מגדלור

[מתוך הופעה באירוע 'בית ריק 2']

במגדל השן המבודד
בו שוכנים
סימני השאלה
של נשמתי

את לי
כמגדלור בוהק
מתוך האפילה
של אחרים

אור של שלום
במנהרת תשוקה
אות מחלום
של זכרון נשיקה

לאור חלונך אסנוור את השמש
לאות כל האש שניצתה בתוכי
לאור חלונך אסנוור את השמש
לאות כל האש שניצתה בתוכי

קופסת התהילה - פורטיסהד

היום בחרתי להעלות הקלטה של שיר מתוך ההופעה שלי באירוע 'בית ריק 2'.
זה לא שאני לא עובד על דברים חדשים, פשוט אחרי שבוע של עבודה לא יצא משהו ששווה להשמיע לכם...
באשר לקליפ... אני חושב שהוא מועמד ראוי לקליפ הכי גרוע שעשיתי למרות שעד עכשיו התחרות קשה.

קופסת התהילה
כבר נמאס לי לשחק
לשחק בחץ וקשת
אני רוצה למסור ליבי
להשאיר את המשחק לילדים
כי אני כבר יותר מדי זמן פתיין

רק
תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר

מעכשיו ללא שינוי
כולנו מסתכלים על תמונה אחרת
אבל מהזווית שלי
אלפי פרחים ייפרחו
רק זוזי ותני לי מקום


תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר
אני רק רוצה להיות גבר
וזה כל מה שאני

רק אל תפסיקי להיות אישה
תזרקי מבט לבחוץ אם את רוצה
תני לי טיפה עדינות
אז מה אם את בוכה
כי זאת היא הראשית של הנצח שלנו

אז יאללה תזוזי
כי זה כל מה שאני


כבר נמאס לי לשחק
לשחק בחץ וקשת
אני רוצה למסור ליבי
להשאיר את המשחק לילדים
כי אני כבר יותר מדי זמן פתיין

רק
תני לי סיבה לאהוב אותך
תני לי סיבה להיות גבר

השאלה של ניטשה

קוראים יקרים שבוע טוב,

הפעם בחרתי ללכת על משהו קצת שונה. ליצירה הבאה קוראים 'שאלתו של ניטשה', והיא מביאה את אחד הציטוטים היפים ביותר של ניטשה מתוך ספרו 'המדע העליז', תודה לאתר librivox.org על ההקלטה.

What, if some day or night a demon were to steal after you into your loneliest loneliness and say to you: "This life as you now live it and have lived it, you will have to live once more and innumerable times more; and there will be nothing new in it, but every pain and every joy and every thought and sigh and everything unutterably small or great in your life will have to return to you, all in the same succession and sequence - even this spider and this moonlight between the trees, and even this moment and I myself. The eternal hourglass of existence is turned upside down again and again, and you with it, speck of dust!"

התמונות צולמו כולן באירוע "בית ריק - הקיבוץ",

תבלו.

חלום בתוך חלום

הפעם בחרתי, לכבוד סיומו הנפלא של אירוע "בית ריק 3 - הקיבוץ"
להעלות הקלטה של ביצוע שלי מתוך "בית ריק 2"
האיכות אמנם לא משהו.. אבל גם ההופעה לא הייתה משהו אז איכשהו זה בטח מתקזז...
כמו תמיד אני מזכיר שהווידאו משעמם כי אין לי שום מושג בווידאו...
במאים יקרים... איך אתם יכולים להרשות לזה להימשך?

חלום בתוך חלום

כמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

באותו היום בו הסתכלתי לבפנים וראיתי מראה שמעוותת את הפנים

הגיע הזמן להרים את הראש מעל המים כי מרוב כוכבים כבר לא רואים את השמיים

בינתיים

אני ישבתי וישנתי כמו דוב אני רוצה להיות במים אבל לא להיות רטוב

לכתוב, לאהוב, לחשוב רק טוב אבל לא להיות רטוב

כי ההכרה הקרה מכירה מה קרה היא הייתה שם

אף אחד לא הזמינה אותה אבל בכל זאת היא פה

אז כמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

באותו היום אני הסתכלתי במרפסת וראיתי את השמש מתרפסת

נהיה לה שם צפוף, למעלה הרמתי את הידיים שלי למעלה והלאה

"אלוהים! למה הרבים כה רבים? למה אנשים פה רבים על כמה כוכבים

שנעצו לי בשמיים?

חבל דווקא אהבתי את הכחול. והים הוא לא כחול הוא כחול.

אני רוצה שמים ומכחול

אני רוצה שמים, אני רוצה קצת מים, אני רוצה ורוצה אבל אני לא מוצא

ושום דבר לא יוצא לאור עדיף להיות שיכור בלי לחזור לאחור, לאחור לא לחזור.

אבל בדרך לחיים הטובים יש מה זה תור שמישהו ייתן לי מספר, רק מספר ואני אעמוד

אבל המספר שלי קצת מפונק והוא רשום בבנק, אני משותק הכול עמום וזה עוד כלום.

אני רק רוצה לקנות בגדים אבל כולם כאן במדים זה מדהים;

כל הילדים בג'ינס וכפכפים מפלאסטיק עם חורים 

וכולם פה עומדים בתורים 

כאילו זה שנות השמונים במוסקבה, אם כך אז בוא נביא בנזדרוביה, 

בוא נחליף את הגרדרובה תנו לי כובע

תנו לי להסתיר את הראש שלא יראו שהוא כואב, מסתובב, תנו לי רגע לחשב

כמה זה עולה להתאהב? אבל למי יש זמן לחשבון עכשיו? התור התקדם ולא ראיתי,

אולי בעצם לא רציתי אני מיציתי את התור כבר כשהייתי מאחור. אבל אם זו שאלה של הרצון,

אני רוצה לישון או לפתוח חלון ולעוף, לחצות את ים סוף כמו משה בלי קושי, בלי שישימו לי רגליים

כשאני רק רוצה לצאת, לראות טיפה אמת ולא עוד מילה-של-איש-מת אמת, כזו שתעשה אותי מאושר

ולא חותמת אישור מהשר, הוא לא שר, הוא רק מספר, קר אבל יקר.

אני רק רוצה חרוז אבל הכול כאן זה רק חרא ארוז "לא לזוז!" אומר לי לפתע שוטר

"לא לזוז יא בן זונה!" הוא מתחיל לקלל, "בלי לזלזל כמה מסוכן זה לגלגל?" אני שואל הוא לא מתבלבל, מוציא אקדח "תעצור יא פרחח" אולי אברח? אבל אני רץ ונופל, אני מוכרח לקום אבל שוב נופל, באותו המקום, השוטר צועק "תסתום! תעמוד דום!" "שלום קוראים לי תום" השוטר מרים לום, האף שלי אדום, פתאום זה לא אותו מקום, אני מעל תהום, מביט למרום, מביט למטה ואומר שלום. אני קופץ ומחכה להתפוצץ אבל במקום זה אני שוב פה וכמו שאמר ההוא משם פוֹ

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום בתוך חלום

היה זה רק חלום בתוך חלום