היא פוסעת בחן / לורד ביירון

הִיא פוֹסַעָת בְּחֶן כְּמוֹ הָלַיִל
של אקלים בלי עבים ושמי כוכבים;
וכל שבאור ובצל טוב עדיין
בעיניה ובצלליתה נפגשים;
כך מרוכך מאור עצלתיים
שעדן גונב מימים רעבים.

עוד צל אחד, עוד אור קטן,
עלול לפגום בחסד כאן
העף עם כל תלתל פחם,
או מלטף באור עדנן;
במתק שקט ראש מותקן
כה זך, בתוך זה המשכן.

על לחי זו, ועל גבה זו,
ברוך, שליו, מנוסחים,
חיוך ניצח, וזוהר גון,
על בילויים הם מספרים,
על לב אשר אוהב בתום,

ועל שלום עם החיים!