שיר חירות, מתוך 'הנישואין של עדן ושאול' מאת וויליאם בלייק

שיר חירות

1. שלהבת הנצח נאנחה, זה נשמע בכל הארץ
2. החוף של אלביון הוא שתיקה חולה; השדות האמריקאים רפים.
3. צללי הנבואה רועדים לאורך האגמים והנהרות, ורוטנים לאורך האוקייאנוס. צרפת מוטטו צינוקכם!
4. ספרד המוזהבת, נפצו את מחסומיה של רומא העתיקה
5. השליכי מפתחייך, הו רומא, אל תוך מעמקי המפלה, אפילו עד המפלה הנצחית!
6. ובכי!
7. בידיה הרועדות היא לקחה את הטרור שאך נולד ביללה.
8. על הרי האור הנצחיים האלו אשר עתה חסומים על ידי הים האטלנטי, האש שאך נולדה ניצבת לפני המלך העשיר בכוכבים.
9. עטופים בשלגים אפורי גבות ופניהם רועמים, כנפי הקנאה למנופפות מעל התהום.
10. יד החרב בוערת מעל; המגן היה חשוף; קדימה נעה יד הקנאה בינות השערות הבוערות, והשליכה את הפלא שאך נולד אל הרקיע עטור הכוכבים.
11. האש, האש נופלת!
12. הביטו מעלה! הביטו מעלה! הו אזרחי לונדון, בטאו תחושותיכם! הו יהודי הנח לספירת הזהב; שוב לשמן שלך וליין! הו אפריקאי, אפריקאי שחור! (צאי מחשבה מכונפת המרחיבה את מצחו.)
13. הגפיים הבוערים, השיער הדולק בלהבות, נורה כשמש השוקעת אל הים המערבי.
14. נעור משנתו הנצחית, היסוד האפור נמלט בשאגה.
15. מטה מיהר מכה בכנפיו לשווא, המלך הקנאי, יועציו אפורי-הגבות, הלוחמים הרועמים, הוותיקים המצונפים; בין קסדות ומגנים, ומרכבות, סוסים, פילים, שלטי חוצות, טירות, מקלעים ואבנים.
16. נופלים, אצים, משחיטים, קוברים בחורבות, במאורתה של אורת'ונה.
17. כל לילה תחת ההריסות, הלהבות האפילות שלהן מופיעות דהויות סביב המלך הקודר.
18. ברעם ואש, מוביל את להקת כוכביו דרך הישימון הרחב הוא מפיץ אץ עשרת דיברותיו, מחליף את עפעפיו הנוצצים מעל העלטה, בייאוש אפל.
19. היכן שבן האש בעננו המזרחי, כשהבוקר מזריח את חזו הזהוב.
20. נבגי העננים הכתובים בקללות, חותם את החוק המאובן לאבק, מאבד את סוסי הנצח ממאורות הליל, בוכה: "הממלכה אינה עוד! ועתה האריה והזאב יחדלו".

שירת המקהלה

מי ייתן וכמרי העורב של השחר, כבר לא יעטו שחור רצחני, ובתווים גסים, יקללו את בניו של עונג. גם לא את אחיו הידוע אשר, בהיותו טירן, קורא בחופש, להניח את הכבל או לבנות את הגג. לא עוד שנאה דתית תיקרא בתולין לזה אשר חפץ אך לא פועל.

משום שכל דבר חי קדוש הוא.