גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 29

29

ביום שבו המפקד שלח את יחידת העלית שלו,

היכן התחבא כל כוח ההרתעה שלהם?

היכן היה שריונם? היכן היו המגנים?

שום זכר לכל כלי הנשק!

כה מסכנים, כה חלשים, כה לא-מוכנים הם היו,

והמהלומות ירדו כמו גשם, לא ריחמו על איש,

ביום שבו המפקד שלח את יחידת העלית שלו.

ביום שבו החיילים חזרו למפקדה הכללית,

שוב היכן נחבא כל כוחם?

טילים וחרבות נפלו אי שם,

בשביל שהשלום יחייך ויפרח.

מטרות שהם אחזו בהן כל חייהם

ניטשו עכשיו בלי כל התנגדות,

ביום שבו החיילים חזרו למפקדה הכללית.

(85)

כשהם יצאו לראשונה, הלוחמים, מההיכל של אדונם, היכן הם החביאו את כוחותיהם האדירים? היכן היו מגניהם ונשקיהם? הם נראו כה חלשים וחסרי ישע והחצים ירדו עליהם כמטר מכל הכיוונים, ביום שבו הם יצאו מההיכל של אדונם.

כשהם צעדו חזרה, הלוחמים, אל היכל אדונם, היכן שוב הם החביאו את נשקיהם? היכן שמטו את חרבותיהם קשתותיהם וחציהם? שלום היה חתום על גבותיהם, והם השאירו מאחור את כל פירות חייהם הקודמים, ביום שבו הם צעדו בחזרה את ההיכל של אדונם.

הצינוק, סמיואל טיילור קולרידג'

ואת המקום הזה אבותינו יצרו לאדם!
זה התוצר של אהבתנו ושכלנו,
לכל מסכן שפגע בנו
תמים, אולי - ואם אשם אז מה?
האין עוד תרופה? הו אל כה חנון?
כל מוצא טהור וטוב מצטמק
בכוח בורוּת ועוני מחפיר
וכל חיוניותו גואה על ליבו,
ובקיפאון מושחת הופכת ארס,
ופורצת כמורסות הדֶבֶר;
ואז אנו קוראים לרמאים שפינקנו
וזו תרופתם! בדידות ללא רֵע
וללא מזור, דמעות ובכי,
ופנים פראיות, בשעה הקבועה,
נחשפות בין אדי צינוקו
לאור הדמדומים העגומים של הפנס.
כך ישכב, מוקף בנבזות, עד אשר
נשמתו משילה מהותה, ומתעוותת
אל מראות מעוותים.

בהינתן שליט אחר, הוֹ טבע
איך ריפאת את ילדך הסורר,
ובזקת עליו את השפעותיך
גון חמה, נוי ומתק האוויר,
נעימות היער והרוח והמים,
עד שישבר, ולא עוד יכול לשאת
את דְבַר היותו צורם וצְרִירִי
בתוך כל המחול הכללי
וכך, בדמעות, הוא כובש את דרכו
וזעם רוחו נרפא ומותאם,
לנדיבות המגע של האהבה

שירי סרק

יש רעיונות רבים וטובים,
אבל, לדאבוני, לא די בשירים.
יש הרבה דימויים נכונים,
אבל, לדאבוני, לא די בשירים.
לא די במילים הזועקות "די"
מול עיניים שמחייכות לעצמן
ושפתיים שאומרות "אמן"
מעל מסך בוהק.

לא די בהשראות המתכנסות
בין הדקות הקצובות
שהשורות השבורות
מכתיבות.
לא די בפעימות הלב
המתאימות עצמן למשקל
המילים הכתובות.

אם נניח על המאזניים את כל השירים שהיו והנם
האם הן תהינה יכולות להטות מעשה?

כי כתבו כבר שירים על העוני
אבל שיר לא יודע למזוג מרק.
וכתבו כבר שירים על הרוח
אך שירים לא קורעים כמו ברק.
וכתבו כבר שירים על אלוה
ובכל זאת השער נטרק.
וכתבו כבר שירים על שלום
אך היו אלה רק שירי סרק

כי כתבו כבר שירים על מהפיכה
אבל העם דורש קצב מזרחי
וכתבו כבר שירים על תרבות הצריכה
אבל איש לא מוריד את המחיר.
הו קפטן? אין קפטן.
הוא מכר את הנבחרת.
כי עם כל הכבוד למילים היפות,
יש סיבה שסוגרים את הדלת.

לו רק היה ניתן, לכתוב את העולם בשיר
הכול היה חינם, אפילו החמצן שבאוויר.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 28

28

תפילה, וסגידה וטקסים –

השלך אותם לצד.

בפינה של המקדש הסגור,

למה להתחבא לבד?

מגשש באפילה של תודעתך,

איזה תשמיש קדושה אתה מחפש?

פקח את עיניך וראה:

אלוהים לא נשאר בפנים.

הוא הלך למקום שבו איכרים עמלים

לקצור ולזרוע,

למקום שבו ריסוק סלעים לסלילה

לוקח שנה של עבודת כפיים.

הוא שם במבול ובלהט החם

ידיו כבר נוקשות מאבק

עשה כמותו והסר חולצתך

להיות בדרגה של הכול.

שיחרור? היכן תשיגהו?

היכן הוא נמצא?

בנטילתו את אזיקי הבריאה,

אלוהים עצמו כבול.

שכך מהטראנסים והפוּג'וֹת;

זרוק את מגשי הפרחים:

קרע בגדים, תהפוך מטונף, ומיוזע;

רד לאדמתו.

(11)

עזוב את המזמורים והשירה ואת ספירת החרוזים! למי אתה סוגד בפינה אפילה של מקדש שכל דלתותיו סגורות? רק פקח את עיניך והראה שאלוהיך לא לפניך!

הוא במקום בו החורש חורש את האדמה הקשה ובמקום בו סולל הדרכים שובר סלעים. הוא שם במטר ותחת החמה הקופחת וזר פרחיו מלא אבק. הנח את הכסות המקודשת, וכמוהו רד אל האדמה הטרשה!

ישועה? איפה ניתן למצוא את הישועה הזאת? אדוננו בעצמו נטל בשמחה את שלשלאות הבריאה, הוא קשור עם כולנו לנצח.

צא מהמדיטציות שלך ותעזוב את הפרחים והקטורת שלך! איזה נזג ייגרם אם בגדיך יתבלו ויוכתמו? פגוש אותו העמוד לצדו בעמל ובזעת אפיך.

////

שנה טובה!

בשבחי ההתבוללות, מתוך "מבקר בתרבות"

בפילוסופיה ישנם שני טעמים עיקריים להציב התנגדות לגישה או לזרם מסוים – בגלל חוסר הסכמה עם התוכן הרעיוני של הזרם, או בגלל חוסר הסכמה עם האופי של הפרטים הלוקחים חלק בזרם. הטעם הראשון נחשב מקובל יותר מבחינה אקדמית ונאות יותר להתנהגות תרבותית, אבל בדרך כלל רוב ההוגים (גם אם הם נמנעים מלהודות בכך) מתחילים לבסס את תגובתם בגלל הטעם השני. מאמר זה נכתב בגלל הטעם השני.

שאלת ההתבוללות מאז ומעולם היוותה לשאלה מהותית בתוך הדת היהודית, מתוקף כך שזו דת שנולדים לתוכה, כמו הדת ההינדואיסטית, בניגוד לדתות שנשבעים לתוכן (איסלאם), מוטבלים לתוכן (נצרות, בעיקר קאתולית), או משלמים דולר בחודש לתוכן (בהאיים). הבדל זה יצר תודעה המניחה את קיומו של קוד גנטי ראשוני הייחודי לדת הזו, או רצף בין דורי המתחיל באדם, או באברהם, או בדוד, או (במקרה של מרוקאים) ברמב"ם.

תודעה זו, שהיא אגב קדומה כמו התנ"ך עצמו (ע"ע כל הפרקים המונים בזה אחר זה שמות כדי "להוכיח שהכול חוקי"), הצליחה להשתלב באופן מושלם עם תודעה רומנטית גרמנית של תקופת פוסט-ההשכלה שנקראת בימינו 'לאומנות' – אותה דעה המניחה את העליונות המושרשת בכך שאדם נולד במיקום גאוגרפי מסוים על פני מיקום גאוגרפי אחר.

השילוב הזה בין הסיווג הערכי הטמפוראלי והסיווג הערכי הגאוגרפי נקרא היום גזענות. גישה לפיה זה לא משנה מאיפה אתה או למי אתה מאמין – אנחנו נמצא כבר סיבה לשנוא אותך כי ההערכה העצמית שלנו כל כך נחותה, בעקבות כשלים בתהליך החינוכי של הורינו, שאנחנו נאלצים להתאמץ ולהוריד את כל מי שהוא שונה ממנו כדי לשמור על מידה מינימלית של ערך עצמי, גם אם הוא מפוברק לחלוטין.

כחלק מתפיסת העולם של הפרט, ניתן למצוא את הגזענות בכל מקום וברוב המקרים הנושא בתכונה הזו יודע שיש לו עבודה עצמית לעשות ומעדיף שלא לחשוף את העובדה הזו בפומבי. אבל, כחלק מתפיסה לאומית, הגזענות מוקעת כלא חוקית מכל וכל, היות שמחקרים מראים שמדיניות לאומית גזענית מובילה לאפליה חמורה בחברה ולפעמים קצת לשואה.

ואז מגיע ארגון להב"ה, כמעין תשובה המתחכמת של אלוהים לדרישתה של הקבוצה הפואטית "הבא להבה", עם כל הבנצים והגופשטיינים שלו ומציג גזענות לאומית המקבלת שוב שוב את תמיכת המדינה.

לטענה שהוא לא מקבל את תמיכת המדינה אשיב שכל עוד הארגון לא מוצא מהחוק - בעקבות התנהגות המוגדרת בלתי חוקית במדינה שבה הוא נמצא – הוא מקבל את התמיכה היחידה שהוא צריך מהמדינה.

לכן, אחרי שאיבדתי תקווה במדינתי שתעשה את עבודתה נאמנה, החלטתי לצאת ולתקוף את הארגון הנ"ל באופן עצמאי בעזרת כל הכלים שברשותי ובניהם חופש הביטוי, פלורליזם, ליברליזם, דמוקרטיה, מדע, שאיפה לשוויון וכמובן היכולת להקיש על המקלדת ולגרום לאותיות להופיע על המסך.

זמן רב מדי שמענו למה להב"ה זה ארגון פסול אך ללא תועלת, אז אם אנחנו לא יכולים להתמודד עם הארגון מבחוץ הבה ננסה להתמודד עם הטיעון המרכזי של ארגון להב"ה על מנת לרסק מתחתיו את הקרקע שהוא עומד עליה בזמן שהוא מקיים פעולות שלא יביישו את האס-אה, ומפרסם סטטוסים שראוי שיופיעו בדף "כשאמא ואבא בני דודים".

אז מה הוא הטיעון הבסיסי של ארגון להב"ה? כראוי ליכולת ההספק הקוגניטיבי הקולקטיבית של כלל המשתתפים בארגון הזה, הטיעון לא מסובך במיוחד והוא בעיקרו מורכב מהמשפט הבא: "התבוללות זה רע". אחר כך מופיעים להם כל מיני טעמים אפוקליפטיים ופסבדו-סוציולוגיים התולים את הקיום החברתי שלנו  במניעת ההתבוללות, ומבקשים בזאת לחזק את הטיעון המקורי שהוא, כאמור, התבוללות זה רע.

לכן, במאמר זה אני מתכוון להציג מספר טיעונים מדוע התבוללות זה לא רק לא רע, זה אפילו טוב. ממש טוב. כל כך טוב שזה הולך לפתור את כל הבעיות החברתיות שלנו בצורה אלגנטית, פשוטה, ואפילו די סקסית כשחושבים עליה.

