העיר, פרק תשיעי - בגדד

לתחילת הספר

אמנם עם מותו של מוחמד האסלאם היה דת של שתי ערים, אך רק שנתיים אחרי מותו האסלאם התפשט אל כל חצי האי של ערב הסעודית, בתוך שני עשורים האסלאם התפשט צפונה, מזרחה ומערבה, וכעבור שתי מאות אנו מוצאים את האומה האסלאמית הכבירה מתפרשת מסין ופקיסטאן במזרח ועד הרי הקווקז בצפון, ובמערב האסלאם כבש את כל ערי המזרח התיכון, את צפון אפריקה, ואת אנדלוסיה שבספרד. זו הייתה האימפריה הגדולה של ימי הביניים. 

אנו לומדים מהספרים המוטים מערבה שלנו על ימי הביניים כתקופה שחורה של בורות ודתיות אדוקה, עידן שבו לכל בעל אחוזה הייתה זכות מלאה על צמיתיו אשר חיו כעבדים לפריץ. התמונה הזו מתעלמת במכוון מהאומה האסלאמית המפוארת שחלשה על כל האזור והייתה בזמנה פאר התרבות, ההשכלה והסובלנות. בדרכיה הועברו סחורות, רעיונות ואזרחים בחופשיות ממקום למקום ויצרו כך תרבות מכתבים של השכלה אשר אירופה לא תראה שווה לה עד המאה ה-17.

כל הדרכים הללו, אשר התפרשו על פני רוב העולם המוכר, הצטלבו והתרכזו בעיר אחת - בגדד, בירת העולם האסלאמי והעולם היהודי של התקופה.

ניתן לחלק את הערים שאנו פוגשים בספר זה לשתיים - ערים של שליטים אשר הנהגתם השפיעה על העולם כולו, וערים של מורים אשר הגותם מהדהדת עד היום. בגדד הייתה עיר מהסוג השני. אך לפני שנדבר על השפע הרוחני והרעיוני של העיר ושלוחותיה, כדאי להזכיר חידוש נוסף שהעיר הזו הביאה לעולם.

הזכרנו את העיקרון של הרפובליקה הרומאית לשמור את חייליה מחוץ לעיר (עיקרון שנשבר עם חציית הרוביקון על ידי יוליוס קיסר וחייליו), בעיר בגדד הייתה דרך אחרת לשלוט בהמון בתוך העיר מבלי הרעש וההמולה שבשליטה צבאית. יחידה מיוחדת אשר לקחה לשורותיה נערים יתומים ואבודים אשר הופקרו לקושש חייהם מרחובות העיר, וחינכה אותם להיות החיילים השקטים של השלטון - מתנקשים מקצועיים אשר נאמנותם ונכונותם למות למען שליטם הייתה מוחלטת. כשם גנאי וזכר לימיהם הפוחזים טרם הצטרפותם למסדר הם נקראו "חשישינים" או "אססינים" (Assassins). בדרך כלל אנחנו לא מכירים קשר ישיר בין יחידות מתנקשים וקבוצות פילוסופיות אבל בעולם שבו השליטה נמצאת בידם של ההוגים הגדולים, אויבי ההגות הופכים למטרה.

כדי להתחיל לדון בעושרה ההגותי של העיר, הבה נבחן את המבנים החשובים בעיר, אם אתונה נבנתה סביב הסטואה והאגורה ורומא נבנתה דרך שערי הניצחון, הרי שבגדד נבנתה סביב מרכזי הלימוד. שני מרכזים גדולים ללימוד החוק המוסלמי החנאפי והחנבאלי אשר היוו שניים מארבעת מרכזי הלימוד המוסלמים הגדולים בתקופה, שני מרכזי לימוד יהודיים גדולים סורא ופומפדיתה אשר היוו מרכזיים רבניים חשובים ומהותיים שהשפיעו על העם היהודי עד היום (מעניין לראות שבספרים מתייחסים לישיבות אלה כחשובות בבבל, למרות זהותו המוסלמית הברורה של המקום במאות שבהן מדובר), וחשוב מכל אלה ביית אל-חיכמה, או בית החכמה, המרכז החשוב ביותר בתקופה ללימודי מדעים ופילוסופיה, אשר במרכזו ניצבה ספרייה ענקית שאומרים שכאשר העיר נכבשה על-ידי המונגולים היא נשרפה במשך למעלה משבוע.

בית החכמה

את ההשפעה המכרעת של החקירה המדעית בבגדד אנו יכולים לראות בתוך השפה המדעית עצמה - מילים כמו אלגברה (אלג'אבאר - או התורה הגדולה), אלכוהול (אל-קאהל - או החומר), ואלכימיה.

מבחינה הגותית ניתן להתייחס לתקופה כניסיון ליישב בין החכמה לאמת. החכמה, כפי שהיא נמצאה בידיהם בכתיביהם של הפילוסופים היוונים והאמת, אשר נמסרה להם מכתבי הקודש. בצד המוסלמי אנו יכולים לראות את אל-פאראבי, מדען מדינה ופרשן אריסטוטלי גדול, אשר בין הכרותיו הרבות בחשיבותו של הקוראן אשר אינו טועה, מכניס בין השורות טיעונים אשר אומרים, "במקרים בהם המדע והקוראן מתנגשים - יש להסכים עם המדע". הדימוי של העולם האסלאמי שמזינים אותנו היום, יכול לגרום למי מכם לחשוב שאותו אל-פאראבי היה נרדף על רעיונותיו המהפכניים, אבל דווקא גדול המתנגדים שלו אלגאזאלי, אשר האמין שאין למדע דבר לחדש על הקוראן ושעלינו להתחיל בדת ולסיים בדת, דווקא הוא נרדף על-ידי חוליות המתנקשים ונאלץ לברוח מהעיר. בין שני הקיצונים האלה אנו יכולים למצוא את איבן-רושד אשר מסמל מעין דרך אמצע בין אריסטו והקוראן, מתוך האמונה שכחמה ואמת לא יכולים להתנגש זה עם זה ולכן עלינו להבין כיצד ליישב בניהם.
עצם העובדה שכל הקולות השונים בוויכוח הזה נשתמרו כפי שהם, כולל הקריאה של צד אחר להוקיע ולהוציא להורג את הצג השני, זה הוכחה לכך שזה היה עולם פתוח שהיווה קרקע לדיונים מסוג זה. האם מישהו יכול להוציא היום ספר המתנגד לשוויון בין נשים לגברים?

והרב קוליות הזו לא הוגבלה לעולם המוסלמי. ספריהם של אל פאראבי, איבן רושד, ואיבן סינא, נקראו על ידי ההוגים הגדולים של העולם היהודי והעולם הנוצרי של אותה תקופה, הרמב"ם מכיר להם תודה על השפעתם, כמו גם תומאס אקווינס. 

הזכרנו את הרמב"ם, ואולי כדאי להשלים את הוויכוח המוסלמי שהזכרנו עם המקבילה היהודית שלו. אגב, מעולם לא חיו היהודים בגולה טוב, כפי שהם חיו תחת שלטון האסלאם. האסלאם הוקיר אותן כראשונים לקבל את הנבואה האלוהית, וסיפר אותם עם חופש מסחר וחופש מחקר, בהינתן תשלום מס קבוע שלעיתים היה נמוך מזה של האזרח המוסלמי.

בבגדד אנו פוגשים את הגאון סעדיה, או סעדיה גאון, (גאון זו מילה למורה גדול ול"מנהל בית ספר") אשר מאזן בין החכמה לאמת בכך שהוא טוען שינן מצוות שניתנות ליישב באמצעות השכל וישנן מצוות שיש לקיים מכיוון שהן נמרו לנו מהנבואה, הוא מתכתב עם יהודה הלוי אשר טוען השכל יכול לא רק להוכיח את כל המצוות אלא אפילו יכול להוכיח שהדת היהודית עליונה על בנותיה האסלאם והנצרות, ומנגד לשניהם נמצא הרמב"ם אשר טוען שהנבואה אינה עניין של השכל בלבד, אלא גם ובעיקר של הכוח המדמה, ושהנבואה הינה אלגורית במידה שהיא מילולית.

מתוך כל הרב קוליות הזו אנו יכולים לראות את האומה האסלאמית של ימי הביניים כפאר של לימוד והשכלה המפגש שלה עם התמונה הימי ביניימית המוכרת לנו התרחשה כאשר צבא של איכרים בורים, פנאטיים יחפים ומוכי רעב כבשו לפתע את ירושלים בשם הצלב. אומרים שהדם שנשפך במסגד אל-אקצה הגיע עד הברכיים. לוחמי מסע הצלב באו מעולם ששכח את חכמת יוון וערכי החירות של רומא והחליפם לחלוטין בדוגמה הנוצרית.
בפרק הבא נגיע לנקודת המפגש החמה שבין המזרח והמערב לעיר שהתחילה את חייה הארוכים בשם היווני ביזנטיום, ונקראה 'עירו של קונסטנטין' - 'קונסטנטין פוליס', או בקיצור קונסטנטינופול ולבסוף כאשר היא נכבשה על-ידי הטורקים שמה נהגה בעגה המקומית - איסטנבול.

לפרק הבא