קוראים יקרים שבוע טוב,
הפעם בחרתי ללכת על משהו קצת שונה. ליצירה הבאה קוראים 'שאלתו של ניטשה', והיא מביאה את אחד הציטוטים היפים ביותר של ניטשה מתוך ספרו 'המדע העליז', תודה לאתר librivox.org על ההקלטה.
What, if some day or night a demon were to steal after you into your loneliest loneliness and say to you: "This life as you now live it and have lived it, you will have to live once more and innumerable times more; and there will be nothing new in it, but every pain and every joy and every thought and sigh and everything unutterably small or great in your life will have to return to you, all in the same succession and sequence - even this spider and this moonlight between the trees, and even this moment and I myself. The eternal hourglass of existence is turned upside down again and again, and you with it, speck of dust!"
התמונות צולמו כולן באירוע "בית ריק - הקיבוץ",
תבלו.
קצת כמו השיר על הגשם.
השבמחקהיה זמן בו הקטע הזה המצוטט היה עבורי מבחן
מבחן החזרה הנצחית -
ולפני כל רגע שאלתי את עצמי את שאלת השטן או המלאך.
האם אני מוכן לחיות רגע זה,
עכשיו שאני כותב לך,
לנצח עד אינסוף.
כי רגע זה הוא אינסוף - ותו לא.
ואם לא, אזי לא חייתי באמת.
תודה על התזכורת
פנטה ריי שלום רב,
השבמחקתודה רבה על התגובה. באופן אישי אני פחות מתחבר לכתביו של ניטשה, עם זאת הוא מעיין נובע של ציטוטים מעניינים. מעניין להוסיף שבמחברותיו של ניטשה ישנם ניסיונות מאוד לא אופייניים להוגה להוכיח את הבעיה של החזרה הנצחית: אחד הניסיונות היה כזה: אם הזמן הוא נצחי אז לא ייתכנו רגעים שאינם, אם אין רגעים שאינם אז כל רגע בהחרך מופיע שוב ושוב לנצח היות והיעדרה של החזרה תהיה חוסר במארג הנצחי של הזמן.
טיעון זה שגוי במבנה הלוגי שלו הרי זה כמו לומר "מכיוון שישנם אינסוף מספרים בין אחר לעשר אז בהכרח אחד-עשרה יופיע שם". בכל אופן ככל הנראה ניטשה חשב שעל האדם לחיות מתוך ההבנה הזו כל כך שהוא ניסה אפילו להוכיח לוגית את הטענה.
אלוהים אדירים לא.
השבמחקלחיות נעול לתוך גלגלי המכונה, ללא אפילו אשליה של בחירה או לפחות מתת השיכחה...
לא להיות עדיף על גורל שכזה.
עקיבא היקר,
השבמחקתודה רבה על התגובה. ממבט ראשון אכן דומה שמדובר בכלא שבו האדם נידון לחזור על אותו דבר שוב ושוב וכך לנצח. אבל ניטשה מבקש אותנו לשאול בעצם "האם החיים האלה, כפי שאני חי אותם עכשיו, ראויים לי. האם האופן שאותו אני מכלה את זמני הקצוב על פני הארץ הוא כן דיו, אותנטי דיו, כדי שאוכל להתחייב לו אפילו אם הייתי נידון לחזור עליו שוב ושוב".
את החיים האלה אני חיי מתוך בערות, את המעט שאני יודע, רכשתי בעמל ויזע.
מחקהחיים שאנו חיים אינם ראויים לאף אדם, אך זה כל שבניתן להשיג, מוות ושיכחה הם הם גאולתנו ממבושי המכונה.
עקיבא, עקיבא,
השבמחקכולם חי את חייהם מתוך בערות, חלקם ניחנים באשליית הידיעה, אך מה אם אני רוצה יותר ממה שמוצע לי? מה אם אני יכול לקבל יותר אך נמנע מכך מטעמים של "זה מה יש"? המוות יכול להיות נחמה כעובדה היחידה בעולם של מעלימי מס, אך בידינו לגאול את עצמנו מחיים של המתנה ושיכחה מתוך שאיפה, מתוך כוונה וכמובן מתוך עשייה.
שום דבר אינו מוצע, כל מה ש"שלי" נקנה על ידי מעשה.
מחקלרצות יותר לא יוצר יותר, מישהו צריך ליצור את ה"יותר".
בשיכחה נחמה פורתא לעלובי החיים.
אכן כך. אפילו החירות נרכשת. אך ישנם אלה אשר טוענים שחירותם אבדה בגלל... באלה מנסה לפגוע הפסוק, לעורר בהם את המעשה שבלעדיו רק אֵיִן.
מחקCui Placet obliviscitur, cui dolet meminit
מעניין מאוד, תודה רבה!
השבמחקתודה רבה אייל. תמיד כיף לפגוש חברים חדשים.
מחק