שלם - פואמה א-ב

א
תזהוני בחום היבש ללא רוח.
תכירוני בדם הנקרש בקרקע.
אני הוא האל היושב על ההר.
אני הוא האש שהוצתה בבקעה.

אני הזעם המסמא, אני הרעם בקיץ,
אני הטעם לטמא, זה אני פוער החיץ.
שמי הוא שלם ואלי הם קדים
ומזון קיומי הוא דם ילדים.

את מקדשכם בניתם על חורבות ביתי
למזבח שלי קראתם תופת
אני יצרו של הנוקם שמסרב להיעלם
אני האל אשר שולט בעיר-שלם.

תכירוני בשדה החרוך
תזהוני בלב המתקשה.
אני הגוסס שמוותר
אני הכועס שמבתר
את קולי תשמעו בקרבן האילם
מישהו צריך לשלם.

ב
שנים רבות,
הייתי אבן וצמא
צריך להודות,
הייתי רק אבן תמה.

אני זוכר את היום (מי שוכח?)
בו נעורתי לעולם והפכתי קיים.
אני זוכר את החום הקופח
היה חם ומגעיל ומושלם.

ביום שבו בנו של אדם
הניף אותי מעל ראשו של אחיו
אני עוד זוכר את שירתם של פלגי הדם
שהחלו נספגים סביב.

תזהוני בקנאה בין אחים
תכירוני בהורים הבוכים
אני הייתי ועדיין
כלי הזין של קין.

אני זוכר שלחשתי לחווה
אולי קנית אותו מיהוה
אך ברגע שהבל דימם
מישהו צריך לשלם