גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 52

52

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

הקוצים ביער התפוצצו לכדי פרחים –

אתה לא יודע זאת?

עצלן, עצלן –

אתה לא יודע זאת?

אל תבזבז את זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

בסופה של דרך מחרידה

בארץ שוממה, אטומה, אי שם

בסופה של דרך מחרידה

בארץ שוממה, אטומה, אי שם

חבר יושב לבד

מה שלא תעשה, אל תאכזב אותו

התעורר, התעורר,

אל תבזבז זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

אז מה אם השמיים הצחיחים בוהקים

בחומה הפראי של השמש?

אז מה אם הארץ בכל מקום מוכה

בשמיחת חולות בוערים?

אז מה אם היא משתנקת מצמא?

הבט אל תוך רוחך

האין אתה רואה שם עונג?

הבט אל תוך רוחך

האין אתה רואה שם עונג?

לצער יש חליל שעוקב אחר עקביך

הוא מנגן, הוא קורא, הוא קורא לך בדבש השיר

התעורר, התעורר,

אל תבזבז זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

הקוצים ביער התפוצצו לכדי פרחים –

אתה לא יודע זאת?

עצלן, עצלן –

אתה לא יודע זאת?

אל תבזבז את זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

(55)

עייף הוא לבך והתרדמה עודנה על עיניך. האם לא הגיעה אליך השמועה שהפרח מולך בהדר על הקוצים? עור, הו עור נא! אל נא תתן לזמן לחלוף לשווא!

בסופו של שביל מסולע, בארץ בדידות בתולה חברי יושב לבדו. אל תוליך אותו שולל. עור, הו עור נא!

מה אם השמיים נחנקים ונרעדים בחום שמש הצהריים- מה אם חולות בוערים פורשים את כנפי הצמא שלהם!  האם אין שמחה במעמקי לבך? בכל פסיעה שלך, האם נבל דרכך לא מתפרץ עם המנגינה המתוקה של הכאב?