גיטנג'לי, מאת רבינדרנת טאגור, 51

51

זהו רצונך –

שאהיה גדול ממך,

ובזאת אעצים את אורך

באמנותי הצבעונית.

אתה שומר מרחק,

מזמן מנגינות שונות מכליי,

מצא נחמה לאי-התערבותך

בכך שאני שלוח לקראתך.

שירים הכמהים לחיבור

ממלאים את שמיך האדירים.

באילו חיוכים, דמעות, תקוות, פחדים,

באיזה מגוון רגשות,

באילו גלים שוקעים וגואים,

באילו חלומות דוהים ומתעצבים

כאילו שאתה יוצר מיצירתי

שליטה על כוחותיך.

ראה איך ציורי מעטרים-

מצויירים באלפיהם

על ידי מברשות היום והלילה-

את מסכך הסודי.

אתה ישוב נבדל,

מיופה: מה שאני רקחתי

מסתיר הבלתי-מקושט

הישיר שהוא אתה.

תערובת הקרנבל

חולשת על כל השמיים היום:

אתה, אני, קרוב, רחוק-

ההפצה של משחקנו,

המהומך, זימזומי,

רוחש מחיוּת

בואך היומי

בצאתי לקראתך.

(71)

שאני אעשה הרבה מעצמי ואדליק זאת מכל צידיי – כך מטיל צללים צבועים על זוהרך, כזו היא המאיה שלך. אתה מציב מחסום בהוויתך שלך ואז קורא את עצמיותך המשורתת במגוון תווים. ההנתנתקות-העצמית הזו שלך נטלה מוחשות בתוכי. השיר החריף של ההתקה מהדהד בכל הרקיע שצבעים רבים של דמעות וחיוכים, תקוות ופרחים, וגלים עולים ויורדים, חלומות מתנפצים ונרקמים. בתוכי תבוסת העצמי שלך.

המסך הזה שאתה הרמת צבוע באינספור דמויות עם מברשות היום והליל. ומאחוריו טווית מושבך במיטורין מופלא של קימורים, המטילים ספק בכל הקווים העקרים של הישר.

המצעד הכביר שלך ושלי התפרש על פני השמיים. במנגינה שלך ושלי כל האוויר חי וכל העידנים חולפים במשחק המחבואים שלך ושלי.