שירי סרק

יש רעיונות רבים וטובים,
אבל, לדאבוני, לא די בשירים.
יש הרבה דימויים נכונים,
אבל, לדאבוני, לא די בשירים.
לא די במילים הזועקות "די"
מול עיניים שמחייכות לעצמן
ושפתיים שאומרות "אמן"
מעל מסך בוהק.

לא די בהשראות המתכנסות
בין הדקות הקצובות
שהשורות השבורות
מכתיבות.
לא די בפעימות הלב
המתאימות עצמן למשקל
המילים הכתובות.

אם נניח על המאזניים את כל השירים שהיו והנם
האם הן תהינה יכולות להטות מעשה?

כי כתבו כבר שירים על העוני
אבל שיר לא יודע למזוג מרק.
וכתבו כבר שירים על הרוח
אך שירים לא קורעים כמו ברק.
וכתבו כבר שירים על אלוה
ובכל זאת השער נטרק.
וכתבו כבר שירים על שלום
אך היו אלה רק שירי סרק

כי כתבו כבר שירים על מהפיכה
אבל העם דורש קצב מזרחי
וכתבו כבר שירים על תרבות הצריכה
אבל איש לא מוריד את המחיר.
הו קפטן? אין קפטן.
הוא מכר את הנבחרת.
כי עם כל הכבוד למילים היפות,
יש סיבה שסוגרים את הדלת.

לו רק היה ניתן, לכתוב את העולם בשיר
הכול היה חינם, אפילו החמצן שבאוויר.