העיר, פרק שמיני - מדינה

לתחילת הספר

אנחנו חוזרים למזרח. כמו שאתם שמים לב התנועה הזו מזרחה ומערבה מלווה אותנו מתחילת המסע שלנו. הסיבה לכך היא שזו התנועה הבסיסית של הסחורות ויחסי הכוחות בין המעצמות השונות. מישהו שאל אותי, "אם אתה מספר על העיר בתרבות המערב אז למה יש מקום לעיר מדינה?". בחרתי להתחיל עם השאלה הזו, בגלל שאני חושב שיש לנו נטייה בימינו לאמץ את הגישה השגויה שטוענת שלעמי ערב אין מקום בהיסטוריה של המערב, ואם הם נמצאים, אז רק מתוך מאבק והתנגדות ולא מתרומה. חשוב להתחיל בכך שלעמי ערב חלק בלתי נפרד מהסיפור של המערב, זה הוא פשוט חלק נעלם.

אני זוכר, לפני כמעט עשור, למדתי בשנים הראשונות לתואר ראשון בספרות ופילוסופיה. בקורסי המבוא של שני התחומים הללו לימדו אותנו על יוון ורומא ומיד אחרי-כן דילגו אל הרנסנאס. הגישה הזו מוכרת והיא ידועה גם מספרי מבוא לאמנות, הסיבה לכך היא דחייה כפולה - דחייה של האימפריות האימפריאליסטיות של המאה ה-19; צרפת, ואנגליה, אשר ראו בעמם את העם הנעלה, אשר מחובתו לשאת את "עולו של האדם הלבן" -  לתרבת את הפרא. בין אם הפרא הזה הוא הודי, אינדונזי או ערבי. 

הדחייה השנייה המובלעת בתוך המהלך הזה מקורה במאה ה-18 והיא נוגעת לגישה החילונית והמדעית שפשטה באירופה בשנות הנאורות וההשכלה. גישה אשר ציירה את ימי-הביניים כעידן חשוך של קנאות דתית ובורות, היו מספרים כיצד כל חכמת יוון נשכחה על ידי העולם כולו עד אשר נמצאה לפתע בידי האיטלקים במאה ה-14.

שתי הגישות האלה הן טעויות חמורות, ראשית לגבי הפרא - רק אומר שהבריטים, על מנת להסדיר את המהלך התרבותי המציאו רעיון חדשני שנקרא "מחנות ריכוז", ושהצרפתים התגאו מאוד בסמל הקדמה שלהם - הלו הוא הגיליוטינה. באשר גילוי חכמת העבר, אכן היא נתגלתה במאה ה-13 על-ידי שני מתרגמים איטלקיים, אבל מה שהם גילו היו מסמכים ערביים שנשמרו בבגדד, אחרי שהם נקראו, פורשו ונלמדו שם במשך מאות שנים. בכל הנקודות האל ניגע בהמשך מסענו, אך היה לי חשוב שנתחיל את הפרק הזה עם ההבנה הפשוטה שהתנועה של רעיונות וגישות, כמו התנועה של כוח פוליטי וסחורות, אינה מקוטעת, וכל מקום שבו מספרים לנו שישנו מקטע חסר, עלינו להבין שמישהו מנסה להסתיר את החלק, במקום לחשוב שהזמן מתקדם בדילוגים.

היום אנו נספר את סיפורה של עוד עיר ששמה 'עיר'. השם 'מדינה' הינו קיצור של "מדינה אל-נאבי" או "עיר הנביא". המילה העברית "מדינה", הינה נגזרת של המילה הזו. כפי שניתן כבר להבין מהשם של העיר, לא ניתן לספר את סיפורה, מבלי להתייחס לנביא מוחמד, אשר הקים אותה, או ליתר דיוק עיצב אותה מחדש בשנת 622. לפני כן קראו למקום 'יתריב'. אני אומר למקום ולא לעיר מפני שאני רוצה להציג את התהליך שמוחמד ביצע בעיר הזו, ולאחר מכן בעולם הערבי כולו, כתהליך של אורבניזציה. על מנת להבין את הטיעון הזה, עלינו להתחיל בתיאור של המציאות שקדמה למוחמד, לאחר מכן נספר מעט על האיש הזה ולבסוף נראה כיצד השינויים שהוא הביא הניעו את העם והתרבות המערביים ממציאות שבטית קדם-עירונית, לתרבות של ערים של חוק וחוקה.

חצי האי ערב, בעידן שקדם למוחמד, היה דומה מאוד לחצי האי ערב בעידן שקדם לחמורבי, המציאות השבטית הייתה ונשארה, ובניגוד לפעולה של חמורבי אשר העמיד חוקה מעל לכל מלך, חוק שגם המלך בעצמו כפוף לו, בחצי האי ערב החוק היה דברו של השבט השולט. המבנה החברתי היה מורכב משבטים משפחתיים אשר לחמו אלה באלה. בחברה הזו לא היה כוח פוליטי לנשים, לזקנים, ולילדים, דיני הירושה העבירו את כל הרכוש מגבר אחד לאחר, אלמנות הושלכו לרחוב, כמו גם יתומים, אם לא היה גבר להעביר אליו את הנכסים, הם הועברו אל השבט. גבר יכול היה להינשא עם כמה נשים שהוא רצה, ועל מנת לגרש אישה די היה במילה והיא מגורשת. אפילו החוק הטליוני הבסיסי שנשמר מימי חמורבי, דרך משה ועד רומא, החוק האומר "עין תחת עין" או שצריך שיהיה יחס שווה בין הפשע והעונש, לא התקיים שם, ולכן השבטים היו סגורים במעגל של נקמות דמים בלתי פוסקות.

הנקודה המרכזית הייתה מכה, היא הייתה מרכז של דתות שונות שהכירו באלים שונים. בין כל אלה היה גם האל אללא. חשוב להגיד שבאזורים האלה, לצד כל אותן דתות נשכחות, היו גם קהילות זורואסטריות, יהודיות ונוצריות. במרכז מכה ניצבה אבן שחורה גדולה אשר המיתולוגיה המקומית האמינה ששם כלאו האלים את חטאי העולם. אחד הטקסים שעשו להתגרות באלים האלה היה להקיף את האבן בריקודי, בעירום מלא, בזמן ששורקים בהנאה להראות שאין מה לפחד עכשיו. על-פי אחד המיתוסים המכוננים של מכה, האבן הוצבה שם על ידי אברהם אשר בא לאזור לבקר את בנו ישמעל ואת אימו הגר.

לתוך העיר הזו והמציאות הזו נולד מוחמד, כשהיה נער הוא עבד כסוחר ומנהל על שיירות מסחר. מקצוע המכיל בתוכו את המוטיב של התנועה מערבה ומזרחה, כמו גם את המפגשים הרבים שמסחר בינלאומי מייצר, ובעולם שבו לשדוד שיירות היה ספורט לאומי, הצורך המתמיד להגן על השיירה לימד אותו את החשיבות של הבנה אסטרטגית.

בשלב מסוים הוא נפגש עם יהודים ונוצרים ומגלה את הרעיון המונותאיסטי ואז, כפי שמסופר, הוא פגש במלאך גבריאל אשר מסר לו, בשלבים, את הקוראן.

למוחמד היו מספר חסידים אך לא היה בהם די כדי להשפיע על המנהיגים השבטיים של מכה ולכן הוא נאלץ לעזוב ולהקים עיר משלו - את העיר מדינה. ניתן לראות גם בשלב הזה שינוי מהותי באופי של כתביו: ניתן לחלק את הקוראן לשניים - החלק הראשון הינו בעל אופי יותר תיאולוגי, היבטים של העיקרון המונותאיסטי, כמו גם ההכרה בשרשרת הנבואה ממשה, דרך ישוע, ועד מוחמד. החלק השני המיוחס לתקופה שאחרי הקמת העיר מדינה ושם אנו מוצאים מספר רפורמות מהותיות אשר שיפרו באופן מוחלט את המציאות של התושבים המוחלשים באזור. ובראשן את מעמדן של הנשים והילדים. 

הוא עדכן את חוקי הירושה, כך שנשים תהיינה יכולות לקבל ירושה, הוא הגביל את מספר הנשים שגבר אחד יוכל להינשא אליהן לארבע וזאת בתנאי שיוכל לכלכל את כולן מבחינה כספית ומבחינה רגשית באופן שווה. הוא אפשר ליתומים לרשת את הוריהם המתים, ובנוסף הוא דרש מכל אזרח לשלם מס קבוע אשר יועבר ישירות לעניי העיר.

מוחמד - (כן היו ציורים שלו...)

התמונה הזו של שמירה על איזון בין הקבוצות החזקות והחלושות בחברה, מתוך הכרה בחשיבות המכרעת של כל פלג בין תושבי העיר, מוכרת לנו מימי בבל ועד רומא. וכמו בבל, פרס, יוון ורומא, אשר כולן היו פתוחות למסחר בינלאומי, גם בעולם המוסלמי שבנה מוחמד, היה מקום למאמינים מכל הדתות. זאת משום שהסובלנות היא תנאי מקדים לכל צורה של מסחר בינלאומי. כל סוחר יודע שאטימות פוגעת אנושות באפשרויות המסחר שלך, וכך גם מוחמד, שכאמור היה סוחר בעצמו, ידע את חשיבות הפתיחות וההבנה בין הדתות. 

לפני שנעזוב את מוחמד ונמשיך לפרק הבא שבו נראה כיצד המשיך האסלאם להתפשט בעולם, חשוב להפריד בין התמונה המקובלת של האסלאם כפי שהוא מוצג לנו היום והצורות השונות שהוא חווה לאורך התפתחותו. לדוגמה, אמנם לא היה שוויון לנשים ולגברים בעולם של מוחמד, הוא האמין שכולם שווים בפני האל אך הוא גם האמין, כפי שהאמינו כולם באותה תקופה, שלנשים תפקיד חברתי שונה מאשר לגברים. כך או כך אין כל ספק שמצבן של הנשים הוטב לחלוטין בעקבות פועלו של מוחמד. אז אמנם הוא לא היה גלגול של סימון דה-בובוואר אבל - מי כן היה בראשית המאה השביעית?

המציאות של האסלאם היום עברה תהפוכות רבות, רובן ממש לאחרונה, התנועה לכיוון השמרני באסלאם באה כתגובה למפגש עם הקולוניאליסטים של המאה ה19. באופן דומה לכך שהתנועה האורתודוקסית היהודית קמה בתגובה לתנועה הרפורמית ולא הייתה קיימת לפניה, בדומה לכך שהכנסייה הקתולית הפכה שמרנית יותר בתגובה לרפורמציה בגרמניה.

בפרק הבא נישאר בעולם האסלאמי ונבקר בעיר בגדד שהייתה מרכז גדול לתרבות המוסלמית והיהודית של המאות ה-9 עד ה-12.

לפרק הבא