כאשר היה הוא תינוק, כל שהייתה חובתו היא לינוק, לספוג מהעולם את כל מה שהיה לעולם להציע. העולם הזין אותו בדברים ובדיבור, והנה הוא החל מדבר בעצמו, ובדיבורו ברא דברים. שכן כאשר הוא אמר "זה כלב", הוא לא ידע מה זה כלב, אלא רק שזה "כלב". הוא לא ידע על היונקים והכלביים, על האבולוציה של הזאב הקדמון ועל הקללה התנ"כית ובכל הוא ידע, על אף היותו תינוק, שזה "כלב".
כיצד ידע זאת? כיצד אנחנו יודעים משהו? הוא שאינו יודע לקרוא, יודע מחושיו ומהסברי רעיו. כמה אנו יודעים מהסברי רעינו? וכל ידיעה כזו, אינה אלא ידיעה שבשמועה. שאל - כיצד אני יודע שיוליוס קיסר נרצח בחודש מאי? אענה שמעתי, שמעתי מספרים ומאנשים, שמעתי ובחרתי להגיד 'אמת'. והנה, כאילו מעצמה צמחה לה ידיעתי. כישאל אותי מי שישאל 'באיזה חודש נרצח קיסר?' אענה, ולא בלי מידה של סמכות - 'במאי', ואולי אפילו, על מנת להוכיח עצמי כאיש תרבות אוסיף ואגיד 'באידי מאי'.
אך האם זו ידיעה? ההנחה שידיעה היא ידיעה אם היא תואמת את המציאות, כלומר, אני יודע שיוליוס קיסר נרצח במאי אם הוא אכן נרצח במאי, איננה רלוונטית. שכן אין זה אלא סיפור ששמעתי או לא שמעתי, ואם יקום הארכיאולוג ויימצא בקבר קיסר פרח המציג עליו אך ורק בינואר, וייטען לפיכך שקיסר נרצח בינואר, האם אהפוך לשקרן? או שמא פשוט יהיה סיפור נוסף, אחר, אותו יספרו למי שיעניין אותו לשמוע. אחרי כן, האם יהיה מי שאומר שדווקא בינואר נרצח קיסר, דובר אמת או שקר? או אולי הוא יהיה דובר אמת 'יותר' מאשר זה שאמר מאי. האם ניתן להיות "דובר אמת יותר"? שאם אמת הינה מושג כמותי אשר קיים במידה כזו או כזו? וודאות קיימת באופן יחסי כזה. ניתן להיות בטוח בדבר מה במידה כזו או כזו, אך בעולם שכזה אשר מורכב כך משמועות האם תיתכן וודאות?
נשאל שאלה אחרת: "מה הוא הצבע של זקנו של גנדאלף?", אם נשיב לשאלה זו "ירוק" או "אדום" נטעה שכן התשובה הנכונה היא 'אפור או לבן - תלוי מתי'. אבל גנדאלף הזה, האם הוא קיים? גנדאלף הוא דמות בספר. ובכל זאת, האם המשפט "זקנו של גנדאלף ירוק" אינו שיקרי באותה מידה כמו "יוליוס קיסר התאבד"? אבל אותו יוליוס קיסר מניין הוא קיים? האם הוא לא דמות בספר? במחזה של שייקספיר או באפוס ההיסטורי של גיבונס. האם קיסר קיים יותר או פחות מגנדאלף? האם 'להיות קיים' הינו דבר יחסי אשר יכול להיות לו 'קיים פחות'? אני מכיר אנשים רבים שעבורם גנדאלף הוא בשר ודם, והם אוהבים אותו ומעריכים אותו הרבה יותר מאשר קיסר מת שאת ספרו לא קראו. אני מכיר אנשים שמכירים את גנדאלף ולא מכירים את קיסר, או להיפך. אני מכיר אנשים שעבורם קיסר הוא רק סלט. האם עכשיו, בעקבות הכרות זו, אני יכול להגיד שגנדאלף לעיתים קיים יותר מקיסר, ושקיסר הוא לעיתים מצביא ולעיתים סלט?
כל השאלות האלה, אינן אלא מילים, כל האמירות האלה דיבור הן. אך הדיבור בורא דברים, והדברים האלה קיימים. דברים שבדיבור, או מילים, לא רק קיימים, אלא גם ובעיקר, חיים הם. והם נעים על פני הארץ כחיות בין כל החיות, והן כפופות לאותם החוקים של אבולוציה בתנועה ומוות בהיעדר תנועה. דם המילה בשימוש בה, נשמתה בכוונה. אופייה, ככל אופי, שאלה של פירוש.
קודם לכן אמרנו שאמונה היא הנחת היסוד של כל פעולה. במערכת כזו האמת אינה רלוונטית. כולם טועים מכיוון שכולם חושבים שמישהו טועה. שכן כל דבר שיש לו שם קיים הוא. כל מילה שנאמרת אות חיים היא. כל מושא של אמונה אמת הוא. כל משפט הוא דין.
אלוהים, השטן, היטלר, דיוניסוס, גנדאלף, רבין, עליבאבא וסופרמן - כולם קיימים כאן ועכשיו באותה המידה. והראשון מבניהם שסיפורו יישכח ויחדל להיות מסופר הוא הראשון בניהם שימות.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה