עמדתי לידה, שנינו היינו עירומים,
המיטה מימיננו. משמאלינו החלון הגדול הראה את השמש וזו שלחה אלומת אור על עורנו
מלטפת ומנשקת, עיני נשלחות לנקודה נעלמת ברקיע, למקום נסתר בו ענן הופך שמיים.
שלווה מילאה את גופי.
היא הצמידה גופה לגופי
משתפת נשימותיה בשלי בעוד השמש הייתה לשמיכה עבה, מחממת ועדינה. ברגע זה ריח שערה
היה כל שידעתי.
לפתע היא הביטה החוצה
מהחלון, כמתעוררת מחלום, פחד זר נראה בעיניה "השמש שוקעת" היא לחשה,
נשימתה רועדת על כתפי.
החדר התקרר וצל החל
צומח לאתו עם תזוזת קרני השמש השוקעת.
היא השכיבה אותי על
המיטה, כשיכור התמסרתי לרצונותיה, עיני עצומות. אך מבטה היה קר ומודאג. אלפי
מחשבות הפרידו ביני לבינה.
היא התיישבה על בטני,
ירכיה נעולות על צדי צלעותיי. כפות ידיה הונחו על חזי, מלטפות, מגששות. ציפורניה
הארוכות נסגרו על מפתח לבי.
היא שאפה שאיפה של
אוויר וישרה את גבה, ראשה הופנה אל-על ודמעות החלו מצטברות בפינות עיניה.
 |
| צולם באירוע בית ריק 2011 |
חשתי כיצד ציפורניה,
מתחילות לחדור את עורי, עיני נעצמו מתמסרות לכאב. אוזני שמעו נשיפה מאולצת ובן רגע
היא שלחה את אצבעותיה בתנועה חדה, מרסקת את מרכז בית החזה שלי.
נשמתי נעצרה ועיני
נפערו מביטות עליה בשאלה שאין להגות. לרגע דאגתי; מדוע היא כל-כך מפוחדת? אך גלים
של כאב וסחרור מנעו מגופי לזוז. פי נפער לצעקה אך שקט שרר במקומה.
היא נשענה לכיווני,
מקפלת את מרפקיה לאט. לפתע החלה מיישרת אותן, פוערת צלעותיי לרווחה.
דם החל נספג לאט
במזרון.
שקט מוחלט שרר בתוכי.
הבטתי על גופי, זוג
ריאות סגולות אדומות ריקדו בעצבנות, מדי פעם חושפות לב משתולל פרוע מאחוריהן. השמש
כבר כמעט ונעלמה והקור העדין הרגיע את כאבי במקצת.
הרמתי עיני והסתכלתי
עליה. היא הייתה כל-כך עצובה כאילו קיבלה על עצמה גזר דין. לפתע החלה רועדת
במהירות, נשימתה הפכה להיות קצובה ואחידה. הרגשתי כיצד היא קטנה מעלי, משקלה הולך
וקטן. ירכיה גולשות מעל גופי המזיע.
ריח מוזר מילה את
האוויר, ריח שמן חלבי וסמיך.
עיני נעצמו אך לא
התעלפתי.
גודלה היה עכשיו לא
יותר משלושים סנטימטרים.
הרגשתי כיצד היא זוחלת
על בטני, מכנסת עצמה בתוך פצעי הפעור. גופה החלק חש כה נעים על איברי החשופים.
הרגשתי את ידיה מגששות
על פנים צלעותיי, בעוד גופה הסתגר בתנוחה עוברית.
בתנועה איטית היא סגרה
את חזי, מנשקת בשקט נשיקה לליבי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה