ז'אן פרנסואה שמפוליון נולד ב-1790, למשפחה
דלת אמצעים בעיר פיגאק אשר בדרום צרפת, בזמן שהמצביא הגדול נפוליון בונאפרטה
שוטט עם צבאותיו ברחבי העולם.
הוא היה ההצעיר ביותר מבין שבעה אחים. לא
היה כסף כדי לשלוח אותו לבית הספר, וז'אן פרנסואה חיכה עד גיל שמונה כדי שאחיו
הגדול ז'אק ילמד אותו בבית את מה שלמד בבית הספר.
ז'אן פרנסואה שמפוליון היה גאוותן לא קטן:
הוא רצה לעשות הכול לבדו, בחדרו, עם ספרים ומחברות אבל בלי מורה. הוא ביקש מאחיו
שילמדו לקרוא צרפתית ורק צרפתית, והוא כבר ימשיך משם. לז'אק לא הייתה ברירה אלה
להסכים לדרישות אחיו הקטן, והוא לימד אותו ראשית את האותיות, ומשם את המילים, המשפטים
והתחביר, ואת הצורות השונות של כל הפעלים המשונים והמיוחדים שהשפה הצרפתית מציעה.
ז'אק לא האמין למהירות שבה אחיו הקטן למד;
כיצד עיניו של הילד הקטן רצו על פני האותיות כאילו היו ממתקים שהוא זלל בתיאבון.
יותר מכך הוא לא האמין כיצד, כעבור מספר חודשים בלבד, אחיו גירש אותו מחדרו במילים
"עכשיו אמשיך לבד".
ז'אן פרנסואה שמפוליון ישב בחדרו הקטן
לילות שלמים עם ערימות של ספרים פזורים מסביבו, וקרא ולמד, לבדו. יותר מכל הייתה לו חיבה לדבר הראשון שלמד – שפות. לא, לא, חיבה זו
מילה עדינה מדי - הוא אהב את המילים כמעט בכפייתיות.
כך, כשז'אן החל את לימודיו באוניברסיטה בגיל
עשרים, הוא ידע לקרוא ולדבר לא רק בצרפתית, אלא גם בלטינית, יוונית, עברית,
אמהרית, ערבית, פרסית, אתיופית וסינית. הוא ידע את שפת הסנסקריט של ההודים,
ואת השפות האכדית והשומרית הקדומות, שמקורותיהן אי שם במזרח התיכון. הוא למד גם את
השפה הארמית ושפה צפון אפריקאית קדומה בשם קופטית שמעט מאוד אנשים בעולם שמעו עליה,
והרבה פחות מאלה ידעו כמוהו לקרוא ולהבין אותה.
באותה תקופה, הודות לכיבושיו הרבים של
המצביא הגדול נפוליון בונאפארטה, צרפת הייתה למעצמה אדירה ביותר - לא רק בגודלה (היא
השתרעה על שלוש יבשות) אלא גם באוצרותיה. מכל המחוזות של האימפריה החדשה הגיעו
חפצים נפלאים: פרוות רוסיות, עורות טורקיים, פסלים יווניים, חרבות רומאיות,
תכשיטים ואבני חן בכל הגדלים והצבעים. חפץ אחד במיוחד עורר המולה ופליאה מרובות
בקרב האוכלוסייה: אבן פשוטה שהתגלתה אי שם בגבולות הדרומיים של האימפריה הצרפתית -
במצריים –שנקראה אבן הרוזטה.
האבן הייתה חשובה עד כדי כך ששנים אחדות לאחר
כיבוש מצריים על-ידי הצרפתים, כאשר הבריטים כבשו אותה לעצמם, הצרפתים אפשרו להם
לקחת את כל האוצרות שהם מצאו – את המומיות, את הסרקופגים, ואפילו את תכשיטי המלוכה
הזהובים - ובלבד שאת האבן הזאת יוכלו הצרפתים להשאיר בידיהם.
מה היה כה מיוחד באבן זו? היא לא הייתה
עשויה מברקת או מספיר, היא אפילו לא נראתה מיוחדת; היא נראתה כמו כל אבן גדולה
שעליה חרוטות, בפטיש ואזמל, מילים שונות. אותן מילים היו בעלות הערך הרב ביותר.
על האבן היו כתובות שלוש פסקאות, בשלוש
שפות שונות. הראשונה הייתה יוונית, שכל נער משכיל באירופה צריך היה להיות מסוגל
לקרוא אותה; אבל השתיים האחרות היו כתובות בשפה המצרית הקדומה - האחת בכתב המלכותי
הרשמי והשנייה בכתב הפשוט, העממי. איש לא ידע לפענח את שתי השפות האלה, מכיוון שאיש
לא דיבר או כתב בשפות האלה מאז ימיה של האימפריה המצרית הקדומה, לפני יותר מאלפיים
שנה.
באותן שנים שמפוליון היה סטודנט צעיר אשר
בקיאותו בשפות לא מצאה לה שווים. יום אחד, במהלך אחת ההפסקות שבין השיעורים, שמע [מספר]
פרופסורים מסתודדים זה עם זה בפליאה, כשהם רוכנים מעל פיסת נייר גדולה שכיסתה
לחלוטין את השולחן שעליה היא הייתה מונחת. היה זה העתק מדויק של אבן הרוזטה, אשר
אחד הפרופסורים הזקנים לקח על עצמו את המשימה הקשה לנסות ולפענחה.