הטיעון ההיסטורי:

ההנחה שלא הייתה מעולם התבוללות ושישנו עם יהודי טהור ואחיד הנה שגויה מבחינה היסטורית. נתחיל מהסוף ונזוז אחורה: באותה מידה שמערכת החוק הישראלי משקפת מודל בריטי המבוסס בשורשו על המודל הרומאי של ג'סטיניאן, עם שילוב של תקדימים עות'מנים (בעיקר בשאלות של נדל"ן), כך גם המערכת הדתית המקובלת היום מבוססת על פסוקי הלכה ישראלים שפורשו על סמך הנחיות ברורות מברוקלין, שבתורן התבססו על מודל מזרח אירופאי של גולים שרואים את עצמם כממשיכים של זרם בבלי של פרשנות חוקי התורה, של זרם מסוים מתוך שלושה של עם שנקרא יהודי בזמן שלמנהיגיו קראו בשמות יווניים.

אפילו החגים שלנו משקפים תוצאה של מפגשים בין תרבותיים אלו. קחו לדוגמה את פורים. בפרס היה פסטיבל שנתי שבו מתחפשים, שותים הרבה, חוגגים את המזל, מספרים על האלים אישתר ומורדוך, ועל ניצחון הטוב על הרע. לפני הכיבוש הפרסי את האימפריה הבבלית, לא חגגו את פורים.

במילים אחרות – התבוללות כבר קרתה בכל דור ודור של העם היהודי ואפילו החגים שלנו התבוללו קצת.

הטיעון הסוציולוגי: אחד הדברים הקורעים את החברה שלנו (וכולנו יודעים למה מובילה שנאת חינם) הוא המאבק החברתי בין פלגים שונים בחברה שלנו – אשכנזים מול מזרחיים, מרכז מול פריפריה. מתוך קיום של התבוללות בין "גזעית" כזו בעשורים האחרונים אנחנו יכולים להצביע על היווצרותה של חברה ישראלית חדשה ומאוחדת המספקת לנו מכנה משותף עמוק יותר של חיבור בין תרבותי, של אימוץ ערכים אחד מהשני ושל הבנה טובה יותר של האחר.

בעוד שאני ובני דורי גדלנו בתודעה של קיומם של פערים חברתיים על בסיס מוצא, הדור של הבת שלי מביא עמו חברה שלמה של סווטלנה ביטונים למיניהם שיעזור להפוך את הכשל החברתי הזה שלנו ללא קיים. במילים אחרות – התבוללות מביאה לסופו של המאבק החברתי המבוסס על שאלות של מוצא.

הטיעון הכלכלי:

זמן רב מדי אנחנו עדים לסוג של "תנועת להב"ה כלכלית" לפיה כסף מתחתן עם כסף והפערים הכלכליים בחברה שלנו רק גדלים. לעומת זאת, התבוללות כלכלית מביאה מודל של השתתפות בנטל וחלוקה שווה של משאבים שאינו דורש התערבות מדינית הפוגעת בערכי השוק החופשי.

התועלת המדהימה של נישואים בין-כלכליים, כשחושבים עליה, מביאה לכך שצריך להיות בחברה שלנו איזה מודל ערכי לפיו יש לשבח את מי שהתחתן/נה עם בן/ת זוג ממעמד כלכלי שונה משלה.

במקום זאת, אנחנו מגנים את מי שמנסה להתחתן עם כסף, תוך התעלמות מופגנת מהשאלה הרומנטית, בו בזמן שהמעמד הגבוה בחברה שלנו בז למי מחברתו שהתחתן "למטה". במילים אחרות – התבוללות תביא לשוויון מלא בנטל ולמחיקת הפערים הכלכליים בחברה.

הטיעון הרומנטי: אחת הבעיות הגדולות בקיום האנושי הוא הלב השבור, פעמים רבות מדי החיפוש אחר אהבה נגמר בכאב כבד. קשה למצוא אהבה אמתית, מפגש שלם בין עולמות היכולים ורוצים לחיות אחד בתוך השני. ואם כבר מוצאים אהבה בעולם הקר והמנוכר שלנו, אז למה שנהיה מוכנים לוותר על הדבר הזה, שבאופן מוחלט כל התרבויות בעולם שהיו ושהנם מכירים כבעל ערך עליון בקיום האנושי, בגלל סיבה שרירותית כמו העובדה ששנינו הגענו מנקודות שונות בזמן ובמרחב על הכדור הזה?

הנה משהו שלא ידעתם – כולנו הגענו מנקודות שונות בזמן ובמרחב על הכדור הזה.

במילים אחרות – התבוללות תעזור להרבות אהבה בעולם שלנו. מה רע בלהוסיף קצת אהבה לעולם שלנו?

הטיעון הגזעני:

אחת התפיסות הגזעניות המוכרות מתארת את הצורך בשמירה על טוהר הגזע שלנו מפני דילול שלו בתוך החברה החיצונית הטמאה. מתוך עיקרון זה הגיע מדע האאוגניקה – או 'השבחת הגזע'. מדע זה הביא, למשל, את גרמניה בשנות החמישים לבנות שני סוגים של מחנות – אחד להשמדת הפרטים הטמאים של החברה, ואחד לייצור והשבחה של גזע עליון. למרות שהשני הצליח להביא לעולם דוגמאות אנושיות כמו הברונטית מ'אבבא', הראשון הוא חור שחור בהיסטוריה של האנושות כולה ושל העם היהודי בפרט.

אם לא די בכך, מדע הגנטיקה המודרני חושף לפנינו תמונה הפוכה לחלוטין – צמצום של המגוון הביולוגי בתוך קבוצה, או סגירה של קבוצה ביולוגית מפני חשיפה למטען גנטי חיצוני, מובילים באופן קבוע לניוון של התוכן הגנטי של הקבוצה. זאת מכיוון שתהליך ההתרבות מורכב מהפגשה של שני רצפים גנטיים - כאשר גנים דומיננטיים וחזקים יותר מחליפים גנים רצסיביים או חלשים יותר. בהיעדר גיוון ביולוגי – אין מקורות חדשים לגנים חזקים יותר והרצף מתנוון (ע"ע 'כשאמא ואבא בני דודים').

התבוללות מביאה למצב של הצגה מתמדת של תוכן גנטי חדש אל תוך המאגר של הקבוצה ובזאת מביאה להשבחה של הגזע.

במילים אחרות – התבוללות תגרום לנו לנצח את הנאצים במשחק של הנאצים ותעזור להפוך אותנו לגזע העליון!

הטיעון האנטי-נאצי:

אם כבר הזכרנו את הנאצים בואו נגמור אתם אחת ולתמיד, כי בוא נודה בזה – נאצים זה רע. אמנם הנאצים לא נמצאים כאן כבר למעלה מחצי מאה, אבל מה מבטיח לנו שהם לא יחזרו? במצב כזה, אם נמשיך לחיות בתוך גטאות קטנים של הקהילה שלנו ונשמור את המראה שלנו אחיד ויהודי, יהיה להם ממש קל לאסוף אותנו ולשלוח אותנו למשרפות. אם נתבולל הם לא ידעו מי אנחנו ואיפה אנחנו מתחבאים ולא יהיה להם שום סיכוי להשמיד אותנו. 

במילים אחרות: אם היטלר יחזור התבוללות תנצח אותו.

הטיעון ההסברתי: 

אחת הבעיות המהותיות של ארץ ישראל היום היא המשבר ההסברתי בזירה הבינלאומית. אין מה לעשות – האנטישמים האלה לא מאמינים למילה שלנו כל עוד אנחנו מחזיקים עם אחר בהסגר,באותו האופן שבו הגננת לא רוצה לשמוע למה אתה צודק כל עוד הברך שלך מונחת על הצוואר של הילד השני. אבל, אם הגויים האלה ישמעו למה אנחנו צודקים מאנשים מהחברה שלהם, הם יהיו חייבים להקשיב.

במילים אחרות: בזכות ההתבוללות יהיו הרבה אנשים משלהם בעדנו וחסרים לנו כאלה עכשיו כי... הסברה... 

(באופן אישי אני חייב להגיד שאני לא מבין מה בדיוק הצורך בהסברה, כילד לא נתבקשתי להסביר את עצמי אלא אם עשיתי משהו רע).

הטיעון ההלכתי:

ההלכה שלנו מאוד נוקשה לגבי בעיית ההתבוללות. אך, כמו כל מערכת שנבנתה על ידי אנשים חכמים ומנוהלת על ידי אנשים טיפשים, מנהלי המערכת לא שמו לב שבוני המערכת הכניסו פרצה בחוק על מנת לתת לשכל הבריא של הפרט מרווח פעולה.

על פי ההלכה הצורך בשמירה על הזהות היהודית כל כך חשוב, שאין אפשר לסמוך על האב במקרים כאלה  ויהדות נקבעת באופן אקסקלוסיבי דרך האם. אם זה נכון, ועלינו לעמול על הבטחת שימור קיומו של העם היהודי, אז אנחנו צריכים לשלוח את בנותינו באופן מידי לכל קצוות תבל על מנת שתרחבנה את הקהילה היהודית ותעשיר את עמנו.

במילים אחרות: הבת שלך יוצאת עם גוי? נפלא! אשת חיל מי ימצא! כן תרבנה בנות ישראל התורמות לקיום ושמירה של העם היהודי.

הטיעון הדתי:

אתם אומרים – "זה נוגד את האמונה שלי!", אני אומר "בוא תראה לי מה האמונה שלך שווה". אם אתם כל כך רוצים לשמור על האמונה הזאת היא צריכה להיות באמת משהו מיוחד, משהו שיכול לעמוד במבחן הפשוט של להתקיים לצד אמונה של מישהו אחר מבלי לאבד את העשתונות ולצאת במסע הרג חסר רחמים. חיה באמונתך, חיה את אמונתך ואם היא מספיק חזקה וחשובה ששווה לשמור עליה, בוא נראה איך אתה שומר עליה בבית משותף עם קאלוויניסטים, או עם בודהיסטים?

אני לא רוצה שתוותר על אמונתך, אני רוצה שתתחזק בה – דרך העמדה במבחן האולטימטיבי. אם אתה באמת רוצה לשמור עליה, אתה וילדיך תצאו מחוזקים מהמבחן הזה. 

במילים אחרות: אין יהודי אמתי כיהודי מתבולל.

הטיעון הפוסט-מודרני:

אנחנו חיים בכפר גלובלי, במרחב שבו חברה אמריקאית מרכיבה בסין חלקים מאיטליה וגרמניה, על מנת למכור אותם בערב הסעודית ולהכניס את הרווחים לבנק באירלנד, שבו יש תנאי מס מועדפים.

אנחנו חיים בעולם שבו רב-קוליות היא ערך לא חולשה. עולם שבו דוגמטיות והיאחזות בערכים מוחלטים של שחור ולבן זה לא רק מיושן ושגוי, אלא גם מראה על מידה מסוימת של חוסר טעם תרבותי.

במילים אחרות: אנחנו חיים בעידן שבו התבוללות היא או חסרת משמעות או שהיא מכילה בתוכה את כל הקיום שלנו – מהבגדים שאנחנו לובשים, לתכנים התרבותיים שאנחנו צורכים, לאוכל ולמים שאנחנו ניזונים מהם ולשמות שאנחנו נותנים לילדים שלנו.

במילים אחרות: פעם פגשתי חבר להב"ה בשם שון שלבש נייק ושלח בסמסונג שלו תמונות בוואטאפ לאחיו שבמזרח. מש"ל.

הטיעון ההפוך:

לבסוף, צריך לאמץ את ערכי ההתבוללות משום שלא לאמץ את ערכי ההתבוללות ובאופן פעיל להתנגד להתבוללות, זו פעולה שעושים חבורות של בריונים מטומטמים המנוהלים על ידי זקן מרושע שחושב שזכות גן עדן נקנית באיסוף גינויי גיהינום.

בנצי, תענה לי על זה: אם יש איזה שהוא יחס בין פגיעה באדם אחר לשכר ולעונש המגיעים לך בעולם הבא, אז מה הוא שכרו של זה שלא רק פוגע באחרים, אלא גם דן אותם לייסורי נצח בעולם שכולו רע על הדרך. 

במילים אחרות: אתם התחלתם, אל תגישו אם אתם לא מוכנים לקבל.

מי שקרא את הטיעונים האלה ורוצה לנהל דיון פורה בעד ונגד ההתבוללות מוזמן לעשות זאת בתגובות, או בדף הפייסבוק שלי, כל קול מוזמן בברכה ויזכה ליחס מכבד.

רק באהבה,

תום

אפר בני זינוביה

זה לא אבק, מתוקה
זה לא אובך.
זה לא זיהום של אוויר
מעוור.
זה אפר בני זינוביה,
נישא מערבה.
הריסות תדמור עפות
מהדף הפיצוץ.

כל מה שחשבנו שעבר חזר
ואי אפשר לראות דבר מוזר בספר הזה
כמו איש יוצא בחליפה באמצע אוגוסט אגדי
או איש שולח עריפה שתשודר בפול HD

יש סוחר בדים בירושלים שבוכה כבר חודשים
לא בגלל שאין לו פרנסה,
(החבר'ה מהשטייטל ברחוב הנביאים דואגים לכך)
אלא בגלל שאין למצוא יותר בדים
מתדמור, או מוסול, או דמשק.
אותם בדים שכשאירופה נגעה בהם,
היא הבינה שצריך רנסאנס.

אז מחר מתוקה
כשנצא מהארמון בחול שהוא ביתנו
וננער את הבגדים ששכחנו על החבל
אם תראי אותי דומע,
תזכרי
אני לא בוכה
פשוט נכנס לי קצת אבדן לתוך העין. 

הרצאה בפסטיבל אייקון 2015

חברים יקרים שלום רב,

אני שמח להודיע שגם השנה אזכה להרצות בפסטיבל אייקון המהולל. הפעם החלטתי להעביר הרצאה על המקורות הספרותיים של הז'אנר הפנטסטי. 

יותר מדי זמן מתייחסים לפנטזיה כסוגה ספרותית שהופיעה לה פתאום בחצי השני של המאה העשרים, בלי שום קשר למסורת הקנונית של הספרות המערבית.

בהרצאתי אני מתכוון לא רק להוכיח שטענה זו הינה שגויה ומטופשת, אלא גם להציג לצופים גם מספר סופרים מוכרים יותר ומוכרים פחות שהיוו הבסיס הספרותי שעליו בראו טולקין, סי. אס. לואיס וממשיכיהם את עולמותיהם השונים. 

ההרצאה תהיה בפסטיבל אייקון, בתאריך 30.09.2015, בשעה 22:00, האשכול מס 1 (האולם המרכזי במרכז הפיס).

אם אתם באים, אל תהססו לבוא לומר שלום...

  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 27

זו הסיבה שאני מסב לך עונג

הסיבה לירידתך לארץ

אחרת, אדון שלושת העולמות,

אהבתך תהיה לשקר

זו הסיבה שאני מסב לך עונג

הסיבה לירידתך לארץ.

אני חלק מהחיבור שבך,

עוויתות הרגש שלך

זורמות בלבי

אני חלק מהחיבור שבך,

עוויתות הרגש שלך

זורמות בלבי
פניהם הרבות של גלי געגועיך
משתקפים בחיי.
זו הסיבה שאני מסב לך עונג
הסיבה לירידתך לארץ.

זו הסיבה, למרות שאתה מלך המלכים,
שאתה ממשיך לשוב אל תוך לבי
בלבוש מכשף
אתה תמיד ער, אדוני

זו הסיבה, למרות שאתה מלך המלכים,

שאתה ממשיך לשוב אל תוך לבי

בלבוש מכשף

אתה תמיד ער, אדוני

זו הסיבה שאתה פה, אדוני,

זו הסיבה שאהבתך נמצאת באהבה

של אוהביך

זו הסיבה שאתה פה, אדוני,

זו הסיבה שאהבתך נמצאת באהבה

של אוהביך

צורתך מבוטאת בשלמות

כששניים הופכים אחד

זו הסיבה שאני מסב לך עונג

הסיבה לירידתך לארץ.

(56)

כך הדבר ששמחתך בתוכי היא כה מלאה. כך הדבר שבשמו ירדת מטה אליי. הו אדון כל הרקיעים, היכן תמצא אהבתך בהעדרי!

לקחתני כשותף בעושר זה של עולמות. בלבי המשחק האינסופי של הנאותיך. בחיי רצונך לנצח ממשיך ליטול צורה.

ולשם כך, אתה אשר הינו מלך המלכים, עיטרת עצמך בחן לשבות את לבי. ולשם כף אהבתך מאבדת את עצמה בתוך אהבתו של אוהבך ושם אתה נראה בבירור באיחוד השלם של השניים.