יהיה לכם חם
מידי. יהיה לכם קר מידי. תתקעו בפקקים. תצעקו זה על זה. תרעבו. תאכלו יותר מידי.
תלכו יותר מידי. תבזבזו יותר מידי. תתקעו עם מזומן. תשכחו לארוז דברים חשובים.
תארזו יותר מידי שטויות. תפספסו הרבה. תשתעממו. לא תספיקו. תתגרדו. תיפצעו. תפחדו
עד עמקי נשמתכם... וזה יהיה נפלא!
יש לנו שיטה בבית: בכל פעם שאי אפשר יותר וצריך
חופשה אנחנו מבררים כמה יעלה לכולנו סופ"ש ארוך "הכל כלול" במלון
נורמלי באילת, ומשתמשים בסכום הזה כתקציב שלנו לתכנון חופשה אמתית. עד כה השיטה הזו לקחה אותנו לחמישה
ימים בפראג ואמסטרדם, לשבוע בז'נבה ורומא, לשבוע בברלין ובודפשט ולחופשה ארוכה
באוקראינה. הפעם החלטנו שהפכנו מקצועיים
מספיק באמנות הטיול המשפחתי על מנת להרים הילוך, להשכיר רכב ולחקור אזור שלם, לא
רק עיר אחת או שתיים. כמובן, אי אפשר להכיר מחוז שלם בשבוע, כמו שאי אפשר להכיר
עיר בשלושה ימים. אני מכיר אנשים שחיים בניו-יורק עשורים, ועדיין לא מבינים אותה.
אבל העולם גדול וזמן וכסף הם מצרכים חשובים בכל זאת, ולכן אין ברירה אלא לשאוף,
לטעום, לדגום ומידי פעם לסמן מקום שאליו צריך לחזור.
ארבעה חודשים
לפני היעד כבר רכשנו כרטיסים. זו הדרך הזולה ביותר. כמו בכל פעם, בדקנו את הזמנים
שפחות או יותר מתאימים לכולנו ואז התחלנו לחפש את הכרטיס הזול ביותר החוצה מהארץ
הטובה. השיטה הזו מחייבת גמישות מסויימת בתנאים ובתאריכים, אך אם משקיעים בה
מספיק, אפשר למצוא כרטיסים, לדוגמא לז'נבה, בשלושים וחמישה דולרים. ז'נבה אם כן
נבחרה כיעד לטיסה. אבל את היעד הזה כבר בדקנו (כאן ניתן לקרוא על כך). למרבה המזל,
לנמל התעופה של ז'נבה שני צדדים – אחד שוויצרי ואחד צרפתי. ואם תדגישו לחברת
ההשכרה שאתם רוצים להשכיר רכב מהצד הצרפתי, תתפלאו לגלות שאותו הרכב יהיה זול ב60
יורו בערך.
[בקשר להשכרת
הרכב, נקודה חשובה, שלמזלנו למדנו מטעויות כואבות של אחרים: ישנן הרבה חברות מצד
ג' שמציעות השכרת רכב מהחברות הגדולות במחיר מוזל יותר – אל תשכירו מהן, אלא אך
ורק מהחברות עצמן! השכרה מצד שלישי היא אולי זולה יותר, אך המחיר הזול נובע ממספר
דברים שלא מיידעים אתכם ברגע ההשכרה המהיר והנוח – אין ביטוח לרכב וכל תוספת (מטען לטלפון, מעמד, ג'יפיאס) תעלה הרבה. בנוסף,
החברה המשכירה לא תראה בכם לקוחות שלה, אלא של חברה אחרת וככאלה תהיו טרף קל לכל "פיצוי"
שהם ימצאו לנכון להפיל עליכם (ניקוי רכב, שריטה שלא הבחנתם אם הייתה או לפני כן,
טנק דלק קצת חסר). לכן תמיד עדיף להשכיר היישר מהחברה הגדולה.]
הפעם בחרנו בEuropcar
ונכון לזמן כתיבת מילים אלה, לא הצטערנו על כך. הרכב שניתן לנו היה פז'ו 2008 משנת
2008. שזה כמו פז'ו 208, רק עם התוספות. כשתהיתי האם הרכב לא ישן מידי, הראו לי
שעברו עליו רק 7000 ק"מ. אני חייב להגיד שהרכב נסע נפלא את כל ה800 קילומטרים
שהעמסנו עליו, הוא הרגיש קטן מידי בהתחלה, אבל אחרי שראינו את הכבישים הקטנים והחניות
הקטנטנות – הקוטן הפך ליתרון גדול.
מכיוון שהיו
לנו ארבעה חודשים לתכנן את הטיול, אני מיהרתי לבחון אתרים חשובים ולקרוא ספרים רלוונטים
לכל תחנה ואשתי הייתה אמונה על החלק החשוב של לקרוא את האותיות הקטנות של כל
החוזים שלנו – הטיסה, הרכב, המלונות, הדירות, כמו גם לגלות עניינים חוקיים שונים
שראוי לדעת כאשר ניגשים לנסוע בצרפת – לדוגמא: בכביש שהנהיגה המותרת עליו היא 90,
הדו"חות ניתנים אפילו על 93 קמ"ש.
הימים שלפני
הטיסה היו עמוסים. שלושה ימים לפני-כן הייתה לאשתי יום הולדת וחשבנו שיהיה נכון
להביא את הבנות למסעדה כדי לעבוד איתן קצת על נימוסין צרפתיים בזמן הסעודה... כפי
שניתן לשער זו הייתה הצלחה אדירה והן בכלל לא התרוצצו כאחוזות אמוק וגררו עצמן על
הריצפא תוך כדי תעקות חוזרות ונשנות של המילה "אקשן!" ובכלל לא הכניסו
לנו חרדות רבות לגבי הילדים המחונכים של הצרפתים שיושבים בשקט שעתיים בארוחה
ומבקשים רשות לדבר. יומיים לפני הנסיעה הייתה לי הרצאה בפסטיבל אייקון, אליה אשתי
ובכורתי (בפעם הראשונה) הצטרפו. ההרצאה עברה בשלום יחסי לפי הביקורות שקיבלתי, והבכורה
בכלל לא השתעממה ממנה, ובכלל לא התקשתה להתמודד עם הנסיעה הארוכה מירושלים
לת"א ובחזרה ובכלל לא עוררה דאגות לגבי הנסיעה הקרבה שבה מתוכננות לנו מספר נסיעות
של בין שעה לשעתיים וחצי. בערב שלפני הטיסה אשתי הצטרפה אלי לחתונה של חברים שבה
הייתה לי הזכות להיות המחתן. אירוע שהלחיץ אותי ברמות של כלה. אחת כמה וכמה מכיוון
שבידי היה התפקיד להרגיע את הכלה. 
למה אני מספר
על כך? משום שאלה הימים שבהם היינו אמורים להיות עסוקים בהכנות אחרונות, אריזה,
בדיקה של כרטיסים וכתובות, ומכיוון שהימים האלה היו עמוסים בכל טוב, כל ההתארגנות
האחרונה נערכה בחטף. אני שכחתי לארוז חולצות חמות (לאלפים!) ואשתי, שפתחה את הטלפון
שלה לשיחות בינלאומיות, שכחה את המטען. לא נורא. שכחה מייצרת הזדמנויות נפלאות
לקניות, במיוחד בחו"ל.
הטיסה עברה
בשלום באופן מפתיע ביותר, הבנות התנהגו למופת ולא נרשמו צווחות מיוחדות. מלבד מספר
דקות שבהן הקטנה החליטה לשיר את הלהיט האחרון שלה "אני רוצה להיות עצובה
ויפה".
הטיסה הייתה של חברת איזיג'ט, איתם אנחנו טסים בדרך כלל. כולם היו
נפלאים ונחמדים, לא הרגשנו דחוסים ואם בחברה אחרת אפשר לשלם יותר בשביל מקום
לרגליים וארוחה חינם ויש לקוחות שמעדיפים זאת – בשביל זה יש שוק חפשי – לנו חשוב
בעיקר להגיע ליעד.
מלבד זאת היה
רגע אחד בטיסה שהיה שווה את הכול. עוד אנחנו טסים צפונה מהים התיכון לצרפת, הראתי לבתי
היכן הרברייה הצרפתית פוגשת את הים התיכון ואת המקום שבו מתחילים האלפים וסיפרתי
לה על האבנים השחורות והאבנים הלבנות.
לפני שלוש-מאות
מיליון שנה בערך, הלוח הטקטוני של יבשת אפריקה, עם המשקעים השחורים של אדמתו
התנגש, דחף ודחק את יבשת אירופה, עם האבנים הלבנות שלה. רכס הרי האלפים - המשתרע
מצרפת, דרך שוויץ, איטליה, אוסטריה, גרמניה, ליכטנשטיין, מונקו וסלובניה – הוא התוצאה
של ההתנגשות הזו. יש המספרים שעוד אז, החלו האבנים הלבנות של אירופה להתלונן על
האבנים השחורות שמגיעות אליה עם האלימות הזו שלהם. אבל לא ניתן לדעת, מכיוון שלא
היה אז מי שישמע אותן מתלוננות. ומלבד זאת, בלי המפגש האלים הזה לא היה לאירופה
נוף של הרים מושלגים, אדמה איכותית ועשירה ונהרות מתוקים וצלולים.
עוד אני מספר זאת
לביתי, ופתאום הנוף הופך שחור משחור ובמקום שמיכת הפוך הירוקה והגבשושית שהפרשה
לכל עבר שיניים שחורות מתרוממות מעלה לעברנו. עוד אני מצביע ואומר "תראי את
האבנים השחורות" ומהרהר שבנינו אולי הגיע הזמן שאירופה תשלים כבר עם זה שאת כל
מה שטוב בה היא קיבלה מהמפגש עם המזרח, ושאולי זה לא נורא כל כך שגם בתוכה יש מזרחים.
ופתאום האבנים הופכות לבנות משלג זך והטייס אומר "ליידיז אנד ג'נטלמן, אם
תסתכלו שמאלה תראו את המון בלאן". אם לא די בכך שהספגה הלבנה מופיעה לפנינו
בדיוק כשאנחנו הסתכלנו דרך החלון וחסמנו להמונים שקפצו מהצד הימני לחטוף מבט, הטייס
הגדיל ואף נתן פירואט עדין מסביב לפסגה, כדי לאפשר לכולם לשלוף ניידים ולגנוב פיסה
דיגיטלית מהפסגה הגבוהה באירופה.
אנחנו עוד נשוב
אל המון בלאן, אבל עכשיו הזמן להודות לטייס שהנחית את המטוס, לאסוף את רכבנו ולצאת
לדרך.
היה קצת קשה
למצוא את המעבר לצד הצרפתי של שדה התעופה, אבל תוך זמן קצר כבר דרשתי מהמשכיר שיעביר
את המערכת של הרכב מצרפתית לאנגלית (דבר שפשוט אי אפשר לעשות לבד). אחרי שהעמסנו
את כל המזוודות שלנו, קדתי למשכיר ולחשתי "מרסי". והוא באדישות של שומר סף
שרירותי אמר “Bon Voyage!”
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה