זִכרו את חַתשַפּסוּת, מתוך 'אגדות אמתיות'

אחת התרבויות המסתוריות והמעניינות ביותר שהיו קיימות בעת העתיקה הייתה התרבות המצרית הקדומה, שצמחה לאורך נהר הנילוס. לפני בערך שלושת אלפים וחמש-מאות שנה, בעיר תֶבֵּי האגדית, האימפריה המצרית נשלטה על ידי השושלת ה18. קיימות דרכים רבות לשלוט על ממלכה, אבל האגדה שלנו היום תספר את סיפורה של מלכה ששלטה טוב עד כדי כך שיורשיה החליטו למחוק את זכרה מן העולם.

לאחר ארבע שנים מנומנמות של שליטה, המלך תְּחוֹתְמֶס השני הלך לעולמו והשאיר מאחוריו את בנו תחותמס השלישי בתור יורש העצר. אבל תחותמס השלישי היה רק בן שש, והרי כולם יודעים שילדים בגיל שש אמנם יכולים לעשות כבר הרבה דברים, אבל הם לא יכולים לשלוט על ממלכה.

בהיעדר שליט מתאים, חַתשַפּסוּת - אלמנתו של תחותמס השני ואמו החורגת של תחותמס השלישי - נטלה לידיה את השליטה על ממלכת מצריים, עד שהילד יגדל ויוכל ליטול את מקומו הטבעי על כס המלכות.

קיימות דרכים רבות לשלוט על ממלכה; משחר ההיסטוריה הארוכה של מצרים, הדרך המסורתית לשלטון הייתה דרך החרב. מלכי מצריים הנהיגו את צבאותיהם לכיבושים אדירים נגד העמים הסובבים אותם. אבל לחתשפסות היה רעיון אחר לגבי האופן שבו ניתן להנהיג ממלכה. במקום להנהיג את הצבא, היא בחרה לשלוח משלחות של מסחר ושלום.

כך היא הצליחה להוביל את מצריים לשנים רבות של שלום ושגשוג, מבלי להילחם ולו בקרב אחד. היא פתחה את מצריים לעולם הגדול, וסחרה עם הפיניקים ששלטו באזור סוריה של היום, ועם ממלכת פונט המסתורית אי שם באזור סומליה ואריתריאה.

תחותמס השלישי גדל והפך לנער, והחליט שהגיע הזמן שהוא ימלוך. הוא פנה אל חתשפסות אימו החורגת ואמר: "תודה רבה לך ששמרת על הממלכה, אבל עכשיו אני גדול מספיק להיות מלך".

חתשפסות חייכה ושאלה: "באמת? ומה תעשה בתור מלך מצריים?"

"אנהיג את הצבא למלחמות!" הכריז הנער בגאווה. "זמן רב מדי לא הייתה מלחמה טובה בממלכה, והעמים הסובבים אותנו עלולים לחשוב שאנחנו חלשים".

חתשפסות חדלה מחיוכה. מלחמות זה לא דבר להתבדח עליו. היא השיבה לו בסבלנות של מלכה, "העמים הסובבים אותנו הם חברים טובים שלנו. הנילוס מספק די מזון לכולם, ובתמורה לחיטה ממצריים אנו מקבלים ארזים לבנונים מהפיניקים, זהב מהנוּבִּים, ושנהב, מור ולבונה מממלכת פונט".

"מה את יודעת על שלטון?" שאל הנער בחוצפה השמורה לנעורים. "את לא מלך, ולמצרים מגיע שיהיה להם מלך – פרעה חזק שיוכלו להשתחוות לו".

חתשפסות שתקה שעה ארוכה והביטה בנער החצוף הזה שלא מסוגל להעריך את מפעלה. מצד אחד, היא ידעה שאם הוא ישלוט עכשיו הוא עלול להוביל את כל מצריים למלחמות מיותרות; ומצד שני היא ידעה שיש מידה של אמת בדבריו -  מעולם לא היה מצב שבו לא היה מלך בראשה של מצריים. כך, אחרי שתיקה ארוכה היא החליטה לעשות דבר שאיש לא חשב שהוא אפשרי.  "אתה צודק." היא אמרה בשקט לנער המופתע, "למצרים מגיע מלך". הנער חייך בשמחה, הוא האמין שהנה הגיע תורו לשלוט על האימפריה העשירה. אבל לפני שהצליח לפצות את פיו, חתשפסות המשיכה בדבריה "אני אהיה מלך מצרים – אני אהיה פרעה!"

היא נטלה את הכתר המעוטר בנחש הקוברה השמור למלכים ושמה אותו על ראשה. לאחר מכן לבשה זקן מזויף כדי שהיא תיראה כמו פרעה אמתי, והכריזה "אני פרעה מלך מצרים!"

תחותמס השלישי ניצב המום: איש לא ציפה לתגובה כזאת. "ומה יהיה איתי?" שאל.

"אתה", רכנה אליו חתשפסות מלך מצרים, "אם אתה כל כך חפץ במלחמה לך לבלות את שנותיך בצבא המצרי; אולי שם תבין עד כמה נורא הוא שדה הקרב." במילים האלה היא שלחה את הנער הצעיר לגבולות הממלכה לשרת בצבא המצרי.

לאחר מכן חתשפסות, עכשיו מלך מצרים, התפנתה לשלטון על הממלכה ולבנייה של האימפריה. היא בנתה לעצמה מקום קבורה מפואר בעמק המלכים הסודי שהקים אביה; היא בנתה את מקדש אלֵי הצפון המופלא, שנחשב לאחד המבנים היפים ביותר במצריים; ואפילו הקימה בתֶבֵּי את ארבעת האובליסקים הגבוהים ביותר בעולם, שהגבוה מהם עדיין ניצב עד היום - אלפיים וחמש מאות שנה מאוחר יותר - כפלא אדריכלי שלא הצליחו עד היום לשחזר.

לאחר עשרים שנה של שלום, שגשוג ובנייה, חתשפסות נאספה אל אבותיה ונקברה בעמק המלכים לצד אביה.

תחותמס השלישי, שהיה בשלב זה כבר גבר צעיר, שב אל תבי והפך להיות לפרעה החמישי בשושלת ה-18 המפוארת של מצרים. למרות רצונה של חתשפסות שהנער ילמד שמלחמה אינה הדרך לנהל ממלכה, תחותמס השלישי דווקא למד כיצד להיות מצביא גדול. מיד עם הכתרתו למלך הכריז מלחמה על כל העמים הסובבים את המצרים.

למרבה המזל תחותמס השלישי התגלה כמצביא הגדול ביותר שמצרים ידעה מעולם, וניצח בכל קרב שהשתתף בו.

כך, לאחר עשרים שנה של מלחמות וניצחונות, תחותמס השלישי חזר לבירה תבי עם אוצרותיהם של כל העמים הכבושים, והפך את מצריים לאימפריה העשירה ביותר שהייתה מעולם.

הוא ניצב בגאווה מול נתיניו ושאל אותם: "מי הפרעה הגדול ביותר שמצרים ידעה מימיה?"

התשובה לא איחרה לבוא: "חתשפסות!" קראו כולם בכל להפתעתו הרבה של המלך.

"חתשפסות לא ניצחה מעולם בשום קרב!" הוא ניסה להתווכח, "ואילו אני המצביא הגדול לא הפסדתי מעולם".

"אז מה?" השיבו לו נתיניו, "בשלטונה היה למצרים שלום ובחורינו הצעירים יצאו למסעות של מסחר במקום לצאת למלחמה".

"תחת חתשפסות מצריים הייתה ממלכה בינונית", הוא המשיך, "ואילו אני הפכתי אותה לאימפריה העשירה בתבל".

"אז מה?" השיבו לו נתיניו, "היה לנו מספיק אוכל ומספיק עבודה לכלכל את משפחותינו; וגם אילו לא היינו עשירים כל כך היו חיינו חיים שלווים. מה שווה כל העושר שבעולם אם אנו חיים כל הזמן תחת עול המלחמה?"

תחותמס השלישי שתק. מה נותר לו לומר? במקום לדבר הוא החליט לשנות את ההיסטוריה. הוא ציווה למחוק את שמה של חתשפסות מכל המקדשים שבנתה, ובדרך זו למחוק את זכרה מדברי הימים של העולם. ואכן, שמה של חתשפסות נעלם מהעולם ובמשך שלושת אלפים ושלוש מאות שנה איש לא ידע שהייתה פעם מלכה בשם זה.

יום אחד הגיע למצרים חוקר צעיר בשם ז'אן פרנסואה שמפוליון, שאת סיפורו נספר באגדה אחרת. הוא טייל בין המקדשים בעמק המלכים וניסה לחקור את הכתובות על הקירות, וראה דבר מוזר ביותר: חלק מהקירות היו מחוקים, ובחלק מהכתובות היה כתוב בצורה מוזרה מאוד: "המלך הקימה אובליסקים גדולים" או "המלך סחרה עם הפונטים". חידה זו נשארה תמוהה במשך שנים רבות, עד שחוקרי מצריים הצליחו לבנות מחדש את הסיפור ולחשוף את סיפורה של חתשפסות.

קוראים יקרים שלי, כשמנהיגיכם מנסים לשכנע אתכם שהדרך היחידה לנצח היא דרך המלחמה, זִכרו את חתשפסות! זכרו אותה למרות שאיש מהם לא רוצה שתזכרו אותה, זכרו שפעם הייתה מלכה שהצליחה לקיים ממלכה אדירה בדרכי שלום.

רוצים לקרוא עוד אגדות אמיתיות? לחצו כאן