינות
אז מה אם את בוכה
כי זאת היא הראשית של הנצח שלנו

אז יאללה תזוזי
כי זה כל מה שאני


כבר נמאס לי לשחק
לשחק בחץ וקשת
אני רוצה למסור ליבי
להשאיר את המשחק לילדים
כי אני כבר יותר מדי זמן פתיין

רק
תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר

הקיץ בא

קוראים יקרים,

אכן ימים מטורפים עוברים עלינו, ולא יכולתי להמשיך בשגרת האתר הזה בלי להתייחס אליהם. 

ביום שישי אני ואשתי והכלבה שלנו יצאנו לחדר המדרגות בעקבות קול אזעקה בירושלים. בחדר המדרגות פגשנו בשכנים הרבים, חלקם זקנים מדי בשביל להישאר אדישים, חלקם הגיעו ארצה לא מזמן. אלה לא יודעים שמדינת ישראל, הרבה לפני שהיא הייתה מדינת משטרה, או מדינת כל כלכלניה, היא הייתה מדינת מלחמה. שהאזרחים שלה כבר רגילים לשנוא ביום-יום ולחבק בהישמע האזעקה, שמי שלא ראה סולידריות ישראלית בצל הצורר, לא ראה סולידריות מימיו.

פתאום זה זרק אותי לתמונה של אבא, משחק אותה אדיש כשהוא מקפיץ אותי לבית-ספר, כי האוטובוס שהיה אמור לקחת אותי התפוצץ בדרך, או לנשף המסכות שלנו בחדר האטום בזמן מלחמת המפרץ.

האזעקה באה והלכה ורק בערב, בארוחת שישי אצל אמא, למדתי שהטיל פגע בערך שלוש מאות מטרים מביתה.

המבצע הזה הציב לעצמו שתי מטרות, להחליש את היכולות של החמאס ולחזק את כוח ההרתעה של ישראל. עכשיו, משפגעו ביכולותיהם והוכחנו את כוחו של צה"ל ואת יעילותה של כיפת הברזל, זו הנקודה החשובה. האם נוכיח שאנחנו מוכנים לעשות את מה שצריך לעשות - להחזיר את האיבר למכנסיים? או שמא ישנם עוד כאלה בחדר המלחמה שלא ירגעו עד שהם יראו חיילים צועדים שוב בעזה? אני, שארבעה מבני משפחתי זומנו למדים וממתינים בפאתי עזה, מעדיף את האפשרות הראשונה. 

השיר הבא נועד לעודד את כל מי שצריך עידוד, הקליפ נועד להביא חיוך לכל מי שחסר לו חיוך. בחרתי אותו בגלל מאז שאני הייתי בצבא אני שומע  בכל חורף את צירוף המילים המאוס "תהיה מלחמה בקיץ", יכול להיות שהםבמשך עשור הטעו אותנו? או, אולי הם סוף סוף הצליחו להשלים את מה שהם ניסו לעשות אם שעון הקיץ - הם הצליחו לשנות את העונה. אולי באמת הקיץ בא? 
למי שרוצה לשתף את השיר הנה קישור לyoutube: הקיץ בא

הקיץ בא, מילים: דבוס היוורד, לחן: ג'ורג' גרשווין
הקיץ בא,
החיים פה בסדר,
דגים קופצים,
הכותנה פה גבוהה.

לאבא יש
וגם אמא שלך כוסית,
אז הס, מתוקונת,
אל תבכי.

בוקר אחד,
הנה את קמה שרה,
תפרשי כנפיים
ישר לשמיים.

אבל עד אותו הבוקר
כלום לא ירע לך
כי אבא ואמא עומדים לידך.

מאמי - מיכאל מחפוד פטישי

אמרי לי עוד היום

את שאמרת לי בעבר

אימרי לי עוד שלום

זה עוד לא מאוחר

השמיעי את קולך

שאת ליבי שבר

לראות את חיוכך

שווה לי מרבבה

מאמי מאמי מאמי מאמי

מאמי מאמי די

מאמי מאמי מאמי מאמי

מאמי חיזרי אלי

ליבי הוא כגוזל

הבוכה בתוך קינו

על חוסר המזל

שאיבד הוא את אימו

בקירבי הלב פועם

בעצב לך הוא שר

וזה שמנגן

הוא בוכה עם צליל מיתר

מאמי מאמי מאמי מאמי

מאמי מאמי די

מאמי מאמי מאמי מאמי

מאמי חיזרי אלי

השאלה של ניטשה

קוראים יקרים שבוע טוב,

הפעם בחרתי ללכת על משהו קצת שונה. ליצירה הבאה קוראים 'שאלתו של ניטשה', והיא מביאה את אחד הציטוטים היפים ביותר של ניטשה מתוך ספרו 'המדע העליז', תודה לאתר librivox.org על ההקלטה.

What, if some day or night a demon were to steal after you into your loneliest loneliness and say to you: "This life as you now live it and have lived it, you will have to live once more and innumerable times more; and there will be nothing new in it, but every pain and every joy and every thought and sigh and everything unutterably small or great in your life will have to return to you, all in the same succession and sequence - even this spider and this moonlight between the trees, and even this moment and I myself. The eternal hourglass of existence is turned upside down again and again, and you with it, speck of dust!"

