השאלה - מתוך 'אל מול שפות התהום'

לפרק הראשון של 'אל מול שפות התהום'  

כאמור, בין כתלי התהום שבין החוויה והוויה מהדהדת השאלה.

תשובות לשאלה הזו יש הרבה ועדיין השאלה היא אחת.

אם ברצוננו לבנות את הגשר, שלא לומר לחצות אותו. עלינו להיטמע בשאלה. לנטוש את כל התשובות ולרדת, הלאה והלאה בתוך השאלה.

כל שאלה, כשאלה, מחפשת תשובה, מבקשת תשובה. יש שאלות המובילות לתשובה אחת ויש שאלות המזמינות תשובות אינסוף. לא נכון לחשוב ששאלות יש הרבה ותשובה אחת, כשם שךא נכון לחשוב שיכול להיות רק ציור אחד לכל דמות. 

מה היא, אם כן, השאלה?

השאלה הטמונה עמוק בתוך התהום היא שאלה פשוטה מאוד ועם זאת כמה מורכבות תשובותיה.

השאלה היא - "מה יש?"

לשאלה זו שתי פנים. מצד אחד, בתוך השאלה "מה יש?" נחבאת השאלה "מה לא יכול שלא להיות?" וזו תהיה הנקודה הארכימדית שעליה ניסו רבים לבנות. נחפור עם כן בשאלה זו ושם נחפש את הקרקע היציבה שעליה נוכל לבנות את אחד היסודות שלנו.

מצד שני, השאלה "מה יש?" מעלה לנגדינו ריבוי אינסופי של אפשרות, שכן חבוי בתוכה אותו ריבוי העולה מהשאלה "מה יכול להיות?" משאלה זו נחצוב אל תוך עומקו של היסוד השני.

לקראת היציאה לדרך, יומרה וגאווה וחוצפה מרימות אלי את עיניהן. הן שואלות אותי מי אני? ומדוע אני חושב שאני יכול ללכת בדרך בה אנשים רבים, טובים ממני, אשר להם כושר כישרון והכשרה טובים משלי אלפי מונים. אעזר במילותיו של פיכטה כדי להיחלץ מהן: "האמת שהם יודעים, מאין ידעוה אם לא מתוך עיון עצמי? ומדוע לא אמצא אני אותה האמת בדרך אותו עיון, שהרי חשוב אני כמוהם? כמה הורדתי וביזיתי את עצמי עד כה?"

לפרק הבא