מבט האם ומבט האב – מתוך "אל מול שפות התהום"

לפרק הראשון של 'אל מול שפות התהום'

לפני שנוכל להמשיך במסענו זה במרחביה הרעיוניים של הפילוסופיה, יש להקדים תרופה לחוויה נפוצה בקרב קוראי הפילוסופיה, ובמיוחד בקרב קוראיה הצעירים והחדשים. חוויה זו יכולה להיות מתוארת כאכזבה הנובעת מציפייה לאיזה "רגע מטריקס", רגע שבו העולם, כפי שאני תופס אותו, מתמוסס לנגד עיני והעולם כפי שהוא באמת, על כל שדותיו, סודותיו ושדיו, מתגלה. זה בדרך כלל לא קורה. ובפעמים הנדירות שזה כן קורה, זה בדרך כלל קורה בטעות. בעקבות אי הבנה, או הבנת יתר. הן של הפילוסופיה והן של המשמעות של המטריצה לה אנו קוראים - בהתייחסות ישירה לסרט עם הגיבור החדגוני - מטריקס.

על מנת להשתחרר מהטעות הזו ולמנוע את האכזבה שהיא גוררת, עלינו להסב את מבטינו אל האופנים השונים שדרכם הפילוסופיה, כפי שהיא באה לביטוי בעולם הכתבים והרעיונות שמרכיבים אותה, מביטה על העולם. שכן, בדומה לכל מבט אחר, האופן שבו אנו מביטים על הפילוסופיה משפיע על התמונה המשתקפת לנגד עינינו. מנקודת מבט זו אנו יכולים לראות שתי צורות הסתכלות מקבילות אך שונות שהן ראשוניות לצורות הסתכלות אחרות.

לגישה אחת נקרא הגישה של הפטרנה, מהמילה Pattern, הגישה המבקשת להציב תבנית אשר לתוכה ניתן יהיה ליצוק את העולם. גישה זו מניחה שהעולם מורכב על-פי תבנית יצוקה, ומבקשת למצוא את התבנית הזו. אבן הבוחן של התבנית הזו היא התיישבותה עם העולם, כפי שהוא בא לידי ביטוי ב"מצב עניינים" זה או אחר.
גישה זו מתקשה להתמודד עם השונה והנבדל משום שהיא תמיד ניצבת אל מול החשש שיהיה עליה לשבור את התבנית הקיימת בעקבות מקרה זה או אחר. מצד שני, היות והשאיפה של הגישה הזו הוא למצוא את התבנית המוחלטת, היא תמיד נעה לקראת שבירת התבנית הקיימת.
"המודל הסטנדרטי" של הפיזיקה של ימינו יכול להיות דוגמה מצוינת לתבנית מסוג זה, אך ישנן רבות אחרות. כמו לדוגמה תפיסת הווייה האחדותית של פארמנידס, "תורת האידיאות" של אפלטון, הקטיגוריות האפריוריות של קאנט וההיררכיה הדינאמית של היגל.

הגישה השנייה של הפילוסופיה הינה הגישה של המטריצה, מהמילה Matrix, הרואה בעולם כראשוני לכל תבנית ומבקשת להוציא ממנו איזו צורת הסתכלות מיוחדת אשר תספק, ולו לרגע, תמונה של העולם שממנה יהיה אפשר להפיק תובנה ייחודית.
גישה זו אינה חוששת מהאחר, מהנבדל, אלא היא דווקא מעריכה אותו כל-כך, שלעיתים נראה שהיא מייחסת לו חשיבות יתרה. במקביל המטריצה משקפת קושי להתמודד עם האחדות, עם הבלתי-משתנה ולכן דומה לעיתים שמטריצות רבות נזנחות במהרה עם בואן של מטריצות חדשות, למרות שייתכן והן יכלו ללמדנו עוד דברים אין ספור. כך, השאיפה הזו למצוא תמיד מטריצה חדשה מייצרת מתח רב בין הצורך לחדש והרצון להשתהות בהווה על מנת להבינו בצורה מספקת.
הגישה הפוסט-מודרנית לאומנות יכולה להיות דוגמה טובה לגישה זו, אך ישנן דוגמאות רבות, האש והנהר של הרקליטוס, החיפוש המתמיד של סוקראטס, המבוך היוצא מהמבוכה של הרמב"ם, המשך של ברגסון כמו גם כוכב הגאולה של רוזנצוויג, אם למנות כמה.

שתי צורות אלה אינן ייחודיות לפילוסופיה. בעולם השירה אנו מוצאים הרבה פעמים את המתח בין הרצון ליצוק את העולם לתוך אחת מהתבניות הרבות הנמצאות בידי המשורר – האודה, הסונט, האלגיה - לשירה היוצאת מהעולם ומדגישה את החריגה, את הזליגה החוצה מגבולות התבנית, שירה המבקשת לחצות את החוצץ בינה ובין העולם מתוך יציאה מהגבולות של השורה ושל השירה. כדי לייצב הבדלה זו אנחנו יכולים להעמיד בצד של הפטרנה את מילטון, וורדסוורת', נתן אלתרמן ודליה רביקוביץ', ובצד של המטריצה את בלייק, קולרידג', שלונסקי ולאה גולבדרג.

השתמשתי בדוגמאות מקבילות בתקופתן על מנת להראות שאין זו תנועה של הרוח מעמדה אחת תבניתית יותר אל עמדה מטריצית, כפי שרבים נוטים לחשוב, אלא שבכל תקופה ניתן למצוא דוגמאות לכאן ולכאן. כמו כן, חשוב להדגיש שהחלוקה הזו אינה מוציאה וכוללנית, ישנן צורות אחרות של הסתכלות וביטוי, כמו לדוגמה הגישה המבקשת לייצר ייצוג אותנטי וייחודי של היוצר אשר יכולה להיות לעיתים בצד זה ולעיתים בצד ולעיתים, אם היא באמת ייחודית, לייצר צד שלישי שאינו זה ואינו זה. דוגמאות למצב זה הן נדירות באותה מידה שהן מופלאות; שייקספיר, גתה, עגנון.

התמונה הופכת מעניינת יותר כאשר אנו מבחינים שמקור המילה Pattern בא מהמילה Patter – אב, ומקור המילה Matrix נמצא במילה Matter – אם. מנקודת מבט זו אנו יכולים לפתח את המיתוס הלשוני הזה ולומר ששתי גישות אלו, שתי צורות הסתכלות אלו מועברות לנו בירושה מהדורות הקודמים לנו. כך שלמרות שלכל אדם עיניו שלו, כל אדם מביט על העולם מעיניים אשר צבען ניתן לו בירושה.

מתוך הבחנה זו, אנחנו יכולים להצביע על כשל מוטבע בצורות ההסתכלות שלנו על העולם. כשל הניתן לניסוח דרך החלוקה הזו למבט-אב ומבט-אם על העולם והוא שפעמים רבות אנו הופכים מטריצה לפטרנה. כלומר, אנו מוצאים נקודת הסתכלות ייחודית ומעניינת המראה לנו את העולם באופן שונה ומרוב התרגשות, או הפתעה, אנו מקעקעים אותה למבטינו כמשקפיים מקובעות. הסיבה לכשל זה יכולה לנבוע מכך שכל פטרנה יכולה להיות מטריצה וכל מטריצה יכולה להיות תבנית פוטנציאלית. או מכיוון שישנן מטריצות רבות בעוד אין אנו יודעים אם בוודאות אם ישנה פטרנה אחת או יותר או לא.

אך כשל זה אינו הסיבה לכך שאבחנה זו הופיע בספר זה. הסיבה היא שבמאה העשרים שתי צורות הסתכלות אלו קרעו את הפילוסופיה לשני זרמים ראשוניים, זרם אב וזרם אם. מתוך מצב זה נוצרה תופעה לפיה הצד הדוגל בגישה מטריצית החל מביע התנגדות אידיאולוגית לכל ניסיון לייצר תבנית מוצקה, בעוד הצד הדוגל בגישה יותר פטרנליסטית מצא עצמו כה עסוק בפעילות התיקון וההתקנה של התבנית שדומה שהוא החל שוכח שהעולם איננו רק "זה אשר ניתן ליצוק לתוך תבנית". 

לפרק הבא