התמונות צולמו כולן באירוע "בית ריק - הקיבוץ",

תבלו.

כל המדינה שכונה

מי אתה שתדבר
בשם כל מי שמסדר
עוד כיסא לעוד חבר
מי אתה שתדבר

מי אתה שתספר לי
מי בנינו משקר
מי סופר מי סופר
מי אתה שתספר

מי אתה שתישאר
עוד בבון שהסתדר
עוד שוטר שלא גומר
מי אתה שתישאר

מי אתה אם לא סוחר
חבר של כל מי שמוכר
מוכר את כל מי שחבר
מי אתה אם לא סוחר

בכל העולם יש
רחוב בתוך שכונה
בתוך עיר במדינה
ורק אצלנו
כל המדינה שכונה

מי אתה שתישאר
עוד בבון שהסתדר
עוד שוטר שלא גומר
מי אתה שתישאר

מי אתה אם לא סוחר
חבר של כל מי שמוכר
מוכר את כל מי שחבר
מי אתה אם לא סוחר

מי אתה שתספר לי
מיצריך להסתפר
זה שת'חובות סופר
מי אתה שתספר

מי אתה שתתפאר
בעוד חבר שמסתפר
מתגייס ומתפגר
מי אתה שתתפאר

בכל העולם יש
רחוב בתוך שכונה
בתוך עיר במדינה
ורק אצלנו
כל המדינה שכונה

אלן בלום

צר לי חברים אך דומה שנדלקתי בגרוני
ולכן לא אשיר הפעם
אבל זה לא אומר שאי אפשר לג'מגם באמצע הלילה...
זה מה שיצא
אני רוצה להודות לאלן בלום על הציטוט מתוך ספרו הנוגה "דלדולה של הרוח באמריקה"
ולחברי רן על ההופעה בקליפ הגרוע הכי מושקע שעשיתי עד כה.
תהנו.

תחזור (שופן - פרלוד מס. 4)

אל תנסו,
תוותרו עלינו,
יש מקום אחר גם בשבילנו.
יש מקום אחר יפה.

מי אתה
שתגיד להם לברוח?
אתה שלא יודע
איך בכלל לחזור.
תחזור.

אף אחד לא יברח.

חלום בתוך חלום

הפעם בחרתי, לכבוד סיומו הנפלא של אירוע "בית ריק 3 - הקיבוץ"
להעלות הקלטה של ביצוע שלי מתוך "בית ריק 2"
האיכות אמנם לא משהו.. אבל גם ההופעה לא הייתה משהו אז איכשהו זה בטח מתקזז...
כמו תמיד אני מזכיר שהווידאו משעמם כי אין לי שום מושג בווידאו...
במאים יקרים... איך אתם יכולים להרשות לזה להימשך?

חלום בתוך חלום

כמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

באותו היום בו הסתכלתי לבפנים וראיתי מראה שמעוותת את הפנים

הגיע הזמן להרים את הראש מעל המים כי מרוב כוכבים כבר לא רואים את השמיים

בינתיים

אני ישבתי וישנתי כמו דוב אני רוצה להיות במים אבל לא להיות רטוב

לכתוב, לאהוב, לחשוב רק טוב אבל לא להיות רטוב

כי ההכרה הקרה מכירה מה קרה היא הייתה שם

אף אחד לא הזמינה אותה אבל בכל זאת היא פה

אז כמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

באותו היום אני הסתכלתי במרפסת וראיתי את השמש מתרפסת

נהיה לה שם צפוף, למעלה הרמתי את הידיים שלי למעלה והלאה

"אלוהים! למה הרבים כה רבים? למה אנשים פה רבים על כמה כוכבים

שנעצו לי בשמיים?

חבל דווקא אהבתי את הכחול. והים הוא לא כחול הוא כחול.

אני רוצה שמים ומכחול

אני רוצה שמים, אני רוצה קצת מים, אני רוצה ורוצה אבל אני לא מוצא

ושום דבר לא יוצא לאור עדיף להיות שיכור בלי לחזור לאחור, לאחור לא לחזור.

אבל בדרך לחיים הטובים יש מה זה תור שמישהו ייתן לי מספר, רק מספר ואני אעמוד

אבל המספר שלי קצת מפונק והוא רשום בבנק, אני משותק הכול עמום וזה עוד כלום.

אני רק רוצה לקנות בגדים אבל כולם כאן במדים זה מדהים;

כל הילדים בג'ינס וכפכפים מפלאסטיק עם חורים 

וכולם פה עומדים בתורים 

כאילו זה שנות השמונים במוסקבה, אם כך אז בוא נביא בנזדרוביה, 

בוא נחליף את הגרדרובה תנו לי כובע

תנו לי להסתיר את הראש שלא יראו שהוא כואב, מסתובב, תנו לי רגע לחשב

כמה זה עולה להתאהב? אבל למי יש זמן לחשבון עכשיו? התור התקדם ולא ראיתי,

אולי בעצם לא רציתי אני מיציתי את התור כבר כשהייתי מאחור. אבל אם זו שאלה של הרצון,

אני רוצה לישון או לפתוח חלון ולעוף, לחצות את ים סוף כמו משה בלי קושי, בלי שישימו לי רגליים

כשאני רק רוצה לצאת, לראות טיפה אמת ולא עוד מילה-של-איש-מת אמת, כזו שתעשה אותי מאושר

ולא חותמת אישור מהשר, הוא לא שר, הוא רק מספר, קר אבל יקר.

אני רק רוצה חרוז אבל הכול כאן זה רק חרא ארוז "לא לזוז!" אומר לי לפתע שוטר

"לא לזוז יא בן זונה!" הוא מתחיל לקלל, "בלי לזלזל כמה מסוכן זה לגלגל?" אני שואל הוא לא מתבלבל, מוציא אקדח "תעצור יא פרחח" אולי אברח? אבל אני רץ ונופל, אני מוכרח לקום אבל שוב נופל, באותו המקום, השוטר צועק "תסתום! תעמוד דום!" "שלום קוראים לי תום" השוטר מרים לום, האף שלי אדום, פתאום זה לא אותו מקום, אני מעל תהום, מביט למרום, מביט למטה ואומר שלום. אני קופץ ומחכה להתפוצץ אבל במקום זה אני שוב פה וכמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

אחד

סקיצה ראשונית... יתוקן בהמשך...

אחד
אולי היה אחד
אולי היו כמה
אבל
עכשיו
אין דבר


מה נשאר אם לא נשאר
דבד מלבד מה שנשבר
שלא נשמר ולא נגמר
שלא נגמר ולא נגמר

פנייה לקוראים + יותר

קוראים יקרים שלי,
זהו.
הקיץ תם, ואיתו נגמר תפריט הקיץ.
לעת עתה נעזוב את הסיפורים הקצרים במקומם יבואו שירים מאלבום דמו ראשון שלימים ייקרא "מים שרופים", הקובץ "החיים ביחד" הסתיים ובקרוב יתווסף עמוד שיכיל את כולו לפי הסדר הנכון של הפרקים. באשר לספר "אל מול פני התהום", החלק הראשון שלו - ההקדמה - נגמר, ועתה נמשיך לאורך הסתיו לחלק השני של הספר - בניית הגשר. עוד תוספת חדשה בתפריט הסתיו שלנו תהיה תרגומים של שירה מהרומנטיקה האנגלית בימי שני.
באשר למוסיקה, אין לי מושג לגבי עריכת ווידאו, ולכן אני לא האדם הנכון לעשות קליפים למוסיקה שאני מעלה. על מנת לעודד את כל מי שיש לו מושג או חשק לערוך ווידאו או אנימציה, החלטתי לעשות לכל שיר את הקליפ הגרוע ביותר שאוכל כדי שכל מי שמבין משהו בעריכת קליפים ייתעצבן כל-כך, עד שהוא יהיה חייב לערוך קליפ לאחד משירי.

רציתי יותר


זה לא שלא רציתי, רציתי יותר.
רציתי יותר ויותר ויותר מיותר, יותר.

זה לא שלא ציפיתי, קיוויתי לעוד.
קיוויתי מאוד לעוד ועוד ועוד ועוד.

זה לא שלא ניסיתי, ניסיתי הכול.
ניסיתי מזה ומזה ומזה ומזה ומזה.

אני רציתי הכול.
רציתי הכול.
רציתי הכול מהכול והכול מכולם,
כמו כולם.

יצאנו אט - חיים חפר

יָצָאנוּ אַט, חִוֵּר הָיָה הַלַּיִל
בַּמֶּרְחַקִּים הִבְלִיחוּ הָאוֹרוֹת
וְאַתְּ הָיִית יָפָה כִּשְׁתֵּי עֵינַיִךְ
עֵת הַדְּמָעוֹת הָיוּ בָּן עֲצוּרוֹת.

יִלֵּל הַתַּן, וְאַתְּ הָלַכְתְּ לַכֶּרֶם
וְדִמְעָתֵךְ נָשְׁרָה כְּמוֹ שָׂרָף
וְאַתְּ זָכַרְתְּ אֶת הַשָּׁעוֹת בְּטֶרֶם
יָצָאנוּ בַּמִּשְׁעוֹל הַצַּר לַקְּרָב.

וְאַתְּ זָכַרְתְּ צְחוֹקֵנוּ כְּמוֹ נַחַל
וְאַתְּ זָכַרְתְּ רִקּוּד וּמַפּוּחִית
וְאַתְּ זָכַרְתְּ אֶת עֲרֵמַת הַשַּׁחַת
וְאֶת מַגַּע יָדוֹ שֶׁל הַיָּחִיד...

וְאִם נוֹתַרְתְּ וְהַבְּדִידוּת חוֹבֶקֶת
וְאַתְּ פּוֹסַעַת בַּכְּרָמִים לְאַט
אַתְּ תְּחַכִּי עַל כֵּן כָּל כָּךְ בְּשֶׁקֶט –
נִפְרַדְנוּ וְחִיַּכְנוּ בְּמַבָּט.

חיים חפר - 1925-2012