לפני שניתן לקיים איזה שהוא דיון רציני בנושא כלכלה (או בכל נושא אחר למען האמת), יש לוודא שכל המתדיינים נמצאים בתוך אותו מרחב דיון. שכן, אם במסגרת דיון כלכלי נגלה שכל אחד מהצדדים מבין את הנושא עצמו בצורה אחרת לחלוטין, לא נוכל לצפות שתיתכן איזו שהיא התקדמות הנקודה הראשונית הזו הלאה. על מנת למנוע מצב זה, יש לייחד פרק בתוך הדיון שלנו לענות על השאלה "מה זו כלכלה?"
על מנת להבין מה זו כלכלה, כדאי אולי להתחיל באופן שבו כלכלנים מבינים כלכלה. כפי שאתם יודעים, או וודאי תגלו תוך כדי קריאה במאמר הזה, אינני כלכלן. אינני מבין כלכלה כפי שהכלכלן מבינים אותה. על פי מחקרים עדכניים וכל עוד לא יתגלה אחרת בימי חיינו, נראה לבינתיים שכלכלנים הנם בני אדם. (אמנם, בני אדם שבחרו דרך עגומה מאוד להעשיר את ימיהם, אבל היא מספקת להם איזה שהוא עונג מסוים, למיטב הבנתי, ומי אני שאבקר את עונגו של אחר?) כאשר אנחנו מסתכלים על השאלה - כיצד כלכלנים מבינים את המושג 'כלכלה'? - מתוך ההנחה הזמנית שכלכלנים הנם בני אדם, התשובה המתבקשת לשאלה הינה - באופן שונה אחד מהשני.
תשובה כזו אינה יכולה לעזור לנו בשום צורה להבין כיצד כלכלנים מבינים כלכלה ולכן אנחנו צריכים להסתכל במקום אחר - מה לומדים בלימודי כלכלה? שכן, לימודי כלכלה הוא המקום המבקש להבין באופן הטוב ביותר מה היא הכלכלה, ולו רק מתוך הנחה שלקוחותיו העתידיים הנם אותם האנשים הרוצים לדעת מה זו כלכלה. היות שאנשים אלה משלמים בעבור השירותים שלך, והיות שנמצאות בפניהם יותר מאפשרות אחת ללמוד את התחום הזה, אנו רואים כיצד ישנו תמריץ ברור למוסד לימודי לכלכלה להחזיק בהגדרה הטובה ביותר של "מה היא כלכלה?" באשר לפרטי השיעור, לאיכות התוכן והמרצים, לעומס הלימודי שהמוסד דורש ולדרישות הקבלה לתוכו, לכל אלה ישנו מקום חשוב אבל משני לצה ההגדרה הראשונית הזו של הנושא עליו אנו מדברים.
בתי הספר לכלכלה, נכון לכתיבת מילים אלה מגדירים כלכלה כך: כלכלה הנו תחום הדעת המבקש לבחון את הייצור, הצריכה וההעברה של שירותים, מוצרים והון. זאת, תוך שימת דגש על שני "מבטי-על" על הנושא: מיקרו-כלכלה העוסקת במרחב של בני אדם פרטיים, עסקים, חברות ותאגידים, ומקרו-כלכלה המבקשת לזרוק מבט רחב על הכוחות וההשפעות השונות של התנהגות כלכלית, בין אם של מדינה או של קבוצות קטנות יותר על מושגים רחבים יותר כמו אינפלציה, אבטלה, מדד מחירים וכו'.
בחצי השני של המאה ה19, סטודנט צעיר לפילוסופיה בקופנהגן בשם סורן קירקגור הביט על שני הזרמים הגדולים של פילוסופיה ששלטו בימיו ונתקל בבעיה קשה. מצד אחד היה את המבנה המונומנטלי של היגל וחסידיו אשר ניסה (ויש אומרים שהצליח) להכליל את כל הדברים בעולם בתוך מערכת אחת אבסולוטית ואובייקטיבית, מהצד השני, היו אותם פילוסופים רומנטיים כמו שלגל ושלינג שהצביעו על האדם המסתכל כבסיס לכל מה שישנו וסברו שהעולם שאינו אלא סובייקטיבי. בעייתו של קירקגור, בזמן שהוא ניצב שין שני הזרמים הענקיים האלה האלה, הייתה שלא משנה איפה הוא הסתכל, הוא בשום שלב לא יכול היה למצוא את עצמו - את סורן קירקגור, שם פרטי ושם משפחה.
זאת הבעיה המהותית שאנו נתקלים בה אם אנחנו מאמצים את הראיה הדיכוטומית של הכלכלנים. בין אם אנחנו מסתכלים דרך האספקלריה של המיקרו-כלכלה או של המאקרו-כלכלה, אנחנו, אני ואתם מאבדים מיד את העור העוטף את גופנו ונהפכים באופן מיידי למעין אקסטרפולציה סטטיסטית שבעוד שהיא נוחה מאוד לצורך הכנסה למשוואות ולחיזוי הסתברות של דפוסי התנהגות במקרים קיצוניים, היא לא צריכה לקום איתנו בבוקר, לדבר בשמנו עם הבנק, לריב עם אשתך עוד פעם על איזו שטות בגלל שהלחץ הקיומי של היותו של האדם נתין למערכת דורסנית שהשקיעה מאמצים רבים כדי שהוא לא יבין אותה.
אופן ההסתכלות של כלכלנים על השאלה מה היא כלכלה הינו יעיל וחד, כמו סכין שיש לה ידית שרק הם יודעים להחזיק, אבל למרות יעילותה הברורה, היא חוטא לאמת היות והיא מוציאה מתוך ההגדרה של כלכלה בדיוק את הדבר שהכלכלה היא.
כפילוסוף ענייני הוא העולם עצמו, ולא איזה אוסף של אקסטרפולציות ורעיונות יעילים. כאשר אני ניגש לשאלה כמו "מה היא כלכלה?", אני שואל "מה הוא היש אשר הכלכלה הינה", במילים אחרות, איפה בעולם הזה ישנו משהו שלוקח חלק בדבר הזה שנקרא כלכלה. מנקודת המבט הזו, השואל נזרק באופן כמעט מיידי, אל התנועה הראשונה הזו החולפת כרוח בתוך כל בחירותנו כבני אדם בחברה. אינני מתכוון כמובן לאיזה אבסולוטיזציה אבסורדית שטענת שהכלכלה היא הכול, או שהחיים הם כלכלה. זה אידיוטי. אלא שכלכלה מתרחשת בכל מקום. בכל רגע שאדם מבצע בחירה - של מקצוע, של תחום עניין, של מותג אהוב, או סגנון מוזיקלי מועדף, של סוג הלחם המיטיב עם קיבתו, או של אופן ההתנהגות המקובלת עליו בעולם העסקים - בכל פעם שאדם מבצע בחירה, הוא לוקח חלק בכלכלה. והכלכלה, אם היא ישנה, הינה בראש ובראשונה סך כל הבחירות האלה ותוצאותיהן. מתוך מאגר מידע עשיר זה, ניתן לסדר ולנתח, ללמוד ולדרוש על כלכלה. ברגע שעוזבים את הנושא הזה, את הבחירה המיידית והחד פעמית של הפרט בכאן ועכשיו של חייו, עוזבים את מרחבי הכלכלה.
עכשיו הבה נכיל את ההבנה הזאת על כלכלה כנושא - כאשר המוסדות השונים בוחרים ליישר קו ולהציע מערכת לימודים המתרחשת בתוך מרחב המכיר ב(אך למעשה מתעלם מ)-שדות כמו היסטוריה, פילוסופיה, ביולוגיה, סוציולוגיה, פסיכולוגיה, אנתרופולוגיה, ניורולוגיה, טכנולוגיה ושפת תכנות. הוא מזמין אליו אנשים אשר, אם יבחרו להישאר וללמוד אצלו, יצרו בסופו של דבר כוח שוק מסוים של אנשים המספקים שירות בתחום אותה ה"כלכלה", מכיוון שהם גם כלכלנים הם ידרשו על שירותיהם מחיר אשר יצדיק את בחירותיהם, ואז מי שיבחר להעסיק אותם, יהיו אלה חברה פרטית, אוניברסיטאות, או גופים ממשלתיים, הם יגיעו למצב פרדוקסלי שבו - ככל שהם ירצו יותר להצדיק את ההשקעה שלהם בכלכלנים, הם יבחרו לפעול בצורה אשר תרחיק אותם יותר ויותר מהכלכלה עצמה. הם יבחרו לפעול באופן הרואה באדם הפרטי סטטיסט ובעסק הקטן נתון בעל מקבילה נומרית.
מתוך הפער הזה בין מה שהכלכלה היא ומה שכלכנים חושבים שהיא הכלכלה נוצר הניתוק בין האדם והמערכת הפיסקלית שהוא נתון בתוכה - האדם הפרטי לא יכול שלא להבין את הכלכלה במושגים של חייו שלו. במושגים של האשראי שבארנקו, החוב שבחשבונו, והמכונית שבחנייתו. ואילו עבור הכלכלן הדברים האלה הנם רק משתנים אותם הוא צריך לנתק מהווייתם לכדי מושגים של תנועה טהורה, חסרת טעם וריח. קרה.
כלכלנים משועשעים מכל מצב שבו אנשים פונים לנגיד בנק ישראל ואומרים לו "איננו עומדים במחירי המשכנתה!", ואז מתעצבנים שכל מה שהוא עושה זה לשנות את הריבית. הם יודעים שהנגיד מדבר בשפה של ריבית, ושמלבד זה אין לו ממש השפעה על כלום. הם יודעים שהוא לא יכול לענות על חמדנותם של בנקים ושהוא לא צריך לענות על חמדנותם של בנקים, כי הם יודעים שחמדנותם של בנקים היא נתון קבוע מאז שמישהו החליט לשים שק של מטבעות מאחוריו, להציב אשנב בינו לבין ההולכים ושבים, ולדרוש ריבית על ההחזר.
מה שלא ברור לכלכלן זה שהוא אחראי באופן ישיר על ההשלכות של הטמעת תפיסה זו של כלכלה המנותקת כל כך מהחיים. מתוך התובנה הכלכלית שבני אדם מושפעים מתמריצים, יצרנו עולם שבו אין צורך לדבר אל שכלו אחר, ולמעשה אין צורך לטפח את שכלו של אחר, אלא רק להציב בפניו פרסומת שתעצב את התמריץ המתאים בשבילו. מתוך ההבנה שבני אדם נוטים לפעול מתוך דאגה לאינטרסים שלהם בלבד, יצרנו עולם של אינטרסים מהלכים שבו כל אחד רואה רק את טובתו וטובתו היא הדבר היחיד שמוצג לו מהעולם. עולם של קופים אנוכיים שנוהגים בכביש כאילו אין עוד מלבדם ושכועסים עליך שאתה נמצא במעלית שהם רוצים להיכנס אליה.
האופן שבו אנו מגדירים מה היא כלכלה, אינו שאלה אקדמית יבשה, שכן מתוך ההבנה הזו אנחנו מנהלים את הבחירות שלנו, אנחנו מנצלים את כוחנו, אנחנו לוקחים חלק בתוך הכלכלה. יותר מדי זמן נתנו לכלכלנים להכתיב לנו את הכלכלה, הגיע הזמן שנלמד את הנושא הזה כמו שצריך וניצור כלכלה אחרת, אחת שנובעת מתוך ההבנה שלא ניתן להפריד בין העלויות של עובדי קבלן והערכים הנלמדים בבית הספר. שרואה שמאחורי כל מאמר מגובה סטטיסטית שטוען שעלייה בשכר המינימום מובילה לעלייה באבטלה, יושב שמוק שקיבל הרבה מאוד כסף כדי לספק את הסחורה שתשאיר אותנו עניים.
אפשר לומר שאני מדבר על סוג של התפכחות, יקיצה טבעית אם תרצו, ממצב שבו ראינו בכלכלה איזה משהו מפחיד שנמצא אי שם ומורכב ממתמטיקה קשה וממילים לועזיות ארוכות, למבט שרואה את הכלכלה בכל פעולה של חיינו. אתה שונא את הסופר כי הוא גוף לא מוסרי? לאף אחד לא אכפת מזה כל עוד אתה ממשיך ללכת אליו. מישהו מייצר אלטרנטיבה מוסרית יותר למוצר שאתה צורך? לאף אחד לא אכפת שאתה מאמין שהוא נשמה טובה כל עוד אתה לא הולך וקונה את המוצרים שלך אצלו.
כלכלן מחזיק במבט מפוכח כזה, רק שבמקרה שלו, במקום להסתכל על הדברים במבט ישיר, הוא רואה אותם מתוך פזילה מטרידה שבה עין אחת פונה למעלה ונעה בתנועות ארוכות ועין שנייה פונה למטה בתנועה תזזיתית והמוח מתאמץ לייצר השערה לגבי העולם באמור להיות אי שם באמצע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה