אני לא זוכר אם הזכרתי את העובדה הזו
מספיק, אבל אנסי יפה. מכיוון שזה היה היום האחרון שלנו בעיר הזו, לא הייתי מוכן
לעזוב אותה בלי לצלם אותה קצת עם חברנו המעופף. אבל כאן נכנסה בעיה נוספת: הצרפתים
מאוד מודאגים מתופעת הרחפנים העולמית. מבחינתם, כל רחפן שמצלם בארצם מדווח ישירות
לCIA על כל החירויות והזכויות הצרפתיות שלהם. הם כל כך
לא אוהבים רחפנים, שהטסה של רחפן באזור עירוני יכולה לעלות לצלם החובב עד 15 אלף
יורו. מצד שני – אנסי ממש יפה. הפתרון? לצאת לצלם עם הזריחה, בשבע לפנות בוקר, שעה
שהמטורפים היחידים שערים בה הם תיירים. אז בזמן שאשתי והבנות התחילו את היום שלהן
בשקט, התלבשתי מהר, שמתי על גבי תיק מלא ציוד ויצאתי לחוף לצלם כמו נער בדרכו
למבצע גרפיטי מפוקפק.
כבר סיפרתי שאנסי מתהדרת בעיר עתיקה
חביבה וציורית, ובכן ביום ראשון האחרון של כל חודש, רחובות העיר העתיקה הזו הופכים
לשוק פשפשים רחב העוטף את השוק הקבוע של אנסי. שוק שאתרי התיירות השונים מכתירים
כאחד השווקים היפים בצרפת. לשם פנינו היו מועדות. השוק בהחלט נחמד, אבל מסתבר
שהיום ראשון האחרון של כל חודש הוא לא כזה אטרקציה בכלל. ראשית, רוב הדוכנים הם
פיצ'פקס ושטויות שאין טעם לקנות אותם אם יש לך טעם. ושנית, מסתבר שהעיר החליטה שלא
לשמור את יום השוק הזה בסוד ופחות או יותר כל אוכלוסיית התיירים מהמחוז באה
להתקשקש שם.
היה עמוס ודחוק ולחוץ ואחרי חמש דקות
הדבר היחיד שרצינו זה לצאת משם. אבל, כמובן שלא נצא לפנ י שנקנה כמה מצרכים חשובים
להמשך המסע – ספציפית גבינות וריבות נפלאות במיוחד.
הקטע התמוהה בשוק של אנסי, הוא שהוא
ממוקם באנסי ואנסי, כידוע, היא עיר יפה מאוד. מכיוון שהיא יפה מאוד, היא גם יקרה
מאוד. אבל, אחרי המסע הזה בשוק, הבנו את החוקיות המוזרה שהוא החליט לעבוד על פיה –
בכל עצירה שלנו, בין אם זה כדי לקנות גבינות, ירקות, ריבות, צעיף או סלסלות חמודות
כאלה של פיקניק – המחיר בקופה הגיע לפחות או יותר 20 יורו. זה היה מוזר. לכן, העצה
שלנו למבקר בשוק, היא לא לחשוב מה אתה רוצה, אלא בכמה דוכנים אתה מתכוון לעצור.
אחרי שהחלטת לעצור בארבעה, אתה יכול לצפות לבערך 80 יורו של הוצאות ולהעביר את
הזמן בחיפוש אחר הדוכנים הכי טובים לבזבז בהם את הסכום הזה.
מרוצים קיפלנו את מטלטלנו שוב אל
הרכב, אמרנו שלום לאנסי, עם הבטחה לבוא ולבקר בה שוב, פעם. כשיהיה לנו מספיק
משאבים כדי להנות ממנה בלי להרגיש כאב על המחירים המופקעים (שהם אגב, קצת פחות
מהמחירים בישראל).
התחנה הבאה שלנו במסע הייתה תחנה
שאני, באופן אישי, מאוד התרגשתי לקראתה – טירת דה מנטון סן ברנרד. טירה שמתהדרת
בהיסטוריה מטורפת לחלוטין: המשפחה שחיה בה נמצאת שם כבר 600 שנה. בזמן מלחמת העולם
השנייה, אב המשפחה היה אחד מהמקימים של הרזיסטנס. היא נבנתה על מקום הולדתו של סן
ברנרד, הקדוש השומר של החוצים את האלפים, והמקור מהמאה ה10 של הכלב המפורסם שזכה
לשם אחרי הציל אנשים מהאלפים. אבל החלק הכי מרגש (לפחות בשבילי) הוא שני ביקורים
שנערכו בטירה הזו בסוף המאה ה17 ובראשית המאה העשרים. 
בימי מלכותו של לואי ה14, הגיע לטירה
הזו הסופר שארל פרו, ושבהשראת הטירה הזו הוא כתב את האגדה על היפהפייה הנרדמת
(חשוב להעיר שגרסה אחרת, אמינה יותר, ממקמת אותו בחבל הלואר בטירת אוסיי), בגרסה
שלו היפהפה נרדמת למאה השנה וכשהיא מתעוררת (לבד) היא רואה נסיך יפה תואר, בו היא
זוכה כפיצוי על הגורל האכזר שעבר עליה. לנסיך, מסתבר, יש אם שהיא אוג שאוכל ילדים,
והיא רוצה לאכול את הילדים שלו ושל היפהפה הנרדמת שלו. האם נכשלת הודות לטבח רחמן
ובסוף מבשלים אותה.
הביקור הפחות מוטל בספר נעשה שם
בראשית המאה העשרים, על ידי האנימטור וולט דיסני. הוא חיפש טירה שתהיה השראה לטירה
של היפהפייה הנרדמת שלו ומצא אותה כאן. אותה טירה הפכה להיות הטירה שרואים בהתחלה
של כל סרט דיסני מאז ועד היום. 
מיותר להגיד שהתרגשנו מאוד לטייל
בטירה האמתית של היפהפייה הנרדמת. אבל גודל ההתרגשות כגודל האכזבה. שלא תבינו אותי
לא נכון, הטירה בהחלט מרשימה ויפה ומלאה במסתורין, אבל הבעלים הנוכחי של הטירה
החליט שהוא רוצה חוויית מבקרים מסוימת מאוד: במקום לפתוח את הדלתות של כמה חדרים
ולתת למבקרים לשוטט ולצלם כמו בנאדם נורמאלי, הוא שכר את שירותיהם של ילדי להקת
תאטרון חובב צרפתי ובנה מסלול שבו, בכל פעם האורחים נכנסים לחדר אחר ושם מקבלים
בצרפתית הצגה בינונית עם הסבר על החלל. חלל אחד שהיה מרשים במיוחד היה הספרייה
העתיקה, אשר התגאתה בכל כרכי האנציקלופדיה של דידרו ודלאמבר. ואפילו היה שם חדר
שינה של נסיכה, אשר סיפרתי לביתי שזו זו היא המיטה של היפהפיה הנרדמת. אבל צריך
להבין שהשהות בכל חדר הייתה מורכבת מהחובה לשמור על שקט מופתי בזמן שאיזה ילד
מקשקש משהו בצרפתית תוך כדי שהוא מראה את כישורי המשחק הבינוניים שלו. לבסוף אמרה
לי בתי את המשפט המנצח של הטיול: "אני חושבת שאני יודעת למה היפהפייה נרדמה –
זה היה משעמום".
בקושי רב שרדנו את כל החללים, עד
שהרשו לנו לצאת מהמקום הזה ולברוח כל עוד נפשנו בנו. כך יצאנו אל עבר היעד הבא של
מסענו – גרנובל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה