גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 52

52

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

הקוצים ביער התפוצצו לכדי פרחים –

אתה לא יודע זאת?

עצלן, עצלן –

אתה לא יודע זאת?

אל תבזבז את זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

בסופה של דרך מחרידה

בארץ שוממה, אטומה, אי שם

בסופה של דרך מחרידה

בארץ שוממה, אטומה, אי שם

חבר יושב לבד

מה שלא תעשה, אל תאכזב אותו

התעורר, התעורר,

אל תבזבז זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

אז מה אם השמיים הצחיחים בוהקים

בחומה הפראי של השמש?

אז מה אם הארץ בכל מקום מוכה

בשמיחת חולות בוערים?

אז מה אם היא משתנקת מצמא?

הבט אל תוך רוחך

האין אתה רואה שם עונג?

הבט אל תוך רוחך

האין אתה רואה שם עונג?

לצער יש חליל שעוקב אחר עקביך

הוא מנגן, הוא קורא, הוא קורא לך בדבש השיר

התעורר, התעורר,

אל תבזבז זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

הקוצים ביער התפוצצו לכדי פרחים –

אתה לא יודע זאת?

עצלן, עצלן –

אתה לא יודע זאת?

אל תבזבז את זמן

תנומתך טרם התנדפה

עיניך טרם נפקחו

(55)

עייף הוא לבך והתרדמה עודנה על עיניך. האם לא הגיעה אליך השמועה שהפרח מולך בהדר על הקוצים? עור, הו עור נא! אל נא תתן לזמן לחלוף לשווא!

בסופו של שביל מסולע, בארץ בדידות בתולה חברי יושב לבדו. אל תוליך אותו שולל. עור, הו עור נא!

מה אם השמיים נחנקים ונרעדים בחום שמש הצהריים- מה אם חולות בוערים פורשים את כנפי הצמא שלהם!  האם אין שמחה במעמקי לבך? בכל פסיעה שלך, האם נבל דרכך לא מתפרץ עם המנגינה המתוקה של הכאב?

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 51

51

זהו רצונך –

שאהיה גדול ממך,

ובזאת אעצים את אורך

באמנותי הצבעונית.

אתה שומר מרחק,

מזמן מנגינות שונות מכליי,

מצא נחמה לאי-התערבותך

בכך שאני שלוח לקראתך.

שירים הכמהים לחיבור

ממלאים את שמיך האדירים.

באילו חיוכים, דמעות, תקוות, פחדים,

באיזה מגוון רגשות,

באילו גלים שוקעים וגואים,

באילו חלומות דוהים ומתעצבים

כאילו שאתה יוצר מיצירתי

שליטה על כוחותיך.

ראה איך ציורי מעטרים-

מצויירים באלפיהם

על ידי מברשות היום והלילה-

את מסכך הסודי.

אתה ישוב נבדל,

מיופה: מה שאני רקחתי

מסתיר הבלתי-מקושט

הישיר שהוא אתה.

תערובת הקרנבל

חולשת על כל השמיים היום:

אתה, אני, קרוב, רחוק-

ההפצה של משחקנו,

המהומך, זימזומי,

רוחש מחיוּת

בואך היומי

בצאתי לקראתך.

(71)

שאני אעשה הרבה מעצמי ואדליק זאת מכל צידיי – כך מטיל צללים צבועים על זוהרך, כזו היא המאיה שלך. אתה מציב מחסום בהוויתך שלך ואז קורא את עצמיותך המשורתת במגוון תווים. ההנתנתקות-העצמית הזו שלך נטלה מוחשות בתוכי. השיר החריף של ההתקה מהדהד בכל הרקיע שצבעים רבים של דמעות וחיוכים, תקוות ופרחים, וגלים עולים ויורדים, חלומות מתנפצים ונרקמים. בתוכי תבוסת העצמי שלך.

המסך הזה שאתה הרמת צבוע באינספור דמויות עם מברשות היום והליל. ומאחוריו טווית מושבך במיטורין מופלא של קימורים, המטילים ספק בכל הקווים העקרים של הישר.

המצעד הכביר שלך ושלי התפרש על פני השמיים. במנגינה שלך ושלי כל האוויר חי וכל העידנים חולפים במשחק המחבואים שלך ושלי.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 50

50

באיזה קסם אתה שר, איך אתה שר!

נדהם, אני מקשיב, רק מקשיב

באיזה קסם אתה שר, איך אתה שר!

נדהם, אני מקשיב, רק מקשיב

אור מנגינתך

מציף את העולם

אור מנגינתך

מציף את העולם

משב מנגינתך חולפת בשמים

הנהר הגועש של מנגינתך מתנפץ דרך הסלעים

באיזה קסם אתה שר, איך אתה שר!

למרות שברצוני לשיר איתך עכשיו

קולי לא מוצא אף תו

ברצוני לדבר, אך מילותיי נחבאות-

מובס, אני בוכה בפנים

ברצוני לדבר, אך מילותיי נחבאות-

מובס, אני בוכה בפנים

בטוויית רשת מנגינות סביבי

השלכת אותי למלכודת

באיזה קסם אתה שר, איך אתה שר!

נדהם, אני מקשיב, רק מקשיב

באיזה קסם אתה שר, איך אתה שר!

(3)

אינני יודע כיצד אתה שר, אדוני! אני רק מאזין בדום תדהמה.

אור נעימתך מאיר את העולם. נשימת החיים של נעימתך אצה מרקיע לרקיע. הזרם הקדוש של נעימתך חוצב דרך כל מכשולי האבן ואץ הלאה.

ליבי כמהה לחבור לשירתך אך לשווא מחפש את קולו. הייתי מדבר אך דבר שיר לא פורץ ובתהייה כואבת אני בוכה. הא, שבית את ליבי בין הקורים הנצחיים של נעימתך, אדוני!

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 49

היכן האור, האור?

הצת אותו באש הגעגוע

הרי העששית, אך אין להבה

מה האבדון הזה שעל מצחי?

המוות יהיה עדיף

הדלקת את העששית באש הגעגוע

משלחת הכאב שרה, 'הו נשימת חיים

האל נשאר ער למענך'

משלחת הכאב שרה, 'הו נשימת חיים

האל נשאר ער למענך

מצועף בעלתה

הוא קורא אותך לניסיון

 הערכתו נמדדת בסבלך

האל נשאר ער'

השמיים צפופים מעננים

הגשם יורד במטר

בעומקו של הלילה הזה לשם מה 

אני לפתע מתעורר? 

הגשם יורד המטר

ברק, בוער בחטף,

רק מעבה את החושך

ברק, בוער בחטף,

רק מעבה את החושך

אינני יודע היכן, הרחק,

שיר עם מנגינה עגומה

גורר את חיי במורד הנתיב

שבו החושך מתעבה

היכן האור, האור?

הצת אותו באש הגעגוע

עננים רועמים, רוח מיללת

זמן חולף, אך הלילה העמוק הזה,

שחור כאבן משחזת, לא חולף

הדלק את עששית האהבה בנישמתי

הצת אותה באש הגעגוע

(27)

אור, הו איה הוא האור? הצת אותו באש הבוערת של התשוקה! הנה העששית אך אף לא ניצוץ להבה - האם זה גורלך, ליבי! אה, מוות יהא עדיף בהרבה עבורך!

אומללות מתדפקת על דלתך והמסר שלה הוא שאדונך ער והוא קורא לך למבחן האהבה של אפלת הלילה.

השמיים מכוסים בעננים והגשם לא פוסק. אינני יודע מה בוחש בתוכי - אינני יודע מה פשרו. הבזק חולף של ברק מושך איתו עגמומיות עמוקה על מבטי וליבי מגשש אחר נטיב למקום בו מנגינת הלילה קוראת לי.

אור, הו איה הוא האור? הצת אותו באש הבוערת של התשוקה! זה רועם והרוח חולפת בצווחה בחלל. הלילה שחור כאבן שחורה. שלא יחלפו השעות כך בחשיכה; הצת את עששית אהבת חייך!  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 48

48

טיילתי במשך זמן כה רב

על פני דרך ארוכה יותר;

תחילה יצאתי למסעי

כשהבוקר התעורר.

סביב כוכבים מצטלבים ושמשות

מסמן נטיבי עם זה המשוט

על פני עולמות, יערות ופסגות

שאין בכוחי לתאר.

להתקרב יותר מאי פעם

משמע להתרחק לעולם.

השבילים הכי נעימים

הם הקשים מכולם

אחרי שהתדפקתי על דלתות זרות

הבית הוא המקום בו תשובות שורות

בחוץ הם מחפשים קרניים זוהרות

של כוכב ששוכן בתוכם

בשל כמיהתי

לומר "פה הנך",

ישנן דרכים ושבילים לרוב

שאותי עוצרים ממקומך

"זה אתה, זה אתה" רק לדעת,

דרך זרמים וערוצים היא נובעת

גולשת מתוך הכמיהה רק לגעת

"היכן? הו היכן?"

(12)

הזמן של מסעי הוא אדיר והדרך ארוכה עד מאוד. יצאתי על הכרכרה של האור הראשון והמשכתי את מסעי דרך ערבות של עולמות משאיר עקבותי על פני כוכבי לכת רבים ושמשות. המסלול המרוחק ביותר הוא זה המוביל אותך קרוב יותר לעצמך והאימון המורכב ביותר הוא זה המלמד להפיק את הנעימות הפשוטות מכולן. על המטייל לדפוק על כל דלתות הזרים בכדי להגיע לשלו ויש לנדוד בין כל העולמות החיצוניים כדי להגיע למקדש הפנימי שבסוף. עיני טעו ונעו הרחק לפני שעצמתי אותן ואמרתי "הנה אתה!" הנאקה השואלת "היכן?" נמסה אל דמעות של אלפי נהרות ומציפה את היקום במבול ביטחון של "הינני!"  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 47

47

אני יודע

שאתה תאחז בהגה

אם אעזבו.

מה שיהיה, יהיה מעצמו:

המאבק הזה ללכוון

משאיר את כולי בים.

עזוב את ההגה, עזבו!

רק הבט בשקט

שב.

הישאר במקומך.

השאר הכול עכשיו

לכוכב הגורל.

המשכתי לנסות להדליק

מנורות

אשר כבו.

עסוק בזאת,

לכל דבר אחר נהייתי

עיוור.

אך עתה אמתין

באפילה

עם הסארי שלי פרוש לרווחה-

בשביל שאתה

תיקח את מקומך

מתי שתרצה.

99

כאשר אוותר על גלגל ההיגוי, יגיע זמנך לאחוז בו, אני יודע. מה שצריך לעשות יעשה בשניה. מאבק זה עבורי הוא לשווא.

אז הסר את ידיך ובדומייה קבל תבוסתך, ליבי, ותראה את מזלך הטוב לדמום במקום מושבך.

אלה פנסי כבות עם כל משב קטן של נשיפה ובניסיון להדליקן שוב ושוב אני שוכח כל דבר אחר. אך הפעם אהיה חכם ואחכה בחשיכה, פורס שטיחי על הרצפה – ומתי שיהיה זה נאה בעיניך, אדוני, בוא בשקט וקח מקומך כאן.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 46

46

הוא בא וישב לצדי

אך לא התעוררתי

הוא בא וישב לצדי

איזו שינה הייתה זו שאחזה בי

בכזה מזל ביש

הוא בא וישב לצדי

אך לא התעוררתי

הוא בא וישב לצדי

הוא בא בלילה החרישי

ויינה בידו

הוא בא ובלילה החרישי

ויינה בידו

רגינה מקודשת

ניגנה בחלומותיי

הוא בא וישב לצדי

אך לא התעוררתי

הוא בא וישב לצדי

ואני קם ומביט ברוח הדרומית

משתגעת

הניחוח המרחף של גופו

מציף את האפלה

ואני קם ומביט ברוח הדרומית

משתגעת

הניחוח המרחף של גופו

מציף את האפלה

מדוע לילי חולף כך

איתו כה קרוב וכה לא קרוב?

מדוע לילי חולף כך

איתו כה קרוב וכה לא קרוב?

מדוע המגע של זרו

לא ליטף את צווארי?

הוא בא וישב לצדי

אך לא התעוררתי

הוא בא וישב לצדי

(26)

הוא הגיע והתיישב לצדי אך לא נעורתי. איזו שינה ארורה הייתה זו, הו אומלל שכמותי! הוא הגיע כשלילה דמם; הנבל שלו היה בידו, וחלומותיי הדהדו מנעימותיו.

אבוי, מדוע כל לילותיי אובדים כך? אה, למה תמיד אני מחמיץ את צלמו של זה שנשימתו נוגעת בגבתי הישנה!

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 45

45

הוזמנתי להילולות של עונג בעולם

זו זכות, זו זכות להיות בין החיים

הוזמנתי להילולות של עונג

עיני תרו למרחקים, מאביסים

תשוקותיהם ביופי

עיני תרו למרחקים, מאביסים

תשוקותיהם ביופי

אזני הטביעו עצמן עמוק

במוזיקה

נתתם לי הזדמנות לנגן בחליל

בהילולות שלכם

שוטטתי אותם, מתקין שירים

מדמעות וחיוכים

נתתם לי הזדמנות לנגן בחליל

בהילולות שלכם

שוטטתי אותם, מתקין שירים

מדמעות וחיוכים

האם עתה הגיעה העת

ללכת ולפגוש אותך בחצרך?

האם עתה הגיעה העת

ללכת ולפגוש אותך בחצרך?

לשיר לך שיר של ניצחון –

בזאת חפצתי

הוזמנתי להילולות של עונג

(16)

קיבלתי את הזמנתי בפסטיבל העולם הזה וכך חיי בורכו. עיני ראו ואזני שמעו.

תפקידי בסעודה זו היה לנגן על כינורי ועשיתי ככל יכולתי. עתה, אני שואל, האם סוף כל סוף הגיע הזמן בו מותר לי ללכת ולחזות בפרצופך ולהציע לך את דומיית ברכותי? 

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 44

44

אני רואה את הויראהא שלך בכל מקום כל הזמן

בכל עולם

הוא מקבל כל כך הרבה צורות

ביערות ושדות ושמים וים

היא מחכה בדממה בכוכבים כל הלילה

בעיניים שאינן ממצמצות

בעלים ובגשמי המונסון

הוויראהא שלך רוחשת וגולשת

הוויראהא שלך מתרבה עם הכאב

של בתים כה רבים

היא מהדהדת בהרבה אהבות וכמיהות

ועינוגים וכאבים

לופתת אותי כל חיי,

מותכת ונמזגת לשירים כה רבים ומנגינות,

הוויראהא שלך גועשת ועולה על גדותיה

עמוק בליבי

אני רואה את הוויראהא שלך בכל מקום כל הזמן

(84)

אלה הם חבלי הפרידה המתפרשים מעולם לעולם ומולידים צורות אינספור בשמיים נצחיים.

זה יגון זה של ניתוק המתבונן בשקט בכל לילה מכוכב לכוכב והופך שירי בין עלים מרשרשים באפילה הגשומה של יולי.

זה הכאב המתפשט הזה המתעמק לאהבות ותשוקות, לרגעי סבל ושמחות בבתים אנושיים, ואת זה זה מתיך תמיד ומזרים בשירים דרך לב המשורר שלי.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 43

יש לך פגישה אי שם בלילה הסור הזה

הו רעי הקרוב

יש לך פגישה אי שם בלילה הסור הזה

הו רעי הקרוב

הרקיע מילל כמיואש

אין כל שינה בעיני

הרקיע מילל כמיואש

אין כל שינה בעיני

בפתיחת הדלת, יקירי

אני מביט החוצה שוב ושוב

הו רעי הקרוב

איני יכול לראות דבר בחוץ

אני תוהה היכן אתה פוסע

איני יכול לראות דבר בחוץ

אני תוהה היכן אתה פוסע

מעבר לנהר הרחוק אי שם

על שפת יער העבות אי שם

מעבר לנהר הרחוק אי שם

על שפת יער העבות אי שם

באפילה עמוקה אי שם

אתה מוצא את דרכך

הו רעי הקרוב

יש לך פגישה אי שם בלילה הסור הזה

הו רעי הקרוב

(23)

האם אתה בדרכים בלילה הסוער הזה, במסע האהבה שלך, חברי? השמיים נאנחים כאחד שוויתר. הלילה לא אשן. שוב ושוב אני פותח את הדלת ומביא אל האפלה, חברי!

איני יכול לראות דבר לפני. אני תוהה היכן שוכן שבילך!

ליד איזה חוף אפל של נהר שחור כדיו, ליד איזה קצה מרוחק של היער הזועף, דרך איזה מעמקים מבוכיים של קדרות אתה פוסע במסלולך לבוא אלי, חברי?

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 42

עתה ספינתי צריכה לשוט
כבר מאוחר לחכות על החוף
אבוי
ספינתי צריכה לשוט

הפריחה חלפה
אביב הלך
אמור לי, מה אני עושה
עם סל זה של פרחים נבולים?
אבוי
ספינתי צריכה לשוט

המים גואים, גועשים,
גלים נישאים
עלים יבשים נושקים לקרקע
סביב עצים חרבים

לאן הו לאן להביט
עם ריקנות מחשבה?
כל האוויר, כל השמים נרעדים
עם נגינת החליל על פני המים
אבוי
עתה ספינתי צריכה לשוט
כבר מאוחר לחכות על על החוף
אבוי
ספינתי צריכה לשוט

(21)
עלי לשגר את ספינתי- אני חייב. השעות המשתיירות חולפות על החוף - אבוי לי!
האביב סיים את פריחותיו ועזב. ועתה עם עולם של פרחי שווא דהויים אני מחכה ומשתהה.
הגלים הפכו רועשים ועל הגדה על השביל המוצל העלים  הצהובים מרפרפים ונופלים.
איזו ריקנות היא מושא מבטך! האין אתה חש את הרחש החולף באוויר עם תוויו של שיר מרוחק הצף מהחוף האחר?

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 41

41

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

השבתי את המפתחות לביתי

אין לי עוד בו נחלה

השבתי את המפתחות לביתי

אין לי עוד בו נחלה

אבקש אתכם היום לדרוש בשלומי

אני קד לכולכם בהולכי

ימים רבים הייתי שכנכם

לקחתי מכם יותר משנתתי

ימים רבים הייתי שכנכם

לקחתי מכם יותר משנתתי

הלילה סב עתה לשחר

נורות הרחוב כבר כבו

הלילה סב עתה לשחר

נורות הרחוב כבר כבו

אני קד לכולכם בהולכי

הרווחתי את שחרורי, חברים יקרים,

תנו לי את עזיבתי

אני קד לכולכם בהולכי

(93)

עזיבתי התקבלה. אמרו לי שלום, אחי! אני קד לכולכם והולך לדרכי.

כאן אני מחזיר את מפתחות דלתי – ואני מוותר על כל זכות למשכני. אני רק מבקש למילים אחרונות של חיבה מכם. 

היינו שכנים זמן רב, אך קיבלתי מכם יותר משאוכל לתת. עתה היום זורח והנורה שהאירה את פינתי האפילה כבתה. הזימון הגיע ואני מוכן למסע.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 40

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

גם נתיבי יהיה קריאת 

'ניצחון' נפלאה 

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

אל תדאגו לגבי מה אקח עימי

אלך בידיים ריקות

נושא רק את 

נסיבות ליבי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

אלבש זר פרחים כמתלבש לחתונה 

לא בשביל הדרך

לא אפחד מהמכשולים והסכנות

שאולי אאלץ לפגוש בשביל

לא אתלבש בשביל המסע

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה

כשהמסע שלי ייגמר

כוכב הערב יעלה - 

החליל המתאונן ינגן

בפתח ביתי שברג פוראווי,

אך

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

בעת עזיבתי,

אנא, כולכם, שמחו

קראו 'ניצחון'

(94)

בזמן זה של עזיבתי, שירו לי ברון, ידידי! השמיים שטופים בסומק השחר ונתיבי שרוע יפהפה.

אל נא תשאלו מה הבאתי עימי לקחת לשם. אני יוצא למסעי בידיים ריקות ולב מלא ציפייה.

אלבש את זר חתונתי. לי לא יהיו מלבושי נווד אפורים, וגם אם אמנם תהיינה סכנות בדרך אין בי חשש.

כוכב הערב יצא כשהמסע שלי יושלם ואת תווי התלונה של מנגינות הדמדומים ישמיעו משערי המלך.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 39

39

ביום בו הלוטוס פרח

ביום בו הלוטוס פרח

לא ידעתי דבר

מחשבותי נדו למקום אחר

לא הכנתי מגש בשבילו

נותרתי תם

ביום בו הלוטוס פרח

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

לעיתים ליבי נדחף ונטרף

הוא אץ כמו נותץ בחלום

דומה כי ניחוח של דבר מה מתקתק מרחף

אי שם על רוחות הדרום

ביום בו הלוטוס פרח

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

סחפתי רגלי בעקבות הניחוח

אל מחוזות שאחרי מחוזות

דומה שהעולם השתנק ממאוויים לזה

בגעש הראשון של האביב

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

מדוע לא סיפרו שזה לא רחוק?

שזה שלי, שלי

הזחל המטפס מתוק הריח כבר היה בפרח

בתוך הגן שבליבי

ביום בו הלוטוס פרח

(20)

ביום שבו הלוטוס פרח, אבוי, שכלי היה תועה, ולא ידעתי על כך. סלי היה ריק והפרח נותר באין משים.

רק פה ושם עצבות נפלה עלי – ונעורתי מחלומי לחוש זיכרון מתוק של ריח מוזר ברוח הדרומית.

הניחוח העמום גרם לליבי לדאוב מכמיהה ודומה היה לי שהייתה זו הנשימה הלהוטה של הקיץ מחפשת את השלמתה.

לא ידעתי אז שזה היה כה קרוב, שזה היה שלי, ושהמתיקות המושלמת הזו פרחה במעמקי ליבי.  

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 38

38

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

 

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

אם לא אזכה לחזות בפניך

ליבי לא ידע מנוחה

ככל שאתבוסס יותר בעבודה

יותר אני נסחף לים ללא חוף

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

אביב בא אל חלוני היום

בלהט מתנשף

דבורים מזמזמות בלי-דאגות

חוצות את השדות הלוך ושוב

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

היום הוא יום של לשבת יחדיו,

מביטים זה בעיניו של זה

בניחותא, בנופש, אשיר לך שיר

על כניעת החיים

הרשה לי רק לשבת עמך קצת,

רק לזמן מה

תהא אשר תהא מלאכתי ליום זה

אסיימה מאוחר יותר

הרשה לי רק לשבת עמך קצת

(5)

אבקש במחילה רק לרגע לשבת לצדך לזמן כה קצר. את כל העבודה שמונחת בידי אסיים אחרי כן.

הרחק מחזות פניך ליבי אינו יודע מנוחה או הפוגה ומלאכתי הופכת לעמל ללא סוף בים ללא חוף של מטלות.

היום הקיץ הגיע לחלוני עם אנחותיו ורחשיו הרכים והדבורים חורשות זימרתן בחצר המלכות הפורחת של הפרדס. עתה זה הזמן לשבת פנים אל פנים עמך ולשיר על הקדשות חיים בפנאי הזה הדומם והשופע.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 37

וינה

37

כמה עמוק מעמוק הנו

כמה עמוק מעמוק הנו

כאבי, תודעתי חבה קיומה

            לתהום הנצחית של מגעו

כמה עמוק מעמוק הנו

הוא מביא כישופים לעיני,

פורט על מיתרי הוינה של ליבי

הוא מביא כישופים לעיני,

פורט על מיתרי הוינה של ליבי

הוא מעיר בי מקצבים

של רון, עונג, יגון, הנאה

כמה עמוק מעמוק הנו.

כמה קסומה הגלימה שטווה

מזהב, כסף, ירוק, כחול

רגליו נמתחות מתחתיה

בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 

כמה קסומה הגלימה שטווה

מזהב, כסף, ירוק, כחול

רגליו נמתחות מתחתיה

בנוגעי בהן אתעלף משילהוב 

ימים רבים, עידנים רבים חלפו

הוא בסוד מכשף נשמתי

ימים רבים, עידנים רבים חלפו

הוא בסוד מכשף נשמתי

רבים הם השמות והזהויות הכובשים

שממטיר הוא בכל עת

כמה עמוק מעמוק הנו

כמה עמוק מעמוק הנו

(72)

זה הוא, הכמוס מכל, המעורר תודעתי במגעיו הספונים במעמקים. זה הוא הקורא לחשים מכשפים על עיני, ומנגן בשמחה על מיתרי ליבי במקצבים מגוונים של עונג וכאב. זה הטווה רשת זו של מאיה בגוונים נעלמים של זהב וכסף, כחול וירוק, ובין כפליה חושף רגליו אשר למגען אני מאבד את עצמי. ימים באים ועידנים חולפים, וזה לנצח הוא אשר מניע את ליבי בשמות רבים, בתחפושות רבות, בהתלהבויות רבות של אושר ויגון.

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 36

36

אני ממתין למסור את עצמי

לאהבה.

השעה מאוחרת, ואני מכיר בכל

פגמי.

אנשים באים לכובלני בכללים,

לקושרני בחוקים;

תחילה אני בורח, אז בעליזות מקבל

את הצער שהם כופים.

אני ממתין למסור את עצמי

לאהבה.

הם גוערים בי, ודבריהם

די נאים.

שיערמו זאת על ראשי!

לא אכפת לי.

היום עתה תם.

הסחר הושלם;

הם באו לקרוא לי, רגזו

כשתחילה לא הצליחו לתופסני.

אני ממתין למסור את עצמי

לאהבה.

(17)

אני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו. לכן השעה כה מאוחרת ולכן אני אשם בכאלה וויתורים. הם באים עם חוקיהם וחוקותיהם לכבול אותי מהר. אך אני לנצח מתחמק, משום שאני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו

אנשים מאשימים אותי וקוראים לי אדיש – אין לי ספק שהם צודקים בהאשמותהם. יום המסחר נגמר ובאה לסופה העבודה לעסוקים. אלה שבאו לקרוא לי לשווא חזרו לדרכם זועפים. אני רק מחכה לאהבה למסור את עצמי לבסוף לידיו. 

גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 35

 35

כל האנשים סביבי

שאוהבים אותי

נושאים כבלים עבים

לקשרני.

אהבתך מקדמה לשלהם;

דרכיך שונות,

אינך קושרני,

אתה מביט בסודיות,

אתה נותן לי חירות.

לבלב אשכחם, האחרים

מוודאים שהם תמיד נראים.

אך יום אחר יום חולף

מבלי לראותך

אם אקרא לך או לא;

אתה מותיר לי לעשות כרצוני.

לך זה מספיק

לשמרני קרוב

לוודא שאיתי טוב.

32

בכל האמצעים הם מנסים לאחוז בי חזק אלה האוהבים אותי בעולם הזה. אך לא כך הדבר עם אהבתך שהיא גדולה משלהם והנך שומרני חפשי. לבל אשכחם הם לא מעזים להשאיר אותי לבד. אך יום חולף אחר יום ועודך נעלם.

אם אקרא לך בתפילותיי, אם לא אנצורך בליבי – אהבתך אלי עדיין מחכה לאהבתי.