רנה לאנק מקשיב לחולים, מתוך 'אגדות אמיתיות'

מכשיר אחד מזהה את כל הרופאים בעולם: אותו מכשיר משונה התלוי לכל הרופאים על הצוואר – הסטטוסקופ (או בעברית - מַסְכֵּת). נספר כאן את הסיפור המופלא על הבחור המופלא שהביא לעולם המצאה ייחודית זאת.

רנה לאנק נולד ב-1781 בעיירה קטנה במערב צרפת, בשם קמפר. באותם ימים השתוללה באירופה מגיפה נוראה של מחלת השחפת, וכשרנה היה רק בן חמש, הוא איבד את אמו למחלה הקשה. גם בריאותו של רנה עצמו לא הייתה טובה, והוא סבל מקשיי נשימה. למרות ילדותו העצובה הוא תמיד מצא נחמה בהאזנה למוסיקה ובכתיבת שירים.

היום ילדים נמצאים בבית הספר עד שהם גדלים; אבל בימים ההם כשילד היה מגיע לגיל שתים-עשרה כבר ציפו ממנו לצאת ולעבוד. לרנה לאנק הצעיר לא היה ספק במה הוא רוצה לעבוד: כשהגיע לגיל שתים-עשרה, הוא נפרד מאביו והלך לעיר הגדולה ללמוד להיות רופא. חלומו הגדול ביותר היה למצוא תרופה למחלה הנוראה שלקחה ממנו את אמו.

היום, אם אנחנו רוצים לעבור מרחקים גדולים, אנחנו יכולים לטוס במטוס, לנסוע ברכבת או במכונית; אבל בימים ההם עדיין לא המציאו את כל הדברים האלה, ומי שלא היה ברשותו כסף לקנות כרכרה - לא הייתה לו ברירה אלא ללכת ברגל. לרנה הצעיר לא היה כסף, ולכן נאלץ ללכת ברגל במשך ימים ארוכים, עד שהגיע לעיירה נאנט שבה דודו היה ראש המחלקה לרפואה.

רנה היה תלמיד כל-כך טוב עד שכבר בגיל ארבע-עשרה עזר לטפל בחולים בבית-החולים של נאנט. אבל לאנק הצעיר לא רצה רק לטפל בחולים – הוא רצה לרפא אותם!

בימים ההם למדו רפואה כמו שלומדים כל מקצוע אחר – על ידי קריאה בספרים ישנים. כך היה בכל אירופה מלבד במקום אחד – פאריס. הרופאים בפאריס האמינו שהרפואה היא לא מקצוע שאפשר ללמוד רק מספרים אלא היא אמנות מיוחדת, שאותה לומדים הרופאים בהליכה במסדרונות בתי החולים ובטיפול מעשי בחולים עצמם. הם התייחסו לרפואה כמשהו שמערב לא רק את השכל אלא גם את כל החושים של האדם; לכן הם בדקו חולים גם על ידי ראייה ומישוש וגם על-ידי שמיעה (ואפילו על ידי חוש הטעם...). הם פיתחו טכניקה מיוחדת של תיפוף על החזה של החולים כדי לשמוע את הקולות שהגוף שלהם משמיע.

לאנק התרגש מאוד כששמע על אמנות הרפואה החדשה הזו שהתפתחה בפאריס; לכן מיהר ללכת לשם, כדי ללמוד בבית החולים המפורסם שבעיר הגדולה.

רנה הצטיין בלימודיו כמו תמיד וכבר בגיל שמונה-עשרה זכה בפרסים רבים, ולמרות גילו הצעיר נחשב לאחד המנתחים הטובים ביותר.

יום אחד לאנק הוזמן לבדוק חולה זקנה מאוד ומכוערת במיוחד, שהייתה אמורה להיות לה בעיה בלב. לאנק דיבר עם החולה ובדק אותה; אבל כשהגיע הזמן להניח את ראשו על החזה שלה כדי לשמוע את לבה, התמלא חלחלה וסירב לכך בכל תוקף.

לאנק ברח מבית החולים עצוב ומתוסכל, ושוטט ברחובות פאריס במשך כל הלילה. איזה רופא גרוע אני, חשב, איך אוכל לרפא חולים אם אני לא מעז לגעת בהם? כך הלך מהורהר עד  לזריחת השמש.

רוח בוקר נעימה נשבה באוויר ולאנק מצא את עצמו ליד הרחבה של ארמון הלובר (שהיום הוא מוזיאון מפורסם). הוא ראה שם שני ילדים משחקים במשחק משונה במיוחד: הם עמדו בשני צדדיו של גזע עץ ארוך. כל ילד בתורו היה נועץ קשית קטנה בגזע ומדבר, אליה בזמן שהשני הניח את אזנו אל הגזע ושמע את הדברים. לאנק בחן את הילדים בפליאה במשך זמן רב; פתאום הכתה בו השראה.

הוא רץ בחזרה לבית החולים והיישר אל חדרה של החולה, שם מיהר לקחת מספר דפים ולגלגל אותם לצורה של צינור. הוא הניח צד אחד של הצינור המאולתר על החזה של החולה, ובצד השני הניח את אזנו. למרבה תדהמתו, הוא שמע את פעולתו של הלב של החולה - ואפילו טוב יותר מאי פעם!

לאנק בילה שלוש שנים שלמות במחקר ופיתוח של המכשיר החדשני הזה. הוא קרא לו "סטטוסקופ", שפירושו ביוונית "בוחן-חזה".

לאחר שהשלים את מחקרו, פרסם ספר שלם על התגליות שגילה באמצעות המכשיר הזה. מי שקנה את הספר קיבל במתנה גם סטטוסקופ, שלאנק הכין אותו בעצמו.

לאנק הפך במהרה לאחד החוקרים החשובים ביותר בתחום הרפואה של אותה תקופה. הוא גילה מחלות שלא ידעו קודם לכן שהן קיימות - כמו ברונכיט – ואפילו גילה סימנים מקדימים לאותה מחלה נוראה בשם שחפת. בעזרת מחקריו והמכשיר שלו, רופאים מכל העולם יכלו לזהות ולרפא מחלות שקודם לכן אי אפשר היה לדעת כלל על קיומן.