לא הבנתם

לא הבנתם איך הקטע הזה של
הפוסט(מורטם-של-ה)איזם עובד
זה לא "על טעם ועל ריח"
ו"לכל אחד זכותו לדעתו"
יש עדיין דעות שגויות של מטומטם
ויש שירה שמסריחה עד השמיים.
לא יעזור לכם לקשט את זה במטא
לדון על זה בחברותא ולקשת את זה בנצנצים.
גם אחרי דושאן יש אסלות שמקומן בשירותים.
לא הבנתם.
הקטע הזה של חופש האמנות
הוא לא החופש שלכם להלל את מה
שמשרת את האג'נדות של האלקטורט המחוזר על ידיכם
ולעזאזל עם אמות המידה של הטעם.
זה החופש שלנו ליצור בלי לנבור בשאלות הישנות
שמרקיבות את תמונת העולם שלכם.
(בשורה הקודמת לא הייתה שגיאת כתיב.)
מעולם לא העזתי לקרוא לעצמי משורר.
נשאר לי פשוט קצת כבוד למקצוע.

עידן הפוסט

עולם חדש הם רצו לעשות,
קראו לזה מודרניזם.
אחרי חצי מאה,
שתי מלחמות עולם וקצת שואה,
הם הבינו שמודרניזם זה חרא.

אבל הם עדיין רצו לעשות
משהו טוב מהמציאות הזאת,
אבל מה זה מציאות ומה זה לעשות?
קראו לזה פוסט מודרניזם.
הפוסט מורטם של האיזם.
אחרי חצי מאה, רק סכיזם
ועקבות של חיים בלי עכבות.
אז הבינו שגם פוסט מודרניזם זה חרא.

ועכשיו בלי מציאות ובלי לעשות 
נשארנו אנחנו 
בעידן הפוסט.