"באיזו שפה, אם יורשה לי לשאול,
כתובות האותיות המשונות האלה?" שאל שמפוליון שעיניו כמעט יצאו מחוריהן למראה
הדף הזה. "בשפה המצרית הקדומה", ענה לו הפרופסור הזקן, "אבל אל
תטריח את עצמך, אין היום אדם שיכול לקרוא אותה."
שפה אבודה, שפה נעלמת, שפה שאיש אינו יכול
לקרוא! והיא מוצבת ליד יוונית כה ברורה! אין מילים בפי לתאר את ההתרגשות שהתחוללה
במוחו הקודח של שמפוליון, אשר לא היסס וביקש מיד להיות עוזר לפרופסור, ושאל אם
יוכל לקבל עותק של הדף הזה כדי לבחון אותו בביתו.
"קח את זה" ענה הפרופסור הזקן,
שפעימות הלב של הבחור הצעיר שלפניו הזכירו לו את ימי נעוריו, "יש לי עוד עותק
במשר...", אך לפני שסיים את דבריו, הנייר גולגל בזריזות על ידי שמפוליון
הצעיר ונעלם ביחד עם הסטודנט הצעיר.
בביתו, שמפוליון ישב מול הדף במשך שלושה
ימים שלמים. הוא לא אכל ולא ישן, רק בהה בדף הזה כשמוחו מלביש על המילים צורות
דמיוניות של משפטים אפשריים.
לפתע, כאילו פגע בו ברק – קופטית! השפה
המוזרה הזו מזכירה מאוד את הניב הקופטי! במשך חדשים רבים הוא החל משווה בין השפות,
רושם רישומים על גבי רישומים, כותב גרסאות אפשריות ומסמן סימונים שונים; עד שיום
אחד בשעת צהריים, מצא עצמו יושב מול ההעתק, מביט על המילים המוזרות, ותאמינו או לא
- הוא קרא אותן! קרא אותן בקול, וגם הבין אותן!
מאושר, שמפוליון הצעיר יצא אל הרחוב ובידו
דף קטן שבו שרבט בזריזות את תרגום האותיות העתיקות.
הוא רץ אל הרחוב, עדיין לבוש בפיג'מה שלא
הסיר מעליו למעלה משבוע, וצעק "הצלחתי! הצלחתי!" השמש הייתה בהירה
וצורבת, הוא התנשף בהתרגשות, הכול נהייה לבן מסנוור, ושם, באמצע הרחוב, הוא התעלף.
למחרת היה כתוב בעיתון שסטודנט צעיר, ללא
ספק מטורף, טוען שהוא פענח את אבן הרוזטה הידועה ושהוא יכול לקרוא את ההירוגליפים
המסתוריים של המצרית העתיקה.
למרבה הצער, למרות שהוכיח זאת שוב ושוב, קורא
בקול את הכתוב, מצביע על אותיות כאלה או אחרות ומתרגמן, מראה את הקשר הסמוי בין
השפה המצרית והקופטית - איש לא האמין לו. טענו שהוא העתיק את המעט שהוא ידע מאיזה
אנגלי בשם תומאס יאנג שבאותה תקופה ניסה ללא הצלחה לפענח את הכתוב, ושאת השאר
המציא.
"לא נכון!" הפציר שמפוליון בכל
הספקנים "בעצמי פענחתי את השפה הזו, לבדי..."
אף אחד מלבד שמפוליון עצמו לא יכול היה
לקרוא את המילים האלה, ולכן לא היה איש שיאמר לכל הספקנים שזה באמת התרגום הנכון
או שבאמת כך נשמעות המילים.
חמש שנים תמימות חיפש שמפוליון ברחבי
אירופה מישהו שיאמין לו שהוא קורא ומבין מצרית עתיקה; עד שב-1827 הגיע לפריז
חובב שפות איטלקי בשם איפוליטו רוסליני, שרצה ללמוד משמפוליון על התרבות המצרית.
השניים הפכו במהרה לחברים טובים והחליטו
ששניהם יחדיו ינהיגו משלחת למצריים, שמטרתה תהיה לפענח את הכתובות המסתוריות
הממלאות את קירות המקדשים הרבים שם.
הם יצאו מצרפת ב-21 ביולי 1828, ויחד עם
שני אנשים נוספים שטו במעלה נהר הנילוס במצרים עד שבשעת הדמדומים, בליל ירח מלא,
הגיעו למקדש דנדרה. הם ירדו מסירתם והלכו לעבר המקדש האדיר ושם, לאור ירח ולפידים,
החל שמפוליון לקרוא את הכתובות על הקירות.
במשך כל הלילה עברו מקיר לקיר של המקדש,
קוראים עוד ועוד כתובות; ובפעם הראשונה מזה אלפיים שנה תרבות שלימה קמה לתחייה
לאור הירח: אלים ופרעונים, אגדות וכישופים, עלילות חייהם של מלכים ושל סוחרים -
הכול היה כתוב לאורך הנילוס על הקירות העתיקים של המקדשים והקברים הרבים שבהם ביקרו
שמפוליון ורוסליני.
השניים ייסדו מדע חדש שלא היה ללמוד לפניהם:
אגיפטולוגיה, מדע שמטרתו לחקור את תרבות מצריים הקדומה.
היום כל בחור צעיר באוניברסיטה יכול ללמוד
בחוג לאגיפטולוגיה במדעי הרוח, ושם לגלות את הסודות שז'אן פרנסואה שמפוליון
וממשיכיו הרבים החוקרים בתחום המופלא הזה גילו ומי יודע – אולי לגלות גם סודות
חדשים.
רוצים לקרוא עוד אגדות אמיתיות? לחצו כאן
 |
| אבן הרוזטה